בחודש האחרון הפרסומות תוקפות אותי מכל פינה. "חגיגת הקניות", "חג השופינג הישראלי", "חג הרווקים הסיני", "יום שישי השחור", "נובמבר השחור", שחור, שחור, שחור, שחור. זה לא קל לשופהוליקית כמוני, גם אם מדובר בשופהוליקית גמולה עם מודעות סביבתית שאפילו מרצה על צריכה נכונה. הפרסומות תקופות אותי מכל פינה, האצבעות מדגדגות ואני ו-asos מנהלים יחסי אהבה שנאה.
לפני כמה חודשים סיפרתי איך ולמה הפסקתי לקנות בגדים. בשבועות שאחר כך פנו אלי חברים ומכרים מופתעים "לא ידענו שהיית כזאת מכורה" והמשפט הבא בדרך כלל היה "אני כמעט ולא קונה, אצלך זה באמת היה קיצוני", או במילים אחרות הבעיה הזאת לא שלי, תרתי משמע. העניין הוא שאני לא שונה מכל בחורה שלישית, לא בהיקפי הקנייה שלי ולא בסכום ואת זה אני אומרת לא רק על סמך שיחות שלי עם חברות, אלא גם כחוקרת צרכנות.
האמת היא שכולנו קונים יותר מידי, הרבה יותר מידי. קל מאוד לקטלג את הבעיה שלי תחת התמכרות לקניות ולפטור את הבעיה מעלינו, אבל בעיית הצריכה העודפת היא לא רק בעיה עולמית, אלא בעיה חמורה במיוחד בישראל. ראשון לציון היא בירת הקניונים העולמית, כלומר העיר הצפופה ביותר בעולם בשטחים מסחריים וקניונים ובכל הנוגע לקניות באינטרנט אנחנו מובילים גם כן, הן בסכום הרכישה והן באחוז הרוכשים מאוכלוסייה, במילים אחרות, אנחנו אלופים עולמיים בצריכה.
אני צופה בחגיגת הקניות של נובמבר ותופסת את הראש בייאוש. בא לצעוק, להזכיר ולספר לכולם: תעשיית האופנה היא התעשייה השנייה הכי מזהמת בעולם. תהליך יצור הבגדים הוא תהליך בזבזני להחריד במונחים סביבתיים, משלב גידול הכותנה, צמח בזבזני בשטח ובמים, אי שם באפריקה, דרך השינוע מאפריקה לאסיה, אל סדנת יזע בבנגלדש ועד לשינוע אל המערב של מכולות בגדים ובהם קולקציות שלמות שלא ימכרו ויוטמנו באדמה, כנראה שוב באפריקה וזה עוד לפני שדיברנו על תנאי ההעסקה של כל הילדים (כן ילדים) שמייצרים לנו את הבגדים שאנחנו קונות במבצעים.
רשתות האופנה מייצרות 52 קולקציות בשנה ורוב הקולקציות הללו נטמנות באדמה מבלי שאיש לובש אותם (100 טונות מידי שנה, אם מתעקשים על נתונים). כאשר גם את הבגדים שאנו קונים אנחנו לא לובשים. למעשה, ב80% מהזמן אנחנו לובשות 20% מהארון שלנו ומטה, אנו נלבש כל בגד בממוצע 7 פעמים ורבע מהארון שלנו לא נלבש לעולם. במילים פשוטות, לכולנו יש הרבה יותר מידי בגדים בארון ובכל זאת אנחנו קמות כל בוקר בתחושה של "אין מה ללבוש", תחושה שמחריפה ככל שאנחנו קונות ביותר סיילים.
אני אוהבת מאוד אופנה, בגדים עושים לי שמח על הלב, האינסטגרם שלי מלא בפאשניסטות ואני עוקבת באדיקות אחרי מדד המעוף. אבל הגיע הזמן שנבין שאהבה לאופנה זה לא אהבה לקניות. המוצר שמנסים למכור לנו בנובמבר השחור, והאמת שלכל אורך השנה, הוא לא בגדים יפים אלא חוויה של חדש. ההתמכרות שלנו היא לחדש ולא לבגדים וכמו עם כל סם, גם בסם ה"חדש" המינון תמיד עולה. העניין הוא שאת המחיר של הבגדים הזולים כולנו משלמים, ככל שבגד זול יותר ככה הסביבה, כלומר אנחנו, משלמים יותר ביוקר.
אז איך אפשר לצרוך אופנה בצורה ידידות יותר לסביבה, כמה טיפים:
1) צאו לקנות עם רשימת קניות, ממש כמו שלא נכנסים לסופר רעבים לא נכסים לאתרי הקניות בשביל למצוא מציאות בזול- צאו לדרך שאתם יודעים מה אתם מחפשים.
2) נסו להימנע מקניה של פריטים אחים: אם יש לך כבר שמלה מנומרת אין צורך באחת בהדפס זברה, בסוף סתם תתלבטי בניהן.
3) קנו לפו הבגד ולפי לפי מחיר, במקרה הזה לגמרי עדיף איכות על כמות, מוטב שתקנו חולצה באיכות טובה ב150 מאשר 3 ב-100 שיהרסו אחרי שתי כביסות.
4) תמכו במעצבים מקומיים על גבי אופנה מהירה - ככה תוכלו לשאול איפה וע"י מי יוצר הבגד.
5) פרגנו לעצמכם חווית קניה שמכבדת אתכם, אם כבר לקנות אז בחנויות ולא באינטרנט, ככה שתוכלו למשש את הבד, למדוד ולהנות מהקניה
6) מעל הכל פשוט תקנו פחות, באמת שאתם לא צריכים את מה שזה לא יהיה שהתכוונתם לקנות. רגע לפני שאתם קונים עוד בגד שיעלה אבק בארון, לכו לסדר את הארון, מבטיחה לכם שתמצאו מלא בגדים שעוד לא הספקתם ללבוש וכבר שכחתם שקניתם.