הדיונים ברשתות החברתיות הן חלק בלתי נפרד מהתפתחות השיח הציבורי בכל מה שקשור לפגיעות מיניות בנשים. עם זאת, תשובות מתחכמות ונגועות בדעות קדומות כמו: "למה שתית כל כך הרבה?", "יכולת להתפטר ממקום העבודה שלך", "למה לקח לך כל כך הרבה זמן להתוודות" והבכייני מכולם: "אז מה? עכשיו כבר אי אפשר להתחיל עם נשים?" נשלפות בביטחון וללא הרף. אז הנה כמה תשובות אפשריות לטוקבקיסט המתחיל, כי ויכוח טוב אפשר לנצח רק עם עובדות:
מיתוס 1: רק נשים נאנסות
אז זהו, שבהחלט לא. על פי נתונים של המרכז הלאומי למידע על אלימות מינית בארה"ב, נערים וגברים בהחלט יכולים להיות קורבנות של תקיפה מינית. אמנם 91% מהקורבנות הן נשים אבל זה גם אומר שאחד מכל 10 קורבנות אונס – הוא גבר.
מיתוס 2: רוב מקרי האונס מבוצעים על ידי זרים
תתפלאו, אבל רוב מקרי האונס לא בוצעו על ידי זר תמהוני בסמטה חשוכה. התרחיש הזה בהחלט קיים, אבל 70% ממקרי האונס והתקיפות המיניות בוצעו על ידי מכרים קרובים של הקורבן. וכמחצית מהם בוצעו בביתן של הנאנסות. רק ב-30% ממקרי האונס שתועדו, נשים נאנסו ברחוב כשהיו בדרך לאנשהו ו-12% נפגעו במקום העבודה.
מיתוס 3: תלונות שווא הן תופעה נפוצה מאוד
מסתבר שאונס הוא הפשע היחידי בו הנחת היסוד היא שהמתלוננת משקרת. בעיקר כשהפוגע הוא אדם בעל כוח או מעמד חברתי גבוה. עסקת הטיעון הרחמנית שנחתמה עם אלון קסטיאל בחודש ינואר, היא הוכחה צורבת שגם מערכת המשפט לא ממהרת להאמין לקורבנות. במקרה של אופק בוכריס או משה קצב, האשמת הקורבן וביוש המתלוננת היו חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי.
כן, אונס הוא פשע שלעתים מורכב להוכיח אותו, בעיקר אם האנס השתמש באלכוהול או סם אונס. כך שרבים נוטים לשער שמדובר בפעולת נקם נגד גבר מצליח. אבל בפועל, מתוך אלפי תלונות שמוגשות מדי שנה למשטרה – רק שלוש מהן הוגדרו כתלונות שווא. וזה במידה והקורבנות אשכרה מחליטות להגיש תלונה ולהיכנס לתהליך של אונס שני.
מיתוס 4: אין שום דבר שמונע מקורבנות האונס להיחש
האמת שיש – ולא מעט. נסו להיזכר בכל אחד מהמקרים בהם הנאנסת נחשפה אחרי מספר שנים ובתום תהליך מורכב של עיבוד הטראומה, אם בכלל. רוב המתלוננות נתונות לשיפוט ציבורי אכזרי. ("מה היא לבשה", "כמה שתתה", "אולי היא מחפשת נקמה", וכו'). שזה לחלוטין התרחיש הכי נוראי וטראומטי לא פחות עבור אישה שגופה חולל באכזריות. ואם הציבור לא ישפוט אותה, אז אולי הבוס שלה שיפטר אותה מחשש שמדובר בעובדת בעייתית וטרחנית, או לחילופין, תנודה על ידי המשפחה שלה. ואם היא מהגרת, יש סיכוי שתסתכן בגירוש והשפלה.
חשוב להבין, שבשונה מנשים מפורסמות וחזקות שקיבלו רוח גבית ותומכת מהציבור – אלפי הנשים האנונימיות שנאנסו על ידי גברים אלמוניים, נאלצות לסמוך על גורמי אכיפת החוק בלבד שעדיין לא יודעים לטפל בעדינות וברגישות הראויה בקורבנות. אונס שני הוא מונח שמתייחס להשפלה והזלזול שעוברות המתלוננות על ידי גורמי החקירה ובתי המשפט – מה שמוביל לקריסתן הנפשית ולעתים למשיכה של התלונה.
בנוסף, במקרים רבים נשים שמגיעות ממיעוטים אתניים שמרנים, נשים טרנסג'נדריות ונשים בעלות מוגבלות – חשופות פי כמה לפגיעות מיניות. החל ממעמדן החברתי הנמוך ועד חוסר יכולת פיזית להגיב ולהתנגד.