ב-6 ביוני 1998, שודר בארצות הברית הפרק הראשון של "סקס והעיר הגדולה". 20 שנה עברו, והסדרה עדיין חרוטה עמוק בתרבות שלנו, ולא בכדי: היא נחשבה למהפכנית, כשהיא דנה על בסיס שבועי בנרטיבים נשיים שעד אז לא קיבלו במה. בלעדיה, כנראה, לא היו נוצרות "בנות", או "מילף", או "האחיות המוצלחות שלי".
אז נכון, ארבעת הגיבורות הלבנות, הרזות והמבוססות אולי לא שיקפו היטיבו לשקף צורות מגוונות של גוף ויופי, אבל הן בהחלט שמו את האחווה, התשוקה והסקס הנשי על המפה. ולכבוד זה, קיבצנו עבורכן את הרגעים היפים והחזקים שתרמו לגל הפמיניסטי הנוכחי:
1. נשים זה עם מגוון
אמנם קארי, מירנדה, שרלוט וסמנתה השתייכו לאותו מעמד סוציואקונומי, אבל זה בערך היה ההבדל היחיד ביניהן. מירנדה ייצגה את נשות הקריירה המחוייטות והציניות, שרלוט היתה הנסיכה שחולמת על האביר בפנטהאוז, קארי החולמת הסדרתית שמדברת את רגשותיה ושאיפותיה ללא פילטרים, וסמנתה? ובכן, היא רק רצתה להרגיש פאקינג פאביולס, ולהזדיין. אז נכון, לפחות שלוש מתוך הרביעייה חיפשו את המונוגמיה, אבל הן גם הביאו סיפורים שונים, חלומות שונים והעדפות מלבושיות ורגשיות שונות.
2. יש נשים אחרי גיל 30, 40 ו...50
להלן עובדה מצערת: ככך שאישה היא מבוגרת יותר, כך קטן הסיכוי שתראו אותה על המסך. ולכן היה זה לא פחות ממהפכני שחבורת נשים שחצתה את שנות השלושים חגגו ונחגגו על המסך הקטן והגדול. והיי, אי אפשר שלא למות על הרגע שבו סמנתה צועקת "אני בת פאקינג 52, ואני אראה מדהים בשמלה הזו".
3. הסיפור שלה
לנשים בסקס והעיר היה קול חזק וברור. מה יותר בועט מטור סקס פופולרי בעיתון, או משיחות קולניות על סקס ועונג נשי במרחב הציבורי?
4. אחווה נשית
בניגוד לאמירות הפופולריות השגורות בפינו עד היום, כמו "נשים, נשים, שק של נחשים", או "נשים זה עם לא מפרגן" (ובל נשכח את הנשים שאוהבות להתהדר בכך שאין להן חברות, כי "רק גברים מבינים אותן"), הסדרה הביאה רעיון מהפכני: אחווה נשית זה ה-דבר. זה לא תמיד נטול משברים, אבל זה חזק, ויציב, ומעצים מאוד, ואי אפשר לעבור את החיים האלה בלי חיבוק דוב מחברה טובה.
5. חברות לפני זיונים
לא מעט זיונים שווים של סמנתה, למשל, נדחו על הסף בגלל תכניות עם הבנות. סמנתה ההדוניסטית ידעה לפנק את הואגינה שלה, אבל גם הבינה שנאמנות לנשים שסביבה שמה בכיס הקטן כל פין.
6. התנגדות לסלאט שיימינג
ועוד קצת סמנתה: האישה הנהדרת הזו דרכה על ההבניות והתפקידים המגדריים עם עקבי הסטילטו המפוארים שלה, כשהיא גם מוכיחה שנשים יכולות ליהנות מסקס כמו גברים, וגם מסרבת להישפט או להתנצל על כך. יו גו סיסטר.
7. אנחנו קובעות מה עושה לנו טוב
ו"הסוף הטוב" הוא לאו דווקא חתונה. אפשר ליהנות (מאוד!) גם כרווקה, אפשר לא לרצות ילדים, וזה בסדר גם לרצות את המונוגמיה הזו על כל גווניה וזאטוטיה – אם זה מה שעושה אותך מאושרת. לאורך כל הסדרה, ודרך סיפוריהן של הגיבורות, הוסבר לנו שזכותנו לבחור בסיפור שלנו בעצמנו – גם אם הסיפור הזה כולל נעלי מנולו ב-400 דולר.