בין הרעש והצלצולים בכנסת, עברה השבוע בקריאה טרומית הצעת חוק שתשנה את החיים של לא מעט נשים. לפי הצעת החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי, המדינה תשמור - לתמיד - בדיקות של נשים שעברו תקיפה מינית - ככה שהן יוכלו לבחור להגיש תלונה גם הרבה אחרי התקיפה.
ההצעה הזאת חשובה כי עד עכשיו נשים שעברו אונס נבדקו בבתי החולים מיד אחרי התקיפה. לקחו מהגוף שלהן דגימות ביולוגיות, ככה שבבדיקת דנ"א יוכלו למצוא אחר כך הוכחות לתקיפה שעברו. אבל אם הן לא הגישו תלונה במשטרה מספיק מהר, הדגימות האלו הושמדו אחרי שלושה חודשים. וראייה כל כך חשובה למה שעברו - פשוט נהרסה. עם החוק החדש, הדגימות לא יושמדו, ככה שנשים יוכלו להשתמש בראייה הזו ולהגיש תלונה גם אחרי שלושה חודשים.
תחשבו כמה זה היה קשה: אחרי שעברו חוויה נוראית כל כך, משהו שמערער אותך ונשאר איתך לכל החיים, הנשים האלו צריכות להתמודד גם עם הלחץ להתלונן מהר במשטרה. עם הידיעה שיש לך רק שלושה חודשים להתלונן, להיכנס לחקירה קשה ומטלטלת במשטרה, להתמודד עם האשמות, חקירות ועורכי דין - בניסיון להשיג קצת צדק או נחמה. לא פלא שלפי נתונים של מרכזי הסיוע, רק שישה אחוזים מהפגיעות המיניות מדווחות לרשויות.
שמחתי על הצעת החוק החדשה - שתעלים את השעון המתקתק מעל הראש של המתלוננות. ואז חשבתי לעצמי שבכל זאת, כמה מסובך זה יהיה בשבילן גם כשהיא תעבור. איך לסערה הנוראית אצלן בלב תתווסף עכשיו ההתלבטות אם לחכות עם התלונה. שאולי עכשיו זה לא הזמן הנכון לזה, ואולי צריך להתמודד עם זה אחר כך. שאף פעם הן לא ידעו אם זה היה הרגע המתאים להתלונן - כי כנראה שאף פעם אין רגע מתאים או נוח למאבק כזה.
אז אתן שם בבית, אלו שעברו משהו, אלו שמתלבטות אם להתלונן, רציתי שתדעו שאני - אנחנו - איתכן. שאני חושבת עליכן, תומכת בכן, מאמינה לכן. שאנחנו יודעות שעוד יש עוד כל כך הרבה עבודה, תיקונים, הצעות חוק. כמה תקציבים עוד צריכים לעבור, כמה תמיכה עוד צריכים להעניק לכן בבתי המשפט, בחקירות המשטרה ובשירותי הרווחה. שחוקי ההתיישנות שמוחלים על תקיפות מיניות צריכים להיעלם מהעולם. תדעו מתלוננות יקרות שאנחנו נמשיך לחשוב עליכן ולהילחם עבורכן. ובעיקר - שאנחנו איתכן בכל החלטה שתקבלו.