"השריקה ברחוב והנגיעה הקטנה שאף אחד לא רואה - הפכו לנורמה"

הטרדות רחוב הן אחד מסוגי ההטרדות המיניות הנפוצות ביותר, אך גם הכי פחות מטופלות. ברוב המקרים מדובר במחוות קטנות אך מאיימות ומציקות, שהופכות את המרחב הציבורי ללא לידודית ומאיים כלפי נשים, אך גם גורמות להרבה מאוד אנשים להעלים מהן עין ולהקטין את מידת הנזק שלהן.

מאיה קלויצקי, סטודנטית שנה שלישית במחלקת תקשורת חזותית בשנקר החליטה להעלות מודעות חברתית לתופעה בסרטון מיוחד שהפך ויראלי בימים האחרונים.

"אחד מהקורסים שלנו נקרא 'עיצוב, חברה, תרבות' והמטרה שלו היא לשלב את הכוח האדיר שיש לעיצוב החזותי בחברה שלנו ובעצם להשתמש בכלים שיש לנו גם בלהשפיע על הסביבה, להעלות מודעות לנושאים שחשובים לנו ולהשפיע" היא מספרת; "המנחה שלי רוני אדרי ביקש שנחשוב על מה מעצבן אותנו. מהר מאוד ידעתי שאני רוצה להתעסק בהטרדות רחוב. יש היום עיסוק מאוד רחב בנושא של הטרדות מיניות, ומעמד הנשים בחברה וכל תופעת me too וכו׳. אני דווקא רציתי לתת קצת במה להטרדות ה'קטנות' והמציקות האלה שנמצאות מסביבנו כל יום, כל יום רגע, עד כדי כך שאנחנו כמעט ומתעלמים ומתעלמות מהן".

"הרי זה הפך לסוג של נורמה השריקה הזו ברחוב, או הנגיעה הקטנה הזו שאף אחד לא רואה אותה" היא ממשיכה, "זו בעצם הייתה הנקודת מוצא שלי. לא להתעלם מהחשיבות של ההטרדות היומיומיות האלו. זה מתחיל משם. הבנתי, שאחת מהבעיות, היא שהמון נשים וגם גברים, נתקלים בתגובות כמו 'את מגזימה', 'אוי, זה באמת קורה?' ברגע שהן מתארות איזושהי הטרדת רחוב שנחשבת לקטנטנה ולא מזיקה. הבנתי, שכנראה קשה לנסח את התחושה ולתאר את הסיטואציה במילים. אז החלטתי לתאר אותה דרך העיניים.

רציתי לתאר סיטואציה שאמורה להיות נורמטיבית לחלוטין, אך מנקודת מבטה של אישה. די בהתחלה, הבנתי שמה שאני מתארת פה, הוא לא רק אישי, אלא משהו שהמון נשים יכולות להתחבר אליו. אז החלטתי לשלב, חוץ מהדימויים שמעבירים את התחושה לפי דעתי ביחס לטקסט, עוד נשים שמדברות את הטקסט, כשברקע הקול שמספר את הטקסט הוא אותו הקול. היה חשוב לי להעביר שהתחושה היא קולקטיבית ומיוחסת להמון נשים".