כשאת עומדת מול המראה בבוקר ופותחת את הקונסילר, את נזכרת בקולה של אמא שלך מהדהד יותר מפעם אחת ש"מה שלא עושה הטבע, עושה הצבע". והיא צודקת. אבל לא מדובר רק בצבע, כמובן. גם המרקם, האיכות והסוג חשובים כשמדובר במוצרים שאת מורחת על הפנים. ובכל הנוגע לענייני טכניקה וכמויות, חבל שתתפשרי על הדיילות בסופר-פארם, כשאת יכולה לקבל השראה מהמילה האחרונה בתחום האיפור – מאפר העל. את יודעת, זה שמבין ומתמחה במטמורפוזות שונות ויכול להפוך אותך במחי כמה הברשות לדיווה זוהרת או לטרנסקסואל נוצץ.
מעמדו של המאפר עבר שינוי עצום בשנים האחרונות, ועולם הטיפוח כמרקחה; מפועלים חרוצים מאחורי הקלעים הפכו המאפרים לדמויות מתוקשרות ומוכרות באור הזרקורים. יש אף שמכנים אותם "מעצבי העל החדשים". כמעט כל חברות הקוסמטיקה המפורסמות מחזיקות בתותח-על (הקרוי גם "מנהל אומנותי") שאחראי על הקווים המגדירים של קולקציות האיפור ודואג למרוח באופן אישי את מוצרי החברה על כוכבות הוליווד. הסופר-מאפרים האלה אחראיים על כל הקמפיינים ומחליטים באילו מוצרים עלינו להשתמש. ואם עדיין לא השתכנעת שמדובר בתופעה, קבלי את החותם הרשמי לעניין: לאחרונה עלתה אפילו תכנית ריאליטי מאפרים בשם "BLUSH" ברשת בראבו, המתמקדת באיתור מאפר העל הבא. המתחרים מתמודדים על חוזה עם "מקס פקטור", פרס של 100,000 דולר והזדמנות להשתתף בהפקה של "אין סטייל". נחשק.
1. המסקרה הכדורית שיצר ניקולא דז'ה לג'יבנשי. 2. צלליות מקולקציית הנקודות של ג'יבנשי. 3. צלליות של מאק 4. שפתון זרחני של שיסיידו שיצר דיק פייג' 5. "פיהה בלאק" - גלוס שחור של לנקום שיצר ארון דה מי 6. באלם לשפתיים של לנקום
איך אני אחיה בלי מסקרה רוטטת?
עד ממש לא מזמן, הסתמכנו בעיקר על פניהן הענוגות של דוגמניות ושחקניות מהשורה הראשונה, שפרסמו בחינניות את מוצרי האיפור של חברות הקוסמטיקה על גבי מגזינים ושלטי חוצות. במגמת התחדשות או כאקט מחאה של מיאוס, הסלבס האמיתיים הפעם הם דווקא המאפרים הגדולים שרוקמים ורוקחים את המוצרים שאנחנו קונות בכמויות. אבל ההבדל העיקרי בין מאפר העל למעצב העל נעוץ בעובדה שבתחום האיפור, חשוב וקריטי ככל שיהיה, לא פשוט להביא אותה במשהו באמת חדש. צללית, שפתון, סומק ומסקרה יהיו כמעט תמיד ציוד הבייסיק בתיק האיפור שלך, והחידוש היחיד מגיע בפלטות צבעים שונות או בדילמה הנצחית בין מאט למבריק.
כל החידושים הספק נחוצים האלה הם בהחלט דרך נוספת עבור חברות האיפור לגבות מאיתנו סכומי עתק ולגרום לנו להחליף את קולקציית האיפור שלנו מדי שנה, אבל יותר מזה – הם בעיקר סטייטמנט חד משמעי שממצב את החברות כפורצות דרך ומהפכניות, ואת המעצבים כגורואים של הפרצוף. השאלה למה אנחנו צריכים את זה בכלל היא לא רלוונטית. רק כמה יותר מגניב אתה.
בסוף עוד ימציאו לנו צבעי מלחמה
ישנם כמה ברנשים (וביניהם גם כמה חתיכות) שתפסו את הכתר כאמני המריחה הבלעדיים. כולם מוכשרים, משכילים, עבדו בהפקות בומבסטיות ובתצוגות האופנה השוות ביותר ובטוחים שהם מתת האל לפרצוף הנשי. הם גם מתגאים במוזות הנשיות שלהם: ניקולא דז'א ל"ג'יבנשי" – הנחשב לעילוי אמנותי באפקטי איפור ועבד בהפקות בומבסטיות עבור תצוגות של אלכסנדר מקווין וטקס פרסי הסזאר, הכריז שליב טיילר היא האחת שלו, ואילו ארון דה מיי, המייק אפ ארטיסט החדש לבית "לנקום" מעדיף את פיי דנוויי, מרלין דיטריך ובטי דייויס.
"אלה הן נשים חזקות, בעלות סגנון קיצוני, אותנטיות ורגש", הוא מנמק. שיתוף הפעולה של דה מי עם "לנקום" הניב את הגלוס השחור(!) "קולור פיבר" ואת הקומבינה לשפתיים "the piha red" גלוס שחור ושפתון אדום בוהק – בהחלט בחירה שנויה במחלוקת עבור שפתי אישה. דה מיי מתרץ את השגעון החדש בהשראה שקיבל מהחוף הוולקני בניו זילנד ומוסיף כי "השחור מתחבר לטבע עם הצהרה פאנקיסטית פרועה" (צפו בקרוב לדוגמניות צועדות עם תספורות מוהוק על המסלול ושפתיים מושחרות). דה מיי החליף בתפקיד את אחת המאפרות המפורסמות בתחום, גוצ'י ווסטמן, שנחטפה לידיים של החברה העממית יותר רבלון. ספק אם היא הייתה מעיזה להציע קונספטים חדשניים כאלה ושחור בוהק בשפתיים ללנקום, אלמלא דה מיי הצעיר ופורץ הגבולות.
אמני האיפור זוכים גם להכרה תקשורתית רחבה ביצירות שלהם. אוליבייה אושדמזו למשל, המנהל האמנותי של בית גרלן, זכה עם סדרת המייק אפים "פארור" בלא מעט פרסים יוקרתיים, כולל פרס ה"מארי קלייר", וקולקציית הברונזרים "טרהקוטה" שלו היא הנמכרת ביותר בעולם. גם הוא השיק מסקרה חדשנית ומסקרת לאחרונה – "לה דו דה גרלן" שאמורה לעשות עבודה של אמן איפור מקצועי.
לין דסונייה, המנהלת הקריאטיבית של "MAC", הייתה רקדנית בעברה וייתכן שזאת הסיבה שהיא מתמחה דווקא באיפור גוף. דסונייה מתגאה בהשכלה הפורמלית שלה בספרות צרפתית ואף מייחסת רבות מיצירותיה לנרטיב עלילתי שהיא ממציאה. בניגוד לדסונייה בעלת הדמיון הפורה שטוענת כי היא "אוהבת לגרום לאנשים להראות הכי יפים שאפשר", ארון דה מיי דווקא נוקט בגישה מעט שונה.
