עד כמה המשפט "יו, יש לי נשירה נוראית" מוכר לך? עד כמה את רגילה לאסוף מדי בוקר את השיער מהמברשת אחרי שסיימת להסתרק, מהכרית כשאת קמה מהמיטה, מהצווארון של הסוודר כשאת מורידה אותו ומקפלת אותו בארון?
בכל פעם שמישהי בעבודה תתאונן בקול שהיא סובלת מנשירה נוראית בימים האחרונים, יצטרפו אליה קולות נשיים אחרים מסביב שיכריזו "כן, גם אני, זה נורא". המהדריניות יוסיפו גם הלצה דחקאית: "בסוף לא יישאר לי שיער בכלל ואני אהיה קרחת!". מצחיק-מצחיק. אלא שאולי הבדיחה הגרועה הופכת למציאות מבעיתה, כך לפי מחקר חדש.
הנתונים מבשרים, בשורה התחתונה, שהרצון האובססיבי שלנו להיות רזות עלול לגרום לנו לנשירת שיער קשה. 3,000 נשים מעל גיל 25 השתתפו בסקר, שנערך על ידי חברה לתוספות מזון וויטמינים. אחת מתוך שלוש מהן סבלה מנשירת שיער משמעותית. לפי התוצאות של הסקר, כמעט 5 מליון נשים בבריטניה סובלות מבעיית אובדן שיער קשה.
קודם כל תרגעי
המומחים שערכו את המחקר טוענים בתוקף שהסיבה לנשירה המסיבית של שערותיהן של בנות הממלכה היא האובססיה שלהן עם רזון. המודלים הנשיים במאה ה-21 עדיין מתהדרים במותניים צרים ובגזרה דקיקה, וכשהסטנדרט במגזינים היא מידה 34, וכשמעצבי הבגדים מלבישים דוגמניות מקלוניות – כולנו רוצות ולא מסוגלות להתמודד עם הפער. התוצאה, כמובן, היא דיאטות כאסח והפרעות אכילה. החוקרים טוענים שנשים בדיאטה לא מקבלות את כל רכיבי המזון החיוניים להן, וזה בדיוק מה שמשחרר את השערות שלהן מהקרקפת ומשאיר אותן על הגומייה של הקוקו.
מדובר במעגל קסמים מהסוג השלילי: היות שנשירת שיער נחשבת לתופעה המאפיינת קשישים, בנות שלא אוכלות נכון ומתחילות לזהות נשירה נלחצות ממנה, מה שבהכרח תורם להאצתה. 100 אחוז מהמשתתפות במחקר העידו על עצמן שאם היו מבחינות בנשירה קשה אצלן, הן היו נבוכות מאד מהסביבה ונלחצות למדי.
מחברת המחקר אמרה, שהחיים המודרניים מלחיצים יותר מבחינה רגשית ולקויים יותר מבחינה תזונתית, וכי המתח סביב הרצון להישאר רזה מוביל נשים להרגלי אכילה קלוקלים שלא מספקים לגוף שלהן את החומרים המזינים להם הוא זקוק. פסיכולוג שהשתתף בהכנת המחקר הוסיף, כי לשיער הנשי תפקיד משמעותי בעיצוב תחושת הנשיות והנעורים אצל נשים, ולכן הוא יכול להבין מדוע האובדן שלו מלחיץ וטראומתי כל כך.
אז אם אתן מוצאות את עצמכן פותחות סתימה בביוב של המקלחת אחת ליומיים בגלל עודפי השיער הנושר, חשוב שקודם כל תירגעו. הלחץ רק יגביר את הנשירה, ואנחנו לא רוצות שזה יקרה. אולי עדיף לאכול קצת יותר ולא להתחשבן על כל קלוריה: כולנו נסכים שבמשוואה הסופית מוטב להיות פחות רזה, אבל גם פחות קרחת.