במצב החירום בישראל בולט במיוחד תת-הייצוג של נשים במוקדי קבלת ההחלטות, ויש לכך השפעה מכרעת על ההחלטות שמקבלים המנהיגים, גברים ברובם המכריע, בעת הטיפול במשבר ובעיקר היכן הם בוחרים להשקיע את התקציבים המוקצים לטיפול בו. משבר הקורונה מציף כל-כך הרבה בעיות, שבמצב רגיל - ובהיעדר נשים במוקדי קבלת ההחלטות - נדחקות לסוף הרשימה. כעת הן צצות ביתר שאת: עוני, פערי שכר ופערים בסטטוס ההעסקה של עובדים באותו מקום עבודה, הפרטת שירותים חברתיים, אלימות מגדרית, הגירה, פגיעותם של ארגוני הסיוע, גירעון תקציבי, שחיקת הדמוקרטיה, גזענות ועוד.
כל המדינות פועלות למניעת התפשטות המגיפה, כולם רואים את חולי הקורונה ואת הנדבקים הפוטנציאליים לנגד עיניהם. אולם, נשאלת השאלה מה עוד רואים, מה עוד עומד בראש סדר העדיפויות ומאיפה מוצאים תקציב לאותו עניין. המשבר מוכיח כי תקציבים לא מופנים לטיפול בבעיות חברתיות אקוטיות בשל תיעדוף הנושאים החשובים בעיני אותם מקבלי החלטות - ולא כתוצאה ממחסור במשאבים.
דוגמאות לכך ניתן לראות במדינות המונהגות על ידי נשים. מה שמעסיק את ראשת ממשלת דנמרק, מטה פרדריקסן, בימים אלה: מימון לארגוני מתנדבים שנפגעו מהמשבר, הגברת הסיוע למרכזי סיוע לנשים הנובע מהכפלת התלונות על אלימות במשפחה, השקעה במקלטים לחסרי בית, סובסידיות לאירועים שבוטלו, סובסידיות לשכר של עובדים בחופשה, תרגום המידע הנוגע למשבר לשפות שונות (למען מהגרים שחיים בדנמרק), פתיחת מוסדות הטיפול בילדים על מנת לסייע למשפחות להתמודד ועוד.
בדומה, ראשת ממשלת נורבגיה, ארנה סולברג, יזמה מסיבת עיתונאים לילדים, במטרה לאפשר להם ללמוד ולהבין על המשבר מאנשי מקצוע. גם ראשת ממשלת פינלנד, סאנה מרין, בחרה אחרת, כשהשקיעה 15 מיליארד יורו לטיפול במשבר. הממשלה בראשותה אימצה את רוב המלצות הארגונים היציגים לטיפול במשבר ופועלת איתם בשותפות מלאה. הממשלה תעניק דמי אבטלה לעצמאים ולפרילנסרים ותבטיח את שרידות החברות בכל הסקטורים, באמצעות ערבויות ומימון ישיר, כדי למנוע פשיטות רגל.
בישראל, במעבר חד, איגוד העובדים הסוציאליים היה צריך לפנות למדינה בדרישה להכיר בשירותי הרווחה כשירותים חיוניים, כאילו שלא ברור שבמצבי חירום קיימת עלייה בביקוש לשירותים אלה, הסובלים מחסר בימי שגרה; איגוד היועצות לקידום שוויון מגדרי ברשויות מקומיות וראש הרשות לקידום מעמד האשה נדרשו לפנות למשרד הפנים על-מנת לבקש הכרה ביועצות כעובדות חיוניות; ארגונים המעניקים שירותים לאוכלוסיות במצוקה התחננו שיאפשרו להם להמשיך לפעול ושימנעו מפגיעה בתקצובם, כאילו שלא ברור שמצוקת האוכלוסיות המוחלשות רק מחריפה בתקופה זו; בשל מחסור במקלטים, נשים נפגעות אלימות, נאלצות להישאר במרחב משותף עם בן הזוג האלים 24/7, ועל אף עליה בכמות הפניות בנושא טרם נמצא להן פתרון.
הנחת העבודה של מקבלי ההחלטות, כאמור גברים ברובם, היא כנראה להתעלם מאוכלוסיות רגישות המצויות בסיכון, כאילו שהתעלמות תגרום לדברים להסתדר מאליהם. הגדילו לעשות כוחות המשטרה כשנקטו בצעדי אכיפה נגד נשים העובדות בזנות, על הפרה לכאורה של הוראות הבידוד החברתי, תוך התעלמות מכך שנשים אלה נותרו ללא כל סיוע המאפשר להן להתקיים בתקופה זו.
ברור לכל כי מעבר לעצירת התפשטות המגיפה, למשבר הקורונה יש ויהיו השלכות נרחבות על כלל החברה. חשוב לזכור שקיימים סיכונים נוספים לאוכלוסייה, מעבר לווירוס עצמו, ואי-מתן מענה עלול להחמיר את המצב.
כנראה שבזמן הקרוב לא תהיה כאן אשה שתעמוד בראש הממשלה, אבל אפשר לצפות שבממשלה המתגבשת יינתן ייצוג שוויוני לנשים ממגוון קבוצות אוכלוסייה במוקדי קבלת ההחלטות: כשרות, מנכ"ליות של משרדים ממשלתיים וחברות ממשלתיות ויושבות ראש ועדות הכנסת. רק כשנבין כמה זה אקוטי, אולי נראה כאן סדר יום חדש.
הכותבת היא עורכת דין ומנכ"לית עמותת איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי.