ביום חמישי האחרון שודר תחקיר של המקור בנושא פרשת נמרוד ברנע, פעיל מרצ שנגדו התלוננו במשרדי המפלגה 4 נשים שונות כשאחת מהן חזרה בה לאחר שנמרוד תבע אותה תביעת דיבה.

הטענה המרכזית של דרוקר היא שאלישבע מעידה על עצמה שהיא לא עדה מהימנה. ואז באותה נשימה מבסס עליה ״תחקיר״ שלם. אז הנה המתמטיקה הפשוטה, תודה על ה״עזרה״, אנחנו כבר נשמור על הדמוקרטיה בלעדייך וכנראה יותר טוב ממך, מנתן אשל, ינון מגל וחיים רמון, אנחנו נעשה כאן שוויון אמיתי.
תכנית שלמה שנוטעת תחושות של האשמת קורבן קשה ויצירת אווירה של השתקה. נטיעת ספק בקורבנות תקיפה מינית. מי שיש לו גג, לא רואה את הגשם.

אנחנו בעיצומה של מהפיכה. הפסקנו לתמוך בתוקפים מינית בקשר של שתיקה. הבנו שזאת הייתה מגננה ששמרה עלינו לפני 100 שנים, כשלפתוח את הפה ולספר שנפגעת מינית היה עולה לך בחייך, אבל הגענו לעת שהמגננה הזאת מצמצמת אותנו. ואנחנו נפרדות ממנה ופותחות את הפה. תמו הימים בהן אנו שותקות על אלימות מינית ואלימות מגדרית.

ולך, רביב, זה אולי ייקח יום, או שבוע, או שנה או כמה שנים. אבל תגיע עת שבה לא תוכל לצפות בתכנית הזאת שעשית מבלי להתכווץ. לא תבין מאיפה היתה לך היוהרה לרוץ בשדה מוקשים וטריגרים מבלי לכבד ולהכיר את עולם נפגעות ונפגעי התקיפה המינית.

מאיפה היה לך הרהב לשבת באולפן, 2 גברים מדושנים שמטיפים לנשים על כאבן ופצעיהן הפתוחים. ממשטרים אותן לא להקצין את תגובותיהן כשהן נרמסות תחת גלגלי הסדר הישן. חוק הג׳ונגל לפיו החזק שורד.
אבל אנחנו כבר לא בג׳ונגל וזה כבר לא החזק שורד.

יש מלכות חדשות במשחק ואנחנו בונות רשתות של מידע ומתקינות שופרות והניסיונות העלובים לזרוע פחד ולהקטין אותנו בגיחוך נראים כמו פרפורי הגסיסה של המכונה ״רציונל״. או עוד המצאה שהפטריארכיה המציאה כדי לשמור על עצמה - ״אובייקטיבי״. זה כבר לא עובד וזה מביש.

ב״תחקיר״ הקטן שלך התעלמת ביודעין מנתונים קריטיים להשלמת התמונה. הסתרת אותם כי זה שירת את הנרטיב שלך. ה״אובייקטיבי״. אני מדברת על התצהיר שחבר של נמרוד מסר לבית המשפט כשנמרוד תבע את אלישבע על שהעזה. אני יודעת שהתעלמת ביודעין כי כשדיברת איתי בטלפון יום לפני שהתכנית משודרת, 13 דקות שהואלת בטובך ״לחקור״ עוד זווית שאולי פחות משרתת את הנרטיב שאתה מנסה לייצר - זלזלת בעדותו באותה זחיחות שבה זלזלת בעדויות של המתלוננות האחרות כאילו שהיית בסיטואציה וכאילו שדיברת איתן וכאילו שאי פעם שיערת שאולי אתה טועה.

הקול שלנו חשוב ואנחנו משמיעות אותו

באותו תצהיר, חבר של נמרוד לוקח אחריות ומסכן את עצמו בכך שמודה שאלישבע ציינה שהיא לא בשליטה. מודה בכך שנדלקו לו נורות אדומות ושעזב באמצע סיטואציה מינית שאליה נקלע והרגיש אשם כל השנים.

פוסט טראומה זאת תסמונת שנובעת מפגיעה.
זה עולם שלם שכדאי לך להכיר לפני שאתה תולש בגסות חוטי חשמל מפצצה מתקתקת.
עולם נקי מאלימות מינית זה אינטרס של כולנו.
עולם שוויוני בין נשים וגברים וכל המגדרים זה אינטרס של כולנו.
וכשזה אינטרס של כולנו - העולם מושך לשם.
אתה בצד הלא-נכון של ההיסטוריה וגם אתה תחלוף.

ובנוגע להערה הסתומה שזרקת כשסיימת להקריא את התגובה שלי, תגובה בת 40 מילים שנדרשתי לתת יום לפני שהכתבה עולה, 40 מילים שהם 4 משפטים אחרי שהתכנית שלמה הפלגת עם עצמך במסע - לא אחר האמת, אלא במסע אחרי לגיטימציה - נמרוד הגיש תלונה במשטרה נגד ״אורלי״ ונגדי על קשירת קשר להדחה ממניעים פוליטיים. המשטרה אפילו לא טרחה לדבר איתנו לפני שטרקה את התיק הזה. כנראה שזה מעיד על מופרכותו.

אם בטענות על חיסולים פוליטיים עסקינן, נראה שהתכנית היתה חיסול פוליטי מתוזמר ומתוזמן, כנגד תמר זנדברג ומיכל רוזין שהן חלק משרשרת נשים משפיעות ומובילות שמקשיבות ותומכות באותן נשים שהן קורבנות לשואת הנשים שמתחוללת כבר דורות.

אי אפשר להפריד את האלימות נגד נשים, רצח הנשים מאלימות מינית נגד נשים מנסיונות ההשתקה נגד נשים. על שואת הנשים הזאת להיפסק ואל לנו הנשים שעומדות בראש המחנה להתמלא בפחד או חשש מאותם גברים או א/נשים שמבקשים להמשיך לקבור את סיפורינו.

כולי תקווה שבעוד שנים ספורות נחיה בעולם שבו נשים לא מפחדות מגברים וגברים לא מפחדים מנשים ולא תהיה עוד מטוטלת.

מפלגה היא לא סידור עבודה ומרצ היא לא הבית של ברנע.
מרצ היא גוף שעוסק במדיניות ובטובת הכלל.
גוף שמטרתו להוביל שינויי מדיניות ותפישה בחברה שבה אנו חיות.
המניע הפוליטי שלנו - לאפשר מרחב בטוח לנשים במפלגה להמשיך ולקחת חלק.
אני מכירה יותר מאשה אחת שעזבו את הפעילות המפלגתית במרצ אחרי שנפגעו מברנע ומתוקפים נוספים בתוך מפלגות.

לצערי זאת תופעה נפוצה ולא רק במפלגות.
גם בספורט, גם במקומות עבודה, גם במועדונים ואפילו במערכת החינוך. וכשאנחנו מדירות את עצמנו מזירות כי זה קשה מידי להתלונן - העולם של כולנו חסר אותנו.

הקול שלנו חשוב ואנחנו משמיעות אותו. באומץ. בכאב. בדמעות. באהבה. בחמלה.
דרקאריס.

הכותבת היא אקטיביסטית לזכויות נשים ולהט"ב ונשים בתוך קהילת הלהט"ב