האם הגיעה השעה לחזור לביקיני?

אחד היתרונות שבלהיות בהיריון במשך שנתיים ברצף הוא האפשרות להמשיך וללבוש ביקיני ולדחות את הקץ. במהלך ההיריונות הבטן שלי, שהיא נקודת התורפה שלי, הייתה לגיטימית ואפילו יפה, וללכת בביקיני הייתה חגיגה. אבל בסוף ילדתי, והקץ הגיע, והלכתי לחנות של אפרודיטה וקניתי לעצמי בגד ים אדום ושלם שעד היום קוצר הרבה מחמאות. אין ספק שהוא מחטב, מטשטש בטן ומאפשר לי להתרוצץ בנינוחות בעירום חלקי עם הבנים שלי בבריכה. להגיד שאני מסובבת בו ראשים? כנראה שלא.

בחודשים האחרונים רזיתי חמישה קילו, ובפעם הראשונה מזה מספר שנים חשבתי שיש סיכוי שאני יכולה לחזור להיות לוהטת בביקיני. הבעיה היא, ששכחתי שמעולם לא הייתי לוהטת בביקיני; עוד לפני ההיריון הראשון הרגשתי לא משהו בבגד ים, והקטלוג העצמי שלי היה משהו בין "סבירה" ל"חמודה". ממש ממש לא לוהטת.

אני פחות חזקה בעירום

הידיעה הזו חזרה אליי בבום כשעמדתי בביקיני מול המראה בחנות של גוטקס ביד אליהו השבוע, בניסיון לחפש לעצמי בגד ים הולם. יש לי גוף אחלה, פרופורציות טובות, הכל יפה וטוב ובלה בלה בלה, אבל מה, דוגמנית אני לא. וזה חבל, כי תהליך המייקאובר שעברתי גרם לי להתלהב קצת מכמה שאני נראית טוב, אבל המראה בחנות של גוטקס הנחיתה אותי אל הקרקע, וזו לא הייתה קרקע חולית של חוף קאריבי ואני לא הייתי בר רפאלי בסשן צילומים לספורטס אילוסטרייטד.

לא, אני הייתי סתם אישה בת 34 עם יציבה גרועה, קשת בגב וטיפה צלוליט. אין לי בעיה להודות שהגוף שלי לא מושלם, חתירה לשלמות היא לא כל כך העניין שלי, כזכור. אבל סשן בגדי הים הזה הזכיר לי את מה שההיריונות והגיל השכיחו ממני: אני פחות חזקה בעירום מאשר בלבוש, וזה היה נכון לגביי גם כשהייתי בת 20. בפרויקט שלי רציתי לבדוק עד כמה אני יכולה להשתדרג אם אשקיע יותר בבגדים, בשיער, באיפור, בשמירה על המשקל. והנה, יש עולם בו גזרה מחטבת ויקרה יותר לא תוכל לשנות את המציאות – והמציאות היא לא עניין אובייקטיבי, היא מה שאני רואה במראה, ואני לא אהבתי את מה שראיתי.

בבגד ים יש רק שתי אפשרויות: או שאת נראית פצצה, או שאת עוד אמא שקופה ורופסת מהשכונה. אל תבינו לא נכון, זה בכלל לא קשור למידה: להיראות פצצה אפשר גם במידה 46 – בדיוק כמו שאפשר להיראות רופסת במידה 36. במופע בגד הים שלי חסר איזה גלאם, איזה ניקיון אסתטי שאני לא יכולה להסביר אותו, זה או שיש לך את זה או שאין לך.

מדדתי כמה דגמים שונים של ביקיני, ובכולם החזית נראתה אחלה. הבעיה שלי הייתה רק בפרופיל, בכתפיים השמוטות שלי, בבטן הבולטת קדימה ובצורת הכפית הכללית. התחתונים הנמוכים לא עבדו לי בכלל, התחתונים בגובה ביניים לא עברו והתחתונים הגבוהים מחצו אותי והוציאו את מעט הצלוליט שיש לי במתניים. בקיצור, אכזבה. בגד הים השלם נפסל מיד כי הוא הגדיל אותי באיזה שתי מידות, ואז התחכמתי וניסיתי מונוקיני. זה בעצם בגד ים שלם עם חיתוך שקורץ לשני חלקים, ובסופה של התלבטות בחרתי לקחת אותו.

עכשיו אני בבית ולא בהיכל בגדי הים, ולמרות שהוא עדיין נראה לי מחמיא אני מודעת פתאם לעובדה שלעולם לא אעז ללבוש את המונוקיני החדש שלי בפומבי. אולי בכל זאת אני מחמירה עם עצמי, וכדאי לי להחליף לאחד מהביקינים? אז אני לא אסובב ראשים, יאללה מי שישמע. אחרי הכל, בואו נודה על האמת, אני באמת רק אמא מהשכונה שצריכה להתרוצץ אחרי הבנים שלה בבריכה ולהרגיש בנוח.

רוצים לכתוב לנועה? noa.yechiely@mako.co.il

>> בפעם הקודמת חיפשתי את הג'ינס המושלם

לכל כתבות המגזין