בישראל של 2019 לא פשוט להיות אשת ציבור, במיוחד ברשתות החברתיות.
שנה אחר שנה נשים "מככבות" בראש דו"ח השנאה של קרן ברל כצנלסון שבוחן את השיח ברשתות החברתיות. נשים, ובעיקר נשות ציבור, חוטפות הרבה ברשת – גסויות, קללות, איחולים, סקסיזם, השפלה, החפצה ומה לא? ואם פוליטיקאים באופן כללי חווים יותר אלימות ברשתות החברתיות מהאדם הממוצע, אז אצל פוליטיקאיות האלימות הזו מקבלת גוון מגדרי מובהק.
בעוד ההתייחסות לפוליטיקאים היא יותר עניינית (ברוב המקרים), הפוליטיקאיות חשופות ליחס מיזוגיני שכולל אלימות, סקסיזם והחפצה. ההתייחסות אליהן בהרבה מקרים בכלל לא תהיה קשורה לעשייה שלהן אלא תתמקד במראה שלהן או באיחולים וקללות בעלי אופי מיני.
זו הסיבה שפסק הדין שנתה לאחרונה שופטת בית משפט השלום בנתניה, סמדר קולנדר אברמוביץ' הוא כל כך הזוי. קולנר אברמוביץ' קבעה כי פרסום בפייסבוק בו התייחס אזרח לגודל החזה של ג׳אן הלוי, שהתמודדה כמספר 2 בסיעת ״נתניה שלנו״ למועצת העיר, נופל במסגרת חופש הביטוי וכי נבחרי ציבור צריכים להיות מוכנים לספוג הערות לגבי המראה החיצוני שלהם.
״יכולה לעלות ביקורת וטענה כי מראהו החיצוני של מועמד או נתונים גופניים אחרים שלו, הם אלה שהביאוהו להתמודד על המשרה והם שיביאו לבחירתו לאותו תפקיד״, היא הוסיפה כי מאחר שהלוי התמודדה לתפקיד ציבורי, ״עליה ללמוד לקבל ביקורת המופנית אף כלפי המראה החיצוני שלה.
אלא שהתייחסות לאמירה על גודל חזה של אשת ציבור כאל "ביקורת על המראה החיצוני" היא לא יותר מאשר היתממות במקרה הטוב ועצימת עיניים שוביניסטית במקרה הרע. לא מדובר בבחירה מקרית של עלבון – אלא באמירה סקסיסטית מובהקת ששמורה לנשים בלבד.
כשגברים מגיעים לתפקידים בכירים, אף אחד לא רומז שהם אולי עשו זאת בגלל שהם בעלי איבר מין גדול או חזות מצודדת במיוחד. הם לכל היותר יזכו לכינוי "עסקן", "מושחת" או "נפוטיסת". שלילת הכבוד הכרוכה בביוש בעל אופי מיני שמורה רק לנשים – כי אין דבר כזה אישה מוכשרת, טובה או מתאימה, רק שרמוטות ששכבו את דרכן לצמרת או כוסיות עם חזה גדול.
מעולם לא יצא לי לפגוש אישה ש"שכבה" את דרכה לצמרת או התקדמה רק בזכות נתוניה הפיזיים – אלו בדרך כלל שמועות מרושעות שאופפות נשים חזקות שמכאיבות בעין לשוביניסטים מכל הצדדים.
הפסיקה של השופטת קולנר אברמוביץ' אינה הגנה על חופש הביטוי – להתייחס לחזה של אשת ציבור זו לא אמירה שראויה להגנה או כבוד מיוחד, היא פסיקה מיושנת ושוביניסטית שאין בה דבר פרט למיזוגיניה בצורתה הטהורה והדוחה ביותר. לא חסרות סיבות לבקר אף נבחרת ציבור כמו שלא חסרות סיבות לבקר אף נבחר ציבור. אבל הגיע הזמן שהביקורת לא תהיה ספוגה במיזוגיניה וסקסיזם.