פינג! בשנייה שעוברת בין הרגע בו נשמע הצליל הזה, שעושה מייל חדש, ועד לרגע שבו אתה פותח אותו, אתה מבין בדיוק מה החרדות שלך. אלוהים, בבקשה שזה ספאם. בבקשה שזו מלי מכוח אדם עם איזו הזמנה להרמת כוסית. רק לא עוד שיחת עבודה שתהפוך על הראש את כל סדר היום.
"אני שומע את ה'פינג' ומיד פותח את הסמארטפון לראות מה רוצים ממני", מספר רועי (שם בדוי), מנהל שיווק בחברה גדולה. "אני עונה למיילים תוך כדי נהיגה, בחצות הלילה, וכבר יצא לי להתעורר מצליל של הודעה חדשה ולענות להודעה גם בשלוש לפנות בוקר. פעם התכתבתי עם אחד המנהלים על מצגת מסוימת. את העותק האחרון והסופי שלחתי באחת בלילה ונרדמתי. מסתבר שהמנהל שלח לי תיקונים, ויום למחרת, במשרד שאל אותי בשיא הטבעיות למה לא עניתי לו למייל".
תחושת תכיפות מזויפת
משהו לא טוב קורה לעובדים הישראלים. המספרים מאשרים את מה שכולנו מרגישים על בשרנו כל יום – אנחנו עובדים כל הזמן. "המיילים, הסמסים והטלפונים של העבודה חודרים אלינו לתוך הבית ולנשמה", מספרת לנו ד״ר איריס כהן-קנר, פסיכולוגית ארגונית. "נכון, בתיאוריה אפשר לומר שאת בחרת לענות לטלפון", היא אומרת. "אבל בנוסף לחוזה הכלכלי, יש בין המעביד לעובד גם חוזה פסיכולוגי. העובד יודע מה מצופה ממנו בלי שזה כתוב בשום מקום, ומופעל עליו לחץ פסיכולוגי לעמוד בציפיות – לענות גם מחוץ לשעות העבודה".
הנתונים קיימים – 82 אחוז מהישראלים חוו גלישה של העבודה לזמנם הפרטי השנה, ורק שישה אחוז מספרים שנשמרה אצלם הפרדה מוחלטת. אבל הגלישה המזיקה באמת, זו שקשה למדוד במספרים, היא הפסיכולוגית. יותר ויותר אנשים סביבנו הולכים ונעשים שחוקים, עצבניים וממורמרים, וסובלים ממחלות שקשורות בעומס ובסטרס. עובדים מעל 11 שעות ביום? מזל טוב, אתם נמצאים בסיכון הגבוה ביותר ללקות בדיכאון.
הנזק הוא לא רק נפשי. עובדים לחוצים נמצאים גם בסיכון מוגבר לחלות במחלות כלליות 67 אחוז יותר מחבריהם שעובדים תשע עד חמש. "אנחנו רואים הרבה מחלות שקשורות לסטרס", אומר ד"ר אסף כספי, פסיכיאטר בכיר במרכז הרפואי שיבא. "יש מחלות שלחץ מחמיר – מחלות לב, ריאות, מחלות של מערכת העיכול – אבל קשה למדוד עד כמה הלחץ הוא הגורם למחלה. מה שכן, יותר ויותר אנשים שפונים לייעוץ פסיכיאטרי בגלל סטרס כללי, כשהתלונה העיקרית היא גופנית, מבינים אחרי הבירור שזו תוצאה של לחץ ושחיקה בעבודה".
מכירים את החכמה הישנה "זה לא חדר מיון", שעובדים אומרים כדי להרגיע זה את זה? בפועל, אנחנו מתנהלים כאילו אנחנו באמת מצילים נפשות, כשלמעשה, אנחנו מצילים רק כסף – ויש לזה השלכות. "החוקרת איילה מלאך-פיינס ז"ל הראתה במחקרים שלה שאם הדחיפות בעבודה אמיתית – אין שחיקה", מסבירה ד"ר רחלי ברקן, פסיכולוגית חברתית ומרצה במחלקה למנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון בנגב. "אם רופא שעובד בחדר מיון לא יטפל בחולה באופן מיידי, יש לזה משמעויות קריטיות, ולכן העבודה שלו לא תשחוק אותו למרות הבהילות". הבעיה במצב שלנו היום, מסבירה ד"ר ברקן, היא שאנחנו עובדים בעבודות שאינן חירומיות באמת, אבל הן מלוות בתחושת תכיפות מזויפת, אין לה באמת משמעות של חיים או מוות.
באופן סמלי, הדרך היחידה לברוח מהמרוץ הזה היא לרוץ עוד – כך ד"ר ברקן מנתחת את גל רצי המרתון ששוטף אותנו. "מבחינה חברתית, היום פשוט אסור לנו לנוח. כדי לקבל רגע של פרטיות אנשים מסמנים את עצמם שמי שעושים משהו בצורה של ריצת מרתון. הם לובשים את בגדים הריצה שאומרים שהם עכשיו בתפקיד, ורק אז, בתוך המדים האלה, יש להם לגיטימציה להיות לא זמינים". לריצה הזו יש גם תפקיד מרפא: "הריצה משחררת אנדורפינים, משככי כאבים, שהמוח מייצר, ולכן היא לא רק מאפשרת חוסר זמינות אלא מטפלת בכאב בעזרת ההיי האנדורפיני".
נכון, לא אנחנו המצאנו את הטריק הזה. בשנת 2012, 60 אחוז מהעובדים בארה"ב קיימו קשר עם מקום העבודה שלהם דרך הנייד, ואז בילו עוד 5 שעות בכל סוף שבוע במענה למיילים. 68 אחוז מהעובדים שם בודקים את המיילים שלהם לפני שמונה בבוקר, 50 אחוז בודקים אותם אפילו במיטה ו-38 אחוז עושים זאת באופן קבוע גם בשולחן ארוחת הערב המשפחתית. דוח של התאחדות הפסיכולוגים האמריקנית חשף ש-44 אחוז מהעובדים הבוגרים בודקים את המייל שלהם באופן יומיומי גם כשהם בחופשה.
אבל אפילו בארצות הברית, מלכת הקפיטליזם, מתחילים בשנים האחרונות ללמוד את מה שבאירופה יודעים כבר מזמן: עובדים שחוקים הם עובדים לא טובים, ונזקי השחיקה עולים למשק הרבה כסף. ואם בעיות כלכליות אחרות, כמו משבר הפנסיה למשל, הן צרות גלובליות שכל העולם מנסה להתמודד איתן – בנושא הזה קשה יותר למצוא נחמה. עם הפינגים של המייל בתוך הלילה – אנחנו לבד. האם עולם עבודה חדש אפשרי?
עלייתו ונפילתו של העט
יש ישראלים שחיים כבר היום את העולם החדש והמופלא הזה. הם חיים בחו"ל. "אם אני לא בעבודה אני לא צריך להיות זמין" – על המשפט המד"בי הזה חתום עופר מונר, בן 38, שעובד כבר שנה וחצי בחברת הייטק בלונדון. "זה כולל סופי שבוע, חופשות וכמובן מענה למיילים", הוא מספר. לא מצופה ממנו לבדוק את תיבת המייל מחוץ לשעות העבודה, ושימו לב: "רק אדם אחד בחברה מחזיק במספר הסלולר שלי – למקרי חירום". מה לגבי שעות נוספות? "אין. לא מעודדים אותנו לעבוד שעות נוספות".
גם איציק, העובד בקרן מחקר רפואי באנגליה מדבר על מצב דומה: "הקצב כאן איטי יותר", הוא מספר, "אף בוס לא עומד לך על הראש, לא ממהרים לשום מקום ויש הפרדה מוחלטת בין שעות העבודה לשעות הפנאי. בחמש העט נופל והולכים הביתה – יש כבוד להפרדה הזו".
דנית לורנס, בת 40, מנהלת את אתר moku ישראל וחיה באוקלנד, ניו-זילנד, שם עובדים בדרך-כלל משמונה וחצי עד חמש – וזהו. "מעולם לא קיבלתי שיחה מחוץ לשעות העבודה", היא אומרת. "כשחייתי בארץ הטלפון צלצל בלי הפסקה, אבל פה שעות האיכות עם המשפחה הן בעדיפות ראשונה". גם נתן, בן הזוג של דנית העובד כמנכ"ל חברת טכנולוגיה, נהנה מתנאים דומים: "אם יש לו שיחת עבודה בבית – זו שיחה שתואמה מראש או מקרה דחוף באמת", מספרת דנית. "גם אנשי מקצוע בכירים יכולים לבקש לענות למיילים רק מחר, ואין מצב שהבוס ישלח מייל מחוץ לשעות העבודה על משהו שקורה בעוד שבועיים, או יתקשר אליך כמה פעמים אחרי סיום יום העבודה – זה שם אותו באור לא מקצועי".
שינוי גדול התרחש בשנים האחרונות גם בגרמניה. שחיקה בגרמניה מוכרת כמחלה לכל דבר, ואפשר לקבל עליה ימי מחלה מרופא. ב-2010 אנשי הביטוח הלאומי הגרמני התריעו שיותר ויותר עובדים יוצאים לחופשת מחלה בעקבות שחיקה, ורבים מהם גם מפסיקים את עבודתם לגמרי. בעקבות כך, ועד העובדים של פולקסווגן השיג חסימה של המיילים לעובדי החברה: הם לא מקבלים מיילים החל מחצי שעה אחרי עזיבת המשרד ועד חצי שעה לפני ההגעה אליו בבוקר למחרת. לצעד הזה הצטרפו BMW ופומה, שהכריזו שהעובדים שלהן אינם מצופים לענות למיילים מחוץ לשעות העבודה.
וגם החיים מחוץ לתאגידים הגדולים נראים טוב יותר: ברק קריפס, בן 25, עובד במשמרות בחנות אופנה במינכן. "כשעבדתי בעבודה דומה בישראל קיבלתי טלפונים בלי הפסקה כדי להזיז משמרות, להקפיץ, לבקש בקשות ולהחליף ימים", הוא נזכר. "פה אני מקבל את סידור העבודה במייל – 30 שעות שבועיות, לא יותר ולא פחות. אם מבקשים ממני להישאר עוד שעות זה נתון להחלטתי האישית. סוף השבוע הוא קודש, יוצאים לאגמים או להרים ואין דבר כזה לעבוד או להיות זמין מעבר למה שמוגדר בחוזה שלך – זה יום מנוחה. אני לא הייתי מעז לצלצל לבוס שלי אפילו בראשון בערב".
משרד העבודה הגרמני פרסם בשנה שעברה הנחיות למינימום התערבות: העובדים זכאים לסגור את הנייד מחוץ לשעות העבודה, לא לענות למיילים או לסמסים מבלי להיענש, ולמנהלים שלהם מותר לפנות אליהם רק אם המשימה לא דורשת דיחוי לבוקר המחרת. "החוק הזה נקבע כדי להגן על הבריאות הנפשית של העובדים", הסבירה שרת העבודה הגרמנית אורסולה טון דר ליין לעיתון סודוייטשה צייטונג, "חשוב שהעובדים ידעו מתי הם צריכים להיות זמינים ומתי לא – שחור על גבי לבן". דמיינו את נפתלי בנט מצהיר הצהרה כזאת.
גם אמריקה שהמציאה את העבודה מסביב לשעון, מתחילה להשתנות: על העובדים הפדרליים חל איסור לבדוק את המיילים שלהם כשהם בחופשה – ומי שלא יצליח להתגבר על הסקרנות ייתקל בצעדים משמעתיים. דייויד מורקן, מנכ"ל חברת הטכנולוגיה האמריקאית Bandwidth, אסר על העובדים שלו לבדוק מיילים בחופשות. "הייתי חייב להיות קשוח כי ההתמכרות הייתה חזקה מאוד", סיפר בראיון. "נזפתי במי שעבר על הכלל ואני משוכנע שהמדיניות הזו פועלת לטובת החברה. עובדים שחוקים וניורוטייים הם לא פרודוקטיביים ולא יצירתיים". גם חברת הייעוץ האמריקנית BCG אימצה חוק לפיו אסור לשלוח מיילים לעובדים מחוץ לשעות העבודה, לאחר שצוות שלה התנתק מהמייל באופן ניסיוני ודיווח שהלחץ יורד ושביעות הרצון עולה. אם אפילו האמריקאים מאמצים נורמות עבודה חדשות, כנראה שאנחנו נשארים לבד בצד האפל של העולם המערבי. האם יכול להיות שבבניין המשרדים של הכלכלה הגלובלית ישראל תישאר החלון היחיד שהאור בו דולק?
עצור או שאני מתגרש
למרבה המזל, אנחנו לא נמצאים בחלל החיצון. "אנשים פוגשים היום את הקולגות שלהם מחו"ל ומבינים שאפשר אחרת", אומרת פנינה בן-שלום. בן-שלום היא ממקימות ארגון "שמים את המשפחה במרכז", שקם לפני שנה וחצי במטרה לפמפם למעסיקים ולעובדים שהשינוי אפשרי. הארגון מעניק תו תקן לחברות שעומדות בשני תנאים ידידותיים למשפחה: מאפשרות לעובדים שלהן לצאת פעמיים בשבוע מהמשרד בארבע אחר הצהריים, ולא קובעות ישיבות אחרי השעה ארבע בהתראה של פחות מ-48 שעות. ויש לה חדשות: היא מרגישה שינוי באוויר. "כשעובדים ישראלים רואים את המקבילים שלהם באירופה נעלמים לשלושה שבועות חופשה בקיץ, לא חולמים אפילו לקחת איתם את הנייד, לא עונים למיילים כי בשש הם בדרינק ובוויקנד הם עם הילדים – הם רוצים גם. עובדה, זה מצליח לאירופאים. הכלכלות שלהם מצליחות ואפילו יותר יעילות משלנו".
השינוי, היא אומרת, מתחיל מהעובדים, אבל גם המעסיקים מתגמשים. "גברים עובדים באים היום לבוסים שלהם ואומרים להם שהם צריכים להיות בבית פעמיים בשבוע בשש בערב, ועוד פעם בצהריים כדי לקחת את הילדים מהגן, ושאם הם לא ישחררו אותם עכשיו, הם ייאלצו לשחרר אותם במסגרת הסכם גירושים".
והבוסים מקבלים את זה?
"הם מבינים שעדיף לקבל את העובדים בתנאים האלה. נכון, יש עדיין מקומות בלי טיפת גמישות, אבל זה בדיוק מה שאנחנו חייבים לשנות כציבור, בשביל העתיד שלנו ושל הילדים שלנו".
אפילו במשרד הכלכלה מבחינים שמשהו משתנה. "השטח מדבר, וכרגע הוא אומר שהמצב הנוכחי פשוט לא מתאים", אומרת ציונה קניג-יאיר, נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה. "אני לא יודעת אם הפרדה מוחלטת בין בית ועבודה היא המודל המתאים לישראל – אבל אין ספק שהעובדים מהדור החדש רוצים זמן פרטי ופנוי, ואני חושבת שהמציאות של שוק העבודה תצטרך להתאים את עצמה. גם העובדים וגם המעסיקים ירוויחו ממצב כזה. אני מאמינה שהמעסיקים יפנימו בסוף שזה צו השעה". האם היא מתכוונת לעזור להם להפנים זאת? למשרד הכלכלה אין באופק תכנית המתייחסת לזמינות שלנו, אבל פועלים שם לגיבוש הטבות, מענקים והוקרה ציבורית למעסיקים שמקדמים איזון בין חיי משפחה ועבודה.
האופק הזה עדיין רחוק. חברה ישראלית שמצהירה שהיא פוטרת את עובדיה מזמינות אחרי שעות העבודה – פשוט אינה בנמצא. עובדי הסניף הישראלי של חברת התרופות השוויצרית "רוש" הם בין המעטים שחיים את החלום. החברה מצהירה שאין לצפות מהעובדים לקרוא או לשלוח מייל מחוץ לשעות העבודה, ושמקרים חריגים כאלה יתואמו מראש. שיחות טלפון מחוץ לעבודה הן מחוץ לתחום. ישיבות נקבעות בין תשע לשלוש, ובחמש אחרי הצהריים משרדי החברה כבר ריקים. עובדים שלא הבינו את הרמז ונשארו במשרד יפנימו אותו בשבע, כשהאורות והמזגנים במשרדי החברה פשוט נכבים. "אין מצב חירום - אין סיבה שהעובדים שלנו יהיו מחוברים", אומר אבי דנציגר, מנכ"ל רוש. "אנחנו חושבים שאם תהיה יעיל וממוקד, תעבוד בצורה מסודרת ותציג יעדים – תסיים את העבודה במסגרת שעות העבודה המקובלות. העובדים שלנו יודעים שאם הם רוצים לאסוף את הילד מהגן בארבע או ללכת לחוג מקרמה – נאפשר להם, כי אנחנו סומכים עליהם ויודעים שהם עושים עבודה טובה. אם עובד מגיע לעבודה וטרוד באיזושהי בעיה שמעסיקה אותו – אני מעדיף שהוא ייצא מהמשרד, יפתור את הבעיה ואז יעבוד בראש שקט, כשהוא רגוע ומבסוט. עובד שמתנתק הוא עובד מצוין".