השבוע שוב נרצחה אישה בידי בעלה. דיאנה רז. אישה צעירה, מאמנת לתקשורת זוגית, אימא לארבעה ילדים. ושוב כולם שואלים - איך זה יכול להיות? מתי הפך דם נשים לדם הפקר? עד מתי אנחנו, שמהוות חמישים ואחד אחוזים מהאוכלוסייה, נירצח בזעקה וניקבר בשתיקה?
וכמו אחרי כל רצח נורא, הפוליטיקאים הזדרזו להזדעק. "הרצח מזעזע את כולנו" כתב ראש הממשלה נתניהו, "אירוע טראגי ובלתי נתפס" תיאר ראש הממשלה החלופי גנץ. אבל רגע, אתם נבחרתם לא רק כדי לגנות ולהביע צער. אתם נבחרתם כדי לפעול, כדי לשנות. לא?
אתם הרי נבחרתם על ידי שירה איסקוב, שהותקפה באכזריות על ידי בעל שהיה מוכר לרשויות עוד בטרם התקיפה. אתם נבחרתם על ידי טטיאנה חייקין, שנרצחה בידי בן זוגה, כמה שנים אחרי שכבר ריצה עונש מאסר, קצר מדי, על תקיפתה. אתם נבחרתם בידי וּאַפא עבהרה, שנרצחה על ידי הגרוש שלה, אחרי שהתלוננה שאיים עליה, אבל לא קיבלה מענה מספק. אתם נבחרתם על ידי מיכל סלה ונַג'אַח מנסור, על ידי מאיה וִישניאק ואירנה גְרִיבנֶב. אתם נבחרתם בידי עשרים ואחת הנשים שנרצחו בשנת אלפיים ועשרים, נשים שאולי אפשר היה למנוע את מותן.
לקראת הבחירות המתקרבות המפלגות עוד יפרסמו את המצע שלהן. בינתיים, "יש עתיד" כבר הבטיחו להקים רשות גג לנפגעות אלימות. ב"כחול לבן" התחייבו במצע האחרון, מאלפיים ועשרים, להחמיר את הענישה על רצח נשים, ובליכוד הבטיחו בשנת אלפיים ותשע - הפעם האחרונה בה פירסמה מפלגת השלטון מצע - להיאבק באלימות, להרחיב תכניות סיוע ולקדם שוויון.
הבטחות מרשימות, אין ספק. אבל תגידו לנו, נבחרי ציבור יקרים - חוץ מלהבטיח, מה עשיתם בנידון? בשנת אלפיים ושבע עשרה אושרה תוכנית לאומית למניעת אלימות נגד נשים. ארבע שנים אחר כך, עדיין לא השלמתם את התקציב שלה. איפה הייתם שרי האוצר ישראל כץ ומשה כחלון? ולכם, שרי הרווחה איציק שמולי וחיים כץ, לא היה מה לומר? וסיעַת "יש עתיד", למה להציע עוד רשות שתדאג לנפגעות אלימות, במקום לדאוג להשלמת התכנית הקיימת? ואתה יושב ראש ועדת הכספים משה גפני - דרשת להעביר מאה מיליון שקלים לתוכנית הזאת. אז אני רוצה לספר לך שהכסף עדיין לא הועבר.
ומה איתך השרה מירי רגב? כן - את שכתבת בשבוע שעבר פוסט תמיכה באריאל קים ארד, שהתלוננה על ניצול מיני מצד הפסיכולוג יובל כרמי - אבל רק לפני שנתיים, את הצבעת נגד הקמת ועדת חקירה שתמנע אלימות כלפי נשים? ואתה נפתלי בנט, דיברת השבוע ברדיו על החשיבות של ענישה ואכיפה לגברים תוקפניים. אבל במסמך העקרונות האחרון שפירסמת, לפני שנתיים - נדמה ששכחת להתחייב למאבק באלימות נגדנו.
אז אולי הגיע הזמן שבמקום לגנות ולהבטיח תתחילו, כולכם, לעבוד. תטפלו, תחוקקו, תַפנו משאבים. עכשיו. לא בדיעבד. לא אחרי הרצח הבא. וכן, דווקא בזמן הקורונה. אם לא הבנתם יש כאן עוד מגפה - מגפת האלימות נגדנו, הנשים. לכותרות מגיעות בעיקר אלו שנרצחו, אבל מאחוריהן, יש עוד עשרות אלפי מקרים של נשים במעגל האלימות. אם לא תתחילו לעבוד - כל אחת מהן עלולה להיות הנרצחת הבאה.