בשבוע שעבר ציינו בכל העולם את יום האישה הבינלאומי. חברות יצאו בקמפיינים סוערים ופמיניסטיים (לכאורה), גברים אירחו נשים בפאנלים שעסקו, ובכן, בנשים, ונזכרנו שוב שלמרות ההתקדמות האדירה שעשינו בשנים האחרונות - תמיד יש לנו לאן לשאוף. גם נערות וילדות בכל רחבי העולם, בנות הדור הבא שישאו את דגל המאבק לשווין, התייחסו ליום הכי חשוב בשנה במגוון דרכים.
בתיכון החברתי בתל אביב יצאו בפרויקט מרגש ועוצמתי במיוחד: במסגרת יום פעילות ארוך שנעשה בבית הספר, תלמידות שכבת י"א ניסחו מניפסט "אני מאמינה" אישי בו כתבו על אידיאל היופי בחברה ועל דימוי הגוף האישי שלהן.
גבוהה, אבל לא גבוה מדי
תחת הכותרת "מה החברה מספרת לנו על איך אנחנו צריכים וצריכות להיראות" מנו הנערות 22 סעיפים, ביניהם "גבוהה, אבל לא גבוה מדי, חלקה ושזופה עם עצמות אגן בולטות, ידיים דקות ורווח בין הרגליים". בנוגע לגברים נכתב "אתה צריך להיות רזה, אבל לא רזה מדי, לאהוב ספורט, להיות שרירי וחזק ולהיות שעיר במקומות הנכונים".
"זה מרדף שלא נגמר", כתבו הנערות, "במקום לקבל את עצמינו כמו שאנחנו, אנחנו מתרכזות במה צריך לתקן בנו. זאת התמכרות, ומגיל צעיר אנחנו משוות את עצמינו לבנות אחרות. וזה מפריד בנינו - בנות מקנאות ומרגישות מאוימות ליד בנות אחרות, בנות מורידות אחת מהשנייה כדי להעלות לעצמן. התחרות יוצרת את האידיאל והאידיאל יוצר את התחרות".
גם בסרטון כנה ועוצמתי בנוסח "סליחה על השאלה" התייחסו תלמידי השכבה והוריהם לסוגיות החשובות בנושא. "מה החברה מספרת לנו על איך אנחנו צריכות להיראות?", שאלה אחת האמהות את בתה, שאלה שעוררה תשובות מגוונות בקרב כלל המשתתפות. "משהו מאוד ספציפי שמשתנה עם הזמן. כרגע זה רזון, אבל זה לא סתם רזון", אמרה אחת הנערות, ואחרת הוסיפה: "החברה לוחצת עלינו להיראות בצורה מסוימת: רזה עם מותניים צרות".
"אני צריכה להיות חמודה, שקטה, רגועה וקטנה, עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות", הוסיפה מאיה, תלמידת השכבה, ואחריה שרון, אחת האמהות של בנות השכבה, סיפקה את הזווית שלה: "מעולם לא התייחסתי למה שהחברה דורשת ממני. זה לא אומר כלום על עצמי, אני הולכת איך שבא לי".
"אנחנו מרגישות שזה חייב להשתנות ואנחנו יכולות להוביל את השינוי הזה"
דיברנו עם תלמידות התיכון על סוגיית דימוי הגוף ואידיאל היופי, וגילינו עד כמה הנושא הזה מטריד את בנות הדור הבא. "אני חושבת שהעיסוק המתמיד במראה החיצוני והדרישה לעמוד בציפיות החברה מיותרות ופוגעות בדימוי העצמי", אמרה תמרה נחום, אחת המשתתפות בפרויקט. "כשהעלו בפנינו את הנושא היה מפתיע לגלות שהוא נגה לכל אחת. אותי אישית זה מלווה יום-יום מול המראה, מול עצמי. זו מלחמה בלתי פוסקת אבל למזלי אני עטופה בסביבה תומכת ומרימה. כל כל אחת טובה כמו שהיא, וזה המסר שהחברה כולה צריכה לשדר. כדי שזה יקרה, ה'נורמלי' צריך להיות מה שכל אחת מאמינה עבור עצמה, ולא מה שהחברה קובעת".
"ילדים פעילים ברשתות החברתיות וחשופים לתכנים בהן מגיל מאוד קטן", הוסיפה נועה בר-זאב, נערה נוספת, "החשיפה הזו מייצרת סטנדרטים בנוגע לאיך צריך להיראות, להתלבש ולהתאפר - והכל מגיל מאוד צעיר. בנות לומדות שהגוף והמראה שלהן לא מספיק, ושתמיד אפשר לתקן, לשפר ולסדר. זה מסר מעוות שיוצר אידיאל לא הגיוני ובלתי אפשרי. הרבה בנות ונערות סובלות מדיכאון, הערכה עצמית נמוכה וחוסר ביטחון בגלל שהן לא מתאימות לאידיאל הזה. אנחנו כנערות מרגישות שזה חייב להשתנות, ואני מאמינה שבכוחנו להוביל את השינוי הזה. אם נחליט לא להיכנע לאידיאלים האלו, ונקבל ונאהוב את עצמנו ואת חברותנו כמו שאנחנו. זה לא פשוט, אבל אני מאמינה שאם יש מודעות זה אפשרי".
לסיום, ניסחו הבנות מה הן דורשות מחברה שלא תקדש את אידיאל היופי: "שיהיה ייצוג של מגוון סוגי גוף ברשתות החברתיות ובסדרות שאנחנו רואות. שאפשר יהיה לחיות מבלי להגדיר שהנורמלי זה רזה, שחברות בגדים יוציאו בגדים במגוון רחב של מידות ושנמצא את היופי בשוני בין בני אדם. חברות טובות יכולות לחזק אחת לשנייה את הביטחון, וקהילת נשים חזקה יכולה לתת לנו את הכוח לקום בבוקר ולאהוב את עצמנו יותר. יש לנו כוח לעשות שינוי".