גולשים האשימו את הסטודנטית והיזמית היפנית ריקה שיקי בכך שהיא שקרנית ורודפת פרסום, אחרי שצייצה שהפסידה חוזי עסקים כי לא הסכימה לשכב עם לקוחות. חלקם אף אמרו שהעובדה שהיא הסכימה לצאת עם לקוח לארוחת ערב היא רמיזה לכך שהיא מעוניינת בו. "התגובות שקיבלתי היו חסרות פרופורציה ושליליות", סיפרה שיקי בת ה-20 לתכנית אירוח טלוויזיונית בדצמבר; "עלינו ליצור חברה שבה מותר לנו לדבר, אחרת הטרדות מיניות והתנהגויות פסולות אחרות לא ייפסקו לעולם".

מדובר רק במקרה אחד מני רבים שחושף כי למרבה ההפתעה, תנועת #גםאני לא תפסה חזק ביפן. במקום סימפתיה, נשים שמדברות על תקיפות או הטרדות שעברו - סופגות דווקא ביקורת. ״בחברה פטריארכלית שבה נשים נושאות באשמה מזה שנים, קורבנות תקיפה רבות מנסות לשכוח את מה שעברו במקום לקרוא לצדק״ אומרת מארי מיאורה, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת סופיה בטוקיו. ״ביפן חסרה אחוות הנשים הזו…מדובר בתהליך מתיש ומאיים, כך שטבעי שקורבנות יסרבו לדבר״.

העיתונאית שיאורי איטו דווקא החליטה לדבר בשנה שעברה. היא כינסה מסיבת עיתונאים אחרי שהחליטה לא להגיש כתב אישום נגד מגיש חדשות ידוע שלטענתה אנס אותה אחרי שהזמין אותה לארוחת ערב עסקית. האונס היה רק תחילת הסיפור, אמרה איטו. למרפאת הנשים שבה ביקרה ביום למחרת לא היה ניסיון עם קורבנות אונס, ומרכז תמיכה לנפגעות אונס סירב לתת לה עצות בטלפון. במשטרה ביקשו ממנה לספר שוב ושוב את שאירע ואף להדגים בעזרת בובה בגודל אדם, היא סיפרה.

איטו סיפרה שלקח למשטרה שלושה שבועות לקבל את תלונתה ולפתוח בחקירה, ובסופו של דבר התביעה בוטלה, מה שהניע את איטו להגיש תביעה אזרחית ע״ס 10 מיליון ין (121 אלף דולר). והתגובות? בעיקר ביקורת על כך שהחליטה לדבר ועל שהרסה את חייו של אישיות מוכרת. המבקרים אף ״הגדילו לעשות״, וטענו שלאיטו יש מראה מפתה, ושהיא ״בושה״.

ספרה של איטו המתאר את סיפורה - "קופסה שחורה” - יצא באוקטובר האחרון, בדיוק כשתופעת #גםאני החלה לתפוס את הכותרות בארה"ב. ביפן נוצר שיח בנושא, אבל נשים ספורות בלבד יצאו ודיברו בציבור על מה שעבר עליהן: ”אנשים רבים חושבים שהבעיה של שיאורי לא נוגעת להם... וזו הסיבה ש#גםאני לא תופס ביפן", אומרת עורכת הדין יוקיקו טסונודה, המומחית בפשעי מין. כמו כן, היא אומרת שנשים שעברו תקיפה מינית מכונות ביפן “פגומות".

״הלחץ ביפן משתיק נשים״

כמעט שלושת רבעי מקורבנות אונס העידו שמעולם לא סיפרו לאף אחד על מה שקרה להן, וכ-4 אחוז בלבד ניגשו למשטרה, כך עולה מסקר ממשלתי שנערך ביפן ב-2015. הסקר חשף שאחת מכל 15 נשים ביפן נאנסה או הוכרחה לקיים יחסי מין. ״הקורבנות נמנעות מלספר את סיפורן בגלל פחד, דאגה לפרטיות וחשש לאבד את עבודתן״ אומרת טסונודה.

me too (צילום: Getty Images)
"הקורבנות נמנעות מלספר את סיפורן בגלל פחד" | צילום: Getty Images

נתונים של משרד המשפטים היפני מראים שרק שליש ממקרי האונס מגיעים לשלב המשפט והעונשים לא כבדים. מתוך 1678 האנשים שעמדו למשפט ב-2017 באשמת תקיפה מינית, רק 285 - 17 אחוזים - נשפטו למאסר של שלוש שנים או יותר. כך, למשל, בחודש נובמבר האחרון ביטלה התביעה ביוקוהאמה את האישומים נגד שישה סטודנטים מאוניברסיטה מובילה שנעצרו באשמת אונס קבוצתי של סטודנטית אחרי ששיכרו אותה. האוניברסיטה הרחיקה שלושה מהם.

הלחץ הקונפורמיסטי ביפן מרתיע נשים מלדבר ומלסרב לדברים רבים, כולל יחסי מין לא רצויים, אומרת סאורי איקוצ'י, מחוקקת לשעבר ואקטיביסטית בתחום המגדר: ״אותו לחץ קונפורמיסטי הוא זה שהשתיק את הנשים היפניות שכונו ׳נשות הנוחות׳ והותקפו מינית כשסיפקו שירותי מין לחיילים בצבא, בעוד שיפן דווקא גילתה סימפתיה כלפי קורבנות קוריאניות ואחרות״.