דרמת פערי השכר ב"גולסטריות" היא אחת הסערות החשובות שהתחוללו כאן לייטלי, אבל פספסנו אותה כשהסתנוורנו מעטיפה בגוון צהוב רדוד. התעסקנו בבחירת המילים, בקרב בין הנשים, באקסים... כשמתחת לכל הרפש הזה יש המון ה-מ-ו-ן מהות.
ליהיא גרינר היא המקום הכי נוח להוציא בו אגרסיות, היא ממש אומרת "בואו תכו". אין לי מילה טובה לומר על הניסוח והנימוקים, אבל היא עשתה פה משהו באמת מפעים. איך אפשר להתעלם מהעובדה שהחליטה כמה היא שווה וסירבה להתפשר על פחות? זה לא פחות ממדהים.
כדי לפוצץ השתתפות בתכנית, יום לפני הצילומים, כדי לא לקבל פחות ממה שאת מאמינה שראויה לו - צריך ביצים. ובכוונה אני אומרת ביצים, כי דרישות שכר - זה עדיין תחום של גברים.
חבר שיוצא לריאליטי התקשר אמש לשאול בעצתי, הוא בעיצומו של משא ומתן על השכר שלו ופוצץ שם את העניינים: "נראה להם שאני אבוא בשביל xx אלף שקל? הם לא יקנו אותי בזול, הודעתי להם שיחזרו עם הצעה רצינית. מה זה הדבר הזה".
רציתי למות. זה הסכום שקיבלתי אני על הישרדות. יותר מזה, זה הסכום שביקשתי. כשהסכימו, שמתי את הטלפון על מיוט וצעקתי "יש יש ישששששש". הוא לא יותר מפורסם משהייתי, הוא פשוט מעריך את עצמו יותר, בשקלים.
אז ייעצתי לו שימצא יועצים אחרים.
נזכרתי שבכל פעם שהגעתי לראיון עבודה, אצל מופז, אלקין, מירי רגב, תמיד קיוויתי שרק יקבלו אותי, שיעשו לי את הטובה הזאת, שיתנו לי הזדמנות לקרוע את התחת, לישון שעתיים בלילה, להתעמת עם כל העולם ואחותו עד אובדן שפיות ולכתוב נאומים עד אובדן הכרה. משכורת זה בונוס, לא משנה כמה, אני אהיה אסירת תודה על עצם המשרה.
אמא שלי, הלביאה הגדולה, עודדה וגיבתה את שיטת ה"רק תפתחו לי ת'דלת", אבל אבא? אבא תמיד הציק לי בטלפון לפני כל ראיון: "לא משנה כמה מציעים לך, תבקשי 20 אחוז יותר". מנותק כזה וחסר אחריות! לא יקחו אותי בגללו! יקחו מישהי פחות בעייתית ודורשנית. לא הקשבתי לו.
לפני הראיון עם מירי, לתפקיד חיי דאז, בדרך להגשים את החלום הכי גדול, משאלה כמעט, הוא שוב צלצל, נודניק. שב והפציר בי, את שווה, תאמיני, היא תמצא איך לשלם לך, אם היא בחרה בך היא רוצה אותך, את חייבת לסמוך עליי, זכרי - 20 אחוז יותר. מבטיחה?
הבטחתי.
אלוהים יודע איך דווקא אז, כשהכי פחדתי לאבד את המשרה, העזתי. זה לקח חצי שנה והיא מצאה איך להוסיף לי, הוא צדק, אבל אל תספרו לו שאמרתי.
פערי השכר האמיתיים לא ניצבים בין ליהיא לרוסלנה, וגם לא בין החבר שלי בריאליטי וביני. הם שם בוקר בוקר, במשרד שלכם, בין גברים ונשים.
הפערים האלו זועקים לשמיים, אבל הם לא מגיעים לרדיו, לגיא פינס, ללב כל בית.
ועכשיו, כשסיימנו לשסע אישה אחת בשנייה, כששבענו מלהזדעזע ממה שאמרו אחת על רעותה, בואו נסב את תשומת הלב למה שחשוב באמת, ולא ב"המלטה". בואו ננצל את העניין הציבורי בפערי שכר, כל אחת לעצמה.
לכי עכשיו ותבקשי עוד 20 אחוז. את ראויה.