איפשהו במדינה מסתובבת נערה או אישה או ילדה, הנושאת את כל מטען מגפת הקורונה על כתפיה: מספק המתים הגובה, המשבר במשק, קשישים הנותרים ללא גישה למשפחות שלהם, שלא לומר לעולם בחוץ. והכל, כך חושבת אותה נערה, מתחולל באשמתה.
אם רק הייתה מכסה את המרפק שלה קצת יותר. אילולא נכנעה לתכתיבי העולם המערבי ולבשה חצאית שראו לה מעט את הברך, כל זה היה נמנע.
נשמע מופרך? לצערי לא.
בשבועות האחרונים נתלו פשקווילים במספר בשכונות חרדיות הזועקים "מגיפת קורונה = חוסר צניעות". מדענים בכל העולם חוקרים את הנסיבות לפרוץ המחלה והנה, מסתבר שיש בינינו כאלו שגילו את הסיבה: מרפקים! ברכיים! חולצה אדומה ו"תועבות" נוספות.
כל זה קורה בעוד מתנהלים מאבקים בכנסת ומחוצה לה לאפשר לימוד תורה ותפילות במניינים. גם כעת, כאשר הנהלים אוסרים לקיים תפילה במניין, יש שביקשו להחריג את רחבת הכותל המערבי ואת מערת המכפלה, כדי ששם תתקיים תפילה מידי יום.
אז תנו לי להבין; המגפה ממשיכה להתפשט, יש גברים הממשיכים להיפגש כאילו עולם כמנהגו נוהג, והאשמות הן נשים?
לפני מספר לא רב של שנים פורסם פסק הלכה באחת מחצרות הקהילה החרדית, לפיו לילדות מגיל שלוש אסור לנסוע באופניים מחשש לחוסר צניעות משום שבמהלך הדיווש עלולה להתרומם מעלה החצאית והרגל שלהן תתגלה במלוא ערוותה.
בארגוני נשים תמיד מדברים על מדרון חלקלק בכל הנוגע להדרת נשים וזו דוגמא מצוינת וכואבת לכך. כאשר מתעסקים במשהו ללא הרף, הוא הופך לאובססיה - רבנים שמתעסקים בגופן של נשים ללא הרף, מגיעים לנקודות שפל, כמו האשמת גופן של נשים בפרוץ המגיפה.
אם בכל לוויה של מישהו שנפטר בטרם עת יטילו את האשמה על חוסר צניעות מצד נשים (כפי שקרה בלוויה של שתי נשים מאוטובוס הדמים, בפברואר 2019 , במהלכה הגר"מ קסלר, זעק על ההידרדרות בצניעות של הנשים) יאבד לנצח ההיגיון האומר כי האשם אינו תלוי בלבושן של נשים או בכיסוי הראש שהן חובשות - והאשמתן תהפוך לנורמה.
ישנם רבים המאמינים שכל אסון נועד ללמד אותנו משהו וכשמדובר באסון לאומי או בינלאומי, הלקח גם הוא כללי. אני לא מאלו. אני לא יושבת ועושה חישובי שמיים, שמטרתם להבין את מהלכי הקב"ה בעולם. "מה עשיתי שהביא עלינו אסון זה?".
אני חושבת שליושב במרומים יש חשבונות משלו, ולעולם לא נצליח להבין באמת את מהלכי העולם עד תומם. הניסיון להשית על כתפיהן של נשים אחריות כבדה כל כך לשלום העולם כולו, רק בשל לבושן או מנהגן הוא לא יותר מאכזריות ורשעות לב, שאין לה דבר וחצי דבר עם אדיקות דתית או רצון להתקרב לקב"ה ולעשות את רצונו. ילדה, אישה, היכן שלא תהיי, זו לא החצאית שלבשת ולא כיסוי הראש שחבשת וגם לא מרפקך שהתגלה. אל תיתני לאף אדם לגרום לך לחשוב אחרת.
הכותבת היא מנכ"לית ארגון נשות הכותל