לא מזמן הלכתי לקניון עם מטרה ברורה - למצוא לי אוברול ג'ינס. כשאיתרתי את מה שנראה לי כמו האוברול המושלם בחרתי במידה שלי, מידה 40, וניגשתי למדוד. לצערי כל קשר בינו לבין הגוף שלי היה מקרי - צמוד מדיי עד כדי כואב בירכיים, יוצר כפ"ק רציני שמביך לראות במראה ולא נסגר. אני אחזור על זה - אוברול-שלא-נסגר. בעבר קניתי ג'ינסים שהיו קטנים עליי רק כי רציתי לספר לעצמי שאני מידה אחת פחות, אבל כבר שנים שלא, וטוב שכך. האוברול הוחזר למדף ואני הבטחתי לעצמי שלא אחזור לחנות הזו יותר, כי אם אני, מידה 40, לא יכולה למצוא בגד במידה שלי, מה יגידו אזובי הקיר, כלומר - נשים במידות גדולות יותר?

אתן בטח כבר יודעות, אבל הישראלית הממוצעת לובשת מידה 42. ועדיין היא מתקשה למצוא מה ללבוש ברשתות האופנה הגדולות. זה מתעתע כי יש תחושה שהעולם מתקדם, שאידיאל היופי מתפתח ולרגעים נדמה שפלאס סייז זה אפילו קצת באופנה. באסוס, לדוגמה, מציעים מגוון עשיר של בגדים במידות גדולות ועוד יותר מכך - אותם הבגדים שמוצעים לבנות במידות "רגילות" מוצעים גם לנשים פלאס סייז. פנומנלי. אבל הבעיה היא אפילו בסיסית יותר - אם נשים ממוצעות בגודלן, לא גדולות ולא קטנות, לא יכולות למצוא מה ללבוש ברשתות הכי גדולות, זה כנראה מוכיח שאופנת הפלאס סייז נעימה יותר לאוזן ממה שהיא נכונה.

אין תמונה
טרנד שיווקי או שינוי מחשבתי? קמפיין הפלאס סייז של נייקי

וזה לא הכל - המידות קְטֵנוֹת. כן כן. יש לי ג'ינס במידה 40 שנקנה בברשקה לפני 5 שנים. אני אוהבת אותו מאוד וחורשת עליו לא מעט. אם אגיע עכשיו לחנות של הרשת ואמדוד ג'ינס במידה 40 הוא לא יעלה עליי. תאמינו או לא אבל מידה 40 של פעם היא לא מידה 40 של היום. עובדים עלינו בעיניים ובירכיים - הג'ינסים קטנו. לא ברור מה האינטרס של המותגים הגדולים להצר את המכנסיים ולהמשיך לכתוב את אותו מספר מידה בתווית. הרי ברור לכל תלמיד מתמטיקה בכיתה ח' שאם יש מספר רב יותר של נשים שלובשות מידה 42, הרשת שתציע להן בגדים במידה הזאת תרוויח יותר, לא?

לא רוצות לעשות שיימינג, רוצות מהפכה

בעיה נוספת שקרובה מאוד לליבי היא הלבשה תחתונה. כשהייתי נערה הייתי מלווה חברות כשהן קנו טופים ב-S.wear בעוד אני הייתי צריכה ללכת עם אימא שלי למחלקת הנשים במשביר לצרכן. הן היו קונות חזיות צבעוניות עם הדפסים של אננס ב-20 שקל בשוק ואני הייתי מתהלכת עם חזיות בשווי 400 שקל בשלושה צבעים בלבד - שחור, לבן ובז'. אם קוללנו שהמראה שלנו יהיה מחוץ לאידיאל היופי, לא מגיע לנו לפחות שהבגדים שאנחנו קונות יהיו זולים יותר? הרצחתם וגם ירשתם? אם אני מגיעה עכשיו לקניון יש לי רק שתי חנויות לקנות בהן חזיות - המשביר לצרכן וליאה לונדון. בראשונה החזיות לא סקסיות בעליל ומותאמות לנשים מבוגרות יותר ובשנייה מדובר בחזיות יקרות בהגזמה (וגם העיצוב שלהן לא מי יודע מה). הבנתי שיש גם עסקים קטנים יותר שמוכרים חזיות במגוון גדול של מידות אבל הם עדיין לא הגיעו לקניונים ולכן פחות נגישים לקהל הרחב. לא מספיק שכל החיים רציתי להיות בחורה קטנה עם ציצי קטן שלא דורש חזייה, בחורה שיכולה להתהלך בגאווה עם גב חשוף, עכשיו אני גם צריכה למשכן כליה בשביל לקנות חזייה? ואל תתנו לי להתחיל לדבר על בגדי ים כי זה לא יפסיק.

A post shared by Asos Curve (@asos_loves_curve) on

בשנים האחרונות החלו לצוץ כל מיני קבוצות ברשתות החברתיות שעוסקות בנושא. "מלכוד 42" היא קבוצת פייסבוק שעוסקת במסעות השופינג הלא הוגנים של אישה במידה 42 ומעלה. הן משתפות על רשתות שהן לא חוזרות אליהן יותר וממליצות על רשתות שמציעות בגדים שמתאימים להן. לאחרונה גם נוצר ההאשטג #גם_כאן_אין_לי_מה_ללבוש: נשים יוצאות מחנויות שלא מציעות בגדים במידות 42 ו-44, מצטלמות ומתייגות את הרשת ומוסיפות את ההאשטאג. לא מדובר ברצון לשיימינג אלא בתחילתה של מהפכה. גולשת בשם נעמה כתבה: "המטרה היא לייצר בעצמנו סקר חברתי בועט, כך שנוכל להמשיך עם היקף המצוקה הזאת הלאה, לפנות לחברות כנסת, להעלות לסדר היום את המחדל ולקדם חקיקה בנושא".

אז נכון, נטע ברזילי זכתה בלבם של אזרחי אירופה כשצעקה: "תודה שהצבעתם לשונה, תודה שבחרתם בגיוון", אבל כנראה מכאן ועד למצוא לה מה ללבוש בקניון הדרך עוד ארוכה.