זה לקח שעות בודדות בלבד והפרסומת החדשה של ג'ילט כבר שברה את האינטרנט. סוף סוף הפרסומאים הבינו שכדי לעשות פרסומת ויראלית אין צורך להחפיץ ולבזות נשים (ולעורר עליהם את זעם הפמיניסטיות – כי "אין דבר כזה פרסום רע"), אלא להיפך - הגיע הזמן להפנים את רוח התקופה. כלומר את רוח "תקופת המי טו" (שהגיעה לאחר עידן ה"מיידלע", תקופת ה"וואי וואי מה הייתי עושה לך יא כוסית", וכמובן גם ה"בואי, אשים לך סם אונס בכוס ואף אחד לא יעשה לי כלום, כי מי יאמין לך, שרמוטה. חבל שלא שמרת על הכוס שלך"), ולפרסם מוצרים באמצעות מסרים חברתיים ופמיניסטיים.

לא עוד "תגיד תודה שאתה גבר ותשתה משהו" של גולדסטאר; כי אנחנו כבר ב-2019, ו"הטוב ביותר שגבר יכול לקבל", לפי הפרסומת החדשה של ג'ילט, זה סכין גילוח + ניפוץ של סטריאוטיפים מאצ'ואיסטיים והסללה מגדרית לגבריות רעילה, שפוגעת גם בבנים ובגברים עצמם, ובסופו של דבר יוצרת ומשמרת את תרבות האונס שאנחנו חיות בה.

בעוד שהפרסומת מתקבלת באהדה, שלא לומר בהתרגשות, בקרב הרבה נשים, בקרב חלק מהגברים נשמעים גם קולות אחרים. נכון לכתיבת שורות אלו, בסרטון היוטיוב של הפרסומת, שכבר זכה ללמעלה מ-9 מליון צפיות בפחות מ-48 שעות, יש כ-200K לייקים מול 540K דיסלייקים.

התגובות לסרטון היסטריות (או באנגלית – testerical): "זה מה שקורה כששמים פמיניסטיות במחלקת ה-HR שלכם", "איך להרוס מוניטין של חברה בפחות מ-2 דקות", וגם פרופיל פיקטיבי של דונלד טראמפ שמגיב: "אתם הופכים את (הבחירות ב)2020 להרבה יותר קלות עבורי". ביוטיוב ובטוויטר, גברים רבים קוראים להחרים את ג'ילט ואת ה"תעמולה הפמיניסטית" שלה.

ניסיתי להבין - מה עומד מאחורי הבקלאש הכל כך עוצמתי הזה? מאיפה נובעים כל מופעי הגבריריות ההסטריים הללו? מה בדיוק כל כך מפחיד את אותם גברים? מה לעזאזל הבעיה במסר שמתנגד להסללה מגדרית מאצ'ואיסטית, שפוגעת לא רק בנשים, אלא גם בגברים עצמם?

הרי הפרסומת מציגה סיטואציות שבהן גברים מתנגדים לאלימות, מחנכים את הבנים שלהם להתנגד לאלימות, ומונעים מגברים אחרים להטריד נשים. לפי הקריינות בפרסומת, ג'ילט מאמינה בהיותם של הגברים טובים בבסיסם, וקוראת לגברים לקחת אחריות על התנהגויות פוגעניות של גברים אחרים, שהם סימפטום של אותה גבריות רעילה.

אולי המשפט הזה, שמופיע בפרסומת – "Men need to hold other men accountable" הוא המפתח הראשון לחידה.

 #לא_כל_הגברים לוקחים אחריות

כמה פעמים שמענו את המשפט "לא כל הגברים", כתשובה וכטוקבק לכל כתבה שעסקה באלימות נגד נשים אי פעם? לגברים יש נטייה מאוד להיעלב כשמאשימים גברים (אחרים) בהטרדות, תקיפות מיניות ואונס; וחלילה אל תגידו "תרבות האונס" – זה כבר ממש פוגעני – כי אני הרי לא אנסתי אף אחת היום. אז רגע לפני שנשלח את המשאית עם המדליות לכל הגברים שדווקא לא הטרידו או אנסו אף אחת, ונרגיע את כל הגברים הטובים שנעלבים כי יש כמה גברים רעים שמוציאים להם שם רע, אולי כדאי לדבר קצת על אחריות.

אחריות, לא אשמה; האשמות לא יקדמו אותנו לשום מקום, בדיון הזה או בכלל. מי שאשמים באלימות נגד נשים הם לא "כל הגברים", אלא אותם גברים אלימים ומטרידים. אבל המסר שהפרסומת של ג'ילט מנסה להעביר הוא שלכל הגברים יש אחריות חברתית בהקשר הזה.

יש להם אחריות לאופן שבו הם מתייחסים לנשים, קודם כל; ואז גם למסרים שהם מעבירים לבנים ולבנות שלהם, ולאופן שבו הם מתייחסים לדיווחים על הטרדות מיניות ואונס. לא רק לגברים יש אחריות על כך – האחריות היא של כל החברה. כי אלימות נגד נשים היא לא בעיה של נשים. היא בעיה של כולם, לא רק של פעילות פמיניסטיות שיוצאות להפגין בכל פעם שאישה נרצחת על רקע מגדרי.

View this post on Instagram

A post shared by Mufseen Reza (@mufseen.photos) on

גבריות רעילה פוגעת בגברים, ויש אפילו מחקרים במדעי-המובן-מאיליו שמוכיחים את זה. רק באוגוסט האחרון, איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA) שחרר מסמך עם קו מנחה לפסיכולוגים/ות כיצד לעבוד עם בנים וגברים. לפי המסמך, בנים מחונכים לא להראות חולשה או סיממנים נשיים; הם מחונכים להישגיות, הרפתקנות, התנהגויות סיכון, ואף אלימות. 

לפי ה-APA, גברים שעברו תהליך בו הם חונכו לנורמות של "גבריות מסורתית", הרבה פעמים סובלים מהשלכות שליליות על הבריאות הנפשית והפיזית שלהם. אחד מהחוקרים מנסחי המסמך, אמר לניו יורק טיימס: "אנחנו רואים שיעורי התאבדות גבוהים יותר בקרב גברים, יותר מחלות לב, ויותר בדידות בגילאים מבוגרים, ומנסים לסייע לגברים באמצעות הרחבת הרפרטואר הרגשי שלהם, לא באמצעות לקיחת הכוח שיש לגברים".

חלק מהתגובות לפרסומת של ג'ילט טוענות כי היא משפילה ומפרקת את הגברים מגבריותם. גברים רבים לא רק מרגישים תחת מתקפה בגלל מעשים אלימים של גברים אחרים; חלקם גם חוששים שהפמיניזם והשינוי של תפיסות וסטריאוטיפיים מגדריים, ייקח מהם בסופו של דבר את הכוח והעוצמה שיש להם כגברים בכלל, וכגברים בחברה פטריארכלית בפרט. הרי אף אחד לא רוצה לוותר על הפריבילגיות שלו. אולי זה בעצם מה שמאיים כל כך על כל פעילי זכויות הגבר שיצאו מהחורים (ומהכלים) בעקבות הפרסומת של ג'ילט.

בעולם השוויוני אליו אנו שואפות – גברים לא יחזיקו ב-95% מתפקידי המנכ"לות במגזר העסקי; הם לא יהיו יותר מ-90% משליטי המדינות, ולא ירוויחו בממוצע 30% יותר מנשים. הם ייאלצו לקחת חלק שווה במטלות הבית וגידול הילדים, ולא תהיה יותר "משרת אם" אלא "משרת הורה". אכן, תקופה מפחידה לגברים.

ומצד שני, בעולם השיוויוני אליו אנו שואפות, גברים יורשו להביע רגשות, הם לא יתביישו לפנות לעזרה כאשר הם בדיכאון או במצוקה, ויוכלו לבלות יותר זמן עם ילדיהם במקום במשרד. ובעיקר, הם יוכלו לבחור, כשהם כבר לא יהיו חייבים לעמוד באותם סטנדרטים נוקשים של גבריות מסורתית, מאצ'ואיסטית, ורעילה. לא יודעת מה איתכם, אבל לו הייתי גבר, הייתי חותמת על זה מיד. תבינו: פמיניזם הוא לא נגד גברים; הוא בעד שוויון לנשים. וגם אם גברים יאלצו לוותר על כמה פריבילגיות לצורך העניין, זה עדיין לא משחק סכום אפס; חברה שוויונית היא לא טובה יותר רק לנשים – היא טובה יותר לכולם.

הכותבת היא פסיכולוגית, ממנהלות פוליטיקלי קוראת