אם לכל טקס פרסים היה צליל משלו, אוסקר 2009 היה נשמע כמו פיהוק ארוך במיוחד. בכל הנוגע לשטיח האדום, נדמה שטקסי גלובוס הזהב וה-BAFTA עייפו את נשות הוליווד החביבות, אשר הגיעו לאוסקר עם שמלות משעממות ונטולות השראה ברובן. מעטות ביותר הצליחו להתבלט, וגם זה רק בגלל האפרוריות הכללית ששררה במחלקת האופנה, ואין מה לומר מלבד שאנחנו נורא מאוכזבות. התוצאות, לפניכן.
המתלבשות הטובות
אן האתווי, שעורה הצח וחיוכה המקסים היה מקשה גם על השטן בעצמו להחריב לה את הצורה, לבשה שמלת סטרפלס עדינה ומקסימה של ג'ורג'יו ארמאני. בניגוד לרוב באות הטקס, בחרה האתווי בגזרה פשוטה ומחמיאה, אשר נצמדה לגופה והדגישה את גבעוליותו. נהדרת.
מריל סטריפ החליטה לשם שינוי לוותר על מראה הצוענייה ובחרה בשמלה אפורה ואלגנטית להפליא של אלברטה פרטי. עם שובל טרנדי הנשרך מאחור. השיער נאסף לתסרוקת מלכותית בהתאם, והתוצאה הסופית לא מנקרת עיניים אך מרשימה.
אוון רייצ'ל ווד, שעד לאחרונה הפחידה את כולנו בנסיונותיה להפוך למרלין מנסון, חזרה למוטב והרגיעה את הסובבים בשמלה קונכייתית ועדינה של אלי סאאב. משהו בשיערה הכתום לא לגמרי הסתדר עם גוון הפנינה של הבד, אבל זה הרבה יותר טוב מכל הניטים וגרביוני הרשת שהרכיבו את המלתחה הקודמת שלה.
בחורות כמו האלי ברי צריך לשים בהסגר. אין שום הצדקה לכך שאישה אחת בעולם תיראה נפלא בכל דבר שהיא לובשת. הבחירה של ברי בשמלה המשלבת לורקס מוזהב ושכבה שחורה שקופה עם דיטיילים מוזהבים (אלי סאאב) הייתה יכולה להיראות זולה על כל אחת אחרת, אבל לא במקרה הזה.
ניקול קידמן נתקעה לכמה מאיתנו בגרון: מצד אחד המראה הכללי טוב, עם שמלה בגזרה מצוינת של
L’Wren Scott ותסרוקת רטרו יפה, אולם כל הנוצות האלו נראות כמו שאריות מחדר ההלבשה של מולאן רוז'. החלטנו להכניס אותה לרשימת המתלבשות הטובות בעיקר בגלל הצבע, שגורם לה להיראות כמו כוכבנית שברירית משנות הארבעים, ומטשטש את ערימות הבוטוקס שהיא דחפה לעצמה לפרצוף.
כמו לכל דבר בחיים (קריירת משחק, בראד פיט), גם לרשימת הטובות הגיעה ג'ניפר אניסטון בלי שום כישרון מיוחד. השמלה (ולנטינו) אמנם יפה, אבל נטולת ייחוד כמעט כמו מי שלובשת אותה. מה שנקרא – אמור לי מה אתה לובש ואומר לך מי אתה.
המתלבשות הרעות
נדמה שהשאיפה הראשית של באות האוסקר היא להתחתן. כן, גם הנשואות והתפוסות מביניהן טרחו להגיע בשמלת קצפת בהירה שמוצאים בדרך כלל על החומות של עכו בשקיעה, בסמוך לחתן משופם.
החוטאות הגדולות הן שרה ג'סיקה פרקר, שלבשה שמלת הוט קוטור של כריסטיאן דיור, בגוון שנקרא "כמעט מנטה". למרות השם המרענן, הרושם הכללי היה חבוט למדי – דחיסת היתר של השדיים, חגורת הגומי המשונה והשקיפות החלקית של החצאית לא היטיבו עם שרה. פנלופה קרוז, לעומתה, הלכה על כל החבילה עם שמלת קצפת אורגינלית מבד ווילון עם כיווצים, דוגמת פרחים וסיומת תחרה של בלמיין וינטג'. פשוט נורא.
קייט וינסלט, יפהפייה אמיתית שהפילה אותנו מהרגליים בטקסים הקודמים, בחרה בשמלה בעלת כתפייה אחת של איב סאן לורן. הצבע העשיר וסרט הקטיפה המוצלח במותניים לא הצליחו להסוות את העובדה שהנכסים החשובים של קייט, האגן והשדיים, פשוט טושטשו, נמחצו ונעלמו מתחת לשמלה. לקייט יש גזרת שעון חול מופלאה, והשמלה גרמה לה להיראות כבדה ודודתית משהו. חבל.
היידי קלום עוד לא הבינה שאדום הוא לא הצבע שלה. מצד שני, אם לי היה גוף כזה הייתי לובשת מה שמתחשק לי ושכולם יקפצו. הבחירה בבד סאטן אדום (רולנד מורה) ונעלי סאטן אדומות תואמות גרמה לקלום להיראות זולה למדי, לא מושקעת מספיק, ובעיקר – לא במיטבה. גם הצמידים המחרידים נראים כמו אוסף תיכוניסטי מהטיילת באילת, לא משהו שדוגמניות על בוחרות מרצונן החופשי.
לא חוכמה לכסח את הסגנון של טילדה סווינטון, במיוחד לאור התעקשותה המוחלטת לשים זין על כל מה שקשור לאופנה ולהגיע פעם אחר פעם עטויה בזוועות שלא מהעולם הזה. לכן, החלטתי הפעם למצוא היגיון או חן כלשהוא בבחירתה של סווינטון. המלבוש (שמלה? מכנסיים? אוברול?) בצבעי בז' ושחור (לנווין) לא מחמיא לה בשום צורה שהיא, וגוון העור שלה נראה צהבהב במיוחד לאור בחירתה לוותר על השיער הג'ינג'י ולהחליפו בבז' נטול פיגמנטים. טילדה מתלבשת זוועה, אבל היא עושה לנו את זה בכוונה, ורק על זה מגיע לה אוסקר.
מיילי סיירוס, סוסת הפוני הדביקה והאווילית של "האנה מונטנה" בחרה, כרגיל, להתלבש הרבה מעבר לגילה: בשמלה של זוהיר מוראד היא נראית לפחות בת 35. השמלה עצמה חביבה, אבל חגורת המותן העצומה הזו מקלקלת את התוצאה. לא נורא, מיילי, כשתגדלי תביני.
פרידה פינטו, ההודית מ"נער החידות" הביאה אותה ביציאת-סארי צפויה אך תמוהה: הצבע נכון, הבחירה בשרוול בודד גם היא טרנדית להפליא, ובכל זאת התוצאה חורקת ונאנקת. מאיפה הגיעו החרוזים הרקומים, מבוטיק שושי באלנבי? מדוע בחרת בשמלה שלא מדגישה אף חלק מגופך? הייתכן שהודו מושפעת מטעמם האופנתי של אלפי גולנצ'יקים שמגיעים אליה בכל שנה אחרי השחרור? והכי חשוב – מה חשב לעצמו ג'ון גליאנו כשתפר את השמלה הזאת?
נטלי פורטמן שלנו (עאלק שלנו. אז מה אם היא יצאה יומיים עם לירון לבו ועשתה איזה סמסטר בעברית), מתלבשת מצטיינת בדרך כלל, אכזבה ובגדול. גזרת השמלה (רודארט) דומה מעט לזו שלבשה אוון רייצ'ל ווד, אולם ורוד-בזוקה, למרות היותו מהצבעים הנכונים השנה, לא מחמיא לפורטמן וגורם לה להיראות ילדותית. בנוסף, השמלה ארוכה מדי בחלקה הקדמי, ופורטמן דורכת עליה ללא הרף. בפעם הבאה – לקצץ.
אנג'לינה ג'ולי, תקשיבי לי טוב: עוד פעם אחת אני אצטרך לראות את עצמות הבריח המזדקרות, את הוורידים הבולטים ואת הקעקועים הערסיים שלך – נשבעת שאסע אחרייך לקמבודיה או מלזיה, אמצא את המלון שלך ואחנוק אותך בעזרת כרית הנקה. הגב שלך מפחיד, הזרועות שלך מפחידות, האצבעות שלך נראות כמו המספריים של אדוארד. תלבשי משהו שיסתיר את כל אלו, ואני אהיה מרוצה. בינתיים, הדבר היחיד שמעניין בהופעה המשעממת שהרכבת משמלה שחורה בנאלית (אלי סאאב) הוא העגילים והטבעת. צבע נהדר, צורה מצוינת. באמת. התכשיטן שלך יודע מה הוא עושה. עד אז, תאכלי משהו, בחייאת. תנסי שלוק מטרנה מהילדים שלך, שמעתי שיש בזה סיבים שתורמים להתפתחות.
השנויה במחלוקת
ביונסה היא תופעת טבע. אגן רחב, חזה גדול, מותניים זעירים, פנים מושלמות וקול פעמונים. לפי כל הקטגוריות, מדובר במועמדת טבעית לחניקה בידי כנופיית נשים זועמות וקנאיות. הרי לא ייתכן שכל השפע והטוב שבעולם הזה ינחתו על ילדונת אחת בת עשרים פלוס, נכון?
זהו, שכן. ביונסה, שבעברה ניתן למצוא יותר מזוועת לבוש אחת (ותודה לאמא הפרחה שלה, שהלבישה אותה עד גיל 21 בכל פאייט וגרביון רשת שקיים על כדור הארץ), מצליחה בשנתיים האחרונות להמם את מעריציה ושאר העולם בבחירות נשיות, זוהרות ואמיצות אשר מביאות את כל יתרונותיה למיצוי.
כך לכאורה גם בשמלת האוסקר שלה (House of Deron). אם יש אישה ביקום שיכולה ללבוש שמלה בגזרת בת הים הקטנה ולהיראות מליון דולר, זו ביונסה. גוף הרנסנס שלה עוצר נשימה, היא נראית כמו קיסרית ועושה לך חשק להשתחוות אפיים. אף על פי כן, הבחירה בדוגמת פרחים גדולים מקטיפה מוזהבת גרמה לה להיראות מעט כמו ספת קסטיאל אחרי הנחה. הבד מזכיר בהחלט ריפוד רהיטים ובהחלט מכאיב לעיניים כשהוא בא בסמיכות לכל קישוטי הזהב של מתחם האוסקר, אבל אם מתעלמים ממנו, מדובר בשמלה מושלמת שהותאמה לאישה מושלמת, וימותו הקנאים.
זו ההזדמנות לשלוח מכאן חיבוק אוהב לארי פולמן ויוצרי "ואלס עם באשיר". עשיתם כמיטב יכולתכם, חברים. הגיע לכם האוסקר.
אגב, זה זמן לא טוב לבשר לך שכריות הכתפיים חוזרות?