ירון סנקר שבת רעב במשך 87 ימים, אבל כשהוא ראה ב-11 בלילה, שהסוהר שאמור לשמור עליו 24 שעות ביממה יצא מהחדר, הוא הבין את גודל ההזדמנות וגייס כוחות. סנקר גנב את התיק של השומר, טיפס על חלון במחלקה פנימית ו' בבית החולים "אסף הרופא", יצא ממנו וברח. הוא הגיע לתחנת המוניות של בית החולים וביקש לנסוע לבאר שבע, שם תכנן לפגוש את חברתו. במהלך הנסיעה הנהג שם לב שסנקר מתנהג מוזר, והחליט להוריד אותו; סנקר עצר מונית אחרת, אבל שמע ברדיו שכוחות הבטחון מחפשים אחריו. הוא ירד בקריית גת ועלה על אוטובוס לתחנה המרכזית של באר שבע.
זו היתה בריחה קצרה מאוד: בתחנה המרכזית בבאר שבע כבר תפס את סנקר מאבטח, ועיכב אותו עד שהגיעו שוטרים. השעות הבודדות בהן היה סנקר חופשי העלו לרגע לתודעה את המחסל השלומיאל מירוחם, שיצא למסע חיסולים עבור האחים אוחנה ונכשל בכל אחד ואחד מהם. "בריחה כזו היתה יכולה להסתיים במסע רצח מטורף", אמר השבוע מנהל כלא לשעבר, שלא רצה להיחשף בשמו. אבל הבריחה של ירון סנקר לא נגמרה במסע רצח מטורף, אלא בעוד התרסקות.
"אני לא עושה את זה בשביל הכסף"
שורשו של מסע החיסולים של ירון סנקר בשנות ה-90. הוא היה נער צעיר, ואחיו הבכור, ארמנד, הדרדר לפשע. הוא סחר בסמים והתמכר להרואין בעצמו. ירון העריץ את אחיו הגדול, ונגרר אחריו לחיי הרחוב; שני האחים מצאו את עצמם כמה פעמים במעצר ובקטטות, בין השאר עם חיילים בארגוני פשיעה. ירון העביר את נעוריו במוסדות לקטינים, ובגיל 19 השתתף בשוד בנק ונאסר באגפי הבידוד בבתי הכלא הקשים בישראל, 'אשל' ו'שאטה'. ארמנד הורשע אף הוא, וישב בכלא אשל. שם הסתכסך עם מי שהיה אז ראש ארגון הפשע הגדול באותם ימים, חגי זגורי.
"ארמנד הלך רחוק מאוד", מספר קצין משטרה שהכיר מקרוב את תיק סנקר. "תקיפה של עבריין במעמד של זגורי בכלא היא דבר שלא ייעשה. זה פוגע בכבודו ועלול היה להשפיל אותו". ובאמת בשנת 1999 ארמנד השתחרר מהכלא, וחייליו של זגורי קבעו איתו פגישה באגם ירוחם. ארמנד הגיע במטרה ליישר את ההדורים, אבל העבריינים ירו בו מטווח אפס. גופתו הושלכה לקרקעית האגם, קשורה בחבלים ובאבנים גדולות.
"הרצח של אחיו הבעיר בירון את יצר הנקמה", מספר רפ"ק בדימוס אלימלך, מי ששנים מאוחר יותר יחקור את סנקר במשך שעות ארוכות, עד השעות הקטנות של הלילה, חקירות שיהפכו לשיחות נפש ולמסעות לבקשת מחילה וחזרה בתשובה. רצח אחיו של סנקר, הוא אומר, היה השבר הגדול בחייו. "הוא היה מוכן לעשות הכל כדי לנקום. הוא רוצח חסר מעצורים".
המטרה היתה לנקום בחגי זגורי ובאיציק אברג'ל, ראש ארגון פשע אחר ששיתף איתו פעולה באותה תקופה. כדי לעשות את זה, כל האמצעים היו כשרים. "עבריינים ניצלו את סנקר כדי לבצע משימות חיסול", אומר רפ"ק אלימלך. "הם הבטיחו לו שיסייעו לו לנקום את רצח אחיו, אז הוא הסכים לחסל עבורם".
בנובמבר 2002 סנקר יצא לחופשה של 48 מהכלא. הוא מעולם לא חזר. במקום להתייצב בכלא הוא שדד עסק להמרת כספים, ובעזרת הכסף ירד למחתרת, הסתתר באשדוד, והתחיל לחפש ארגון פשיעה שמסוכסך עם רוצחי אחיו. המטרה - לקבל הגנה וחסות בתמורה למימוש השליחות שלו: רצח זגורי, אברג'ל ואנשיהם.
והוא מצא ארגון כזה: האחים רפי ומשה אוחנה, שגם אחיהם חוסל ביריות על ידי עבריינים שקשורים לארגון של איציק אברג'ל - שמעון זריהן ויוני אלזם. "הציעו לי עשרת אלפים דולר עבור כל חיסול, אבל אמרתי להם שאני לא עושה את זה בשביל הכסף", סיפר סנקר בעדותו במשטרה, "הם הבטיחו לי דירה שכורה, מכונית ותעודת זהות וזה הספיק לי".
סדרה של נסיונות חיסול כושלים
במאי 2003 סנקר יוצא לחיסול הראשון שלו: שמעון זריהן. הוא לובש אפוד של מאבטח, מקבל אקדח וכדורים, ומאתר את זריהן כשהוא אוכל במסעדה בתל אביב. פשוט. סנקר מנסה לירות כדור לעבר ראשו של זריהן, אבל יש מעצור באקדח. זריהן שמע את נקישת המעצור ונמלט. סנקר התעשת, הצליח לירות שלושה כדורים בגבו של זריהן וברגליו, ונמלט מהמקום גם הוא. זריהן שרד את ההתנקשות.
היעד הבא, מסובך אפילו יותר, היה שלום דומראני, ראש ארגון פשע בכיר וידוע. ביוני 2003 סנקר מגיע לאשקלון ונפגש עם יריביו המרים של דומראני, מישל ז'אנו וישראל גנון. התכנית: להתחפש לחשמלאי תחזוקה בבניין. סנקר מצטייד באקדחים, לובש סרבל וכובע, ומדביק שפם. התחפושת מושלמת. הוא מתמקם בקומה הראשונה, וממתין שדומראני ייצא דיון בבית משפט. אבל אז המעלית נפתחת ויוצא ממנה שי בן אמו, מקורבו של דומראני. סנקר מתבלבל ויורה; גנון יורה גם הוא. בן אמו נפצע קשה, דומראני ניצל. האחים אוחנה זעמו על סנקר שנכשל במשימה.
אחרי דומראני, הגיע תורם של יעקב אלפרון. האחים אוחנה חשדו שלאלפרונים היה יד בחיסול אחיהם חנניה, וסנקר ארב לאלפרון בפארק הסמוך לביתו ברעננה כשהוא חמוש באקדח. "לבשתי בגדים של אדם דתי, לקחתי אקדח, גרעינים ונסעתי לרעננה", גילה סנקר לחוקריו. למקום הגיע עבריין נוסף שסייע לסנקר להכין מטען ולהצמידו לגלגל האחורי במכוניתו של אלפרון. אבל סנקר לא הצליח לסגור את מכסה הגלגל הרזרבי, חשש שהוא ייחשף ולקח את המטען בחזרה. אלפרון חוסל כמה שנים מאוחר יותר באמצעות מטען במכוניתו.
והיו עוד נסיונות: סנקר ניסה לחסל שוב את דומראני, ברובה M-16 טלסקופי, בעת שזה הגיע להתפלל בישיבה של הרב יאשיהו פינטו באשדוד. הוא נכשל. במקרה אחר ירה לעבר מכוניתו, אבל דומראני הצליח להימלט. הוא ניסה להחדיר מכונית תופת לאולם שמחות בראשון לציון, אליו היה אמור להגיע אברג'ל, ולפוצץ אותה באמצעות הפעלה מטלפון סלולרי. מכונית התופת הכילה בלוני גז ואמצעי תחמושת רבים. "פחדתי שיפוצצו את המכונית בכניסה לאולם. זה היה גורם למותם של אזרחים רבים אז ביימתי תאונה. נכנסתי במכונית חונה כדי שהמכונית לא תתפוצץ", סיפר סנקר בחקירה. סנקר ניסה לירות באברג'ל ברובה במקום, אבל פספס.
סנקר ניסה, ככל הנראה, לפצות על רשימת הכשלונות האלה. החיסול הבא נגמר ברצח בדם קר של אזרח חף מפשע. אסון שיצא מגבולות העולם התחתון בו מקובל לרוב שהעבריינים מחסלים זה את זה. סנקר קיבל מידע שחיים שאבי, שהעביר מידע על חנניה אוחנה, נמצא במספרה של מעצב השיער תומר שבת בהוד השרון. נאמר לו גם ששאבי לבוש בחולצה אפורה. אלא שגם מעצב השיער שבת לבש חולצה אפורה באותו יום. סנקר, מבולבל וחושש לפשל, ירה בשניהם. "לא רציתי שתהיה שוב פדיחה", אמר בחקירתו. "לקחתי נשמות של שני ילדים בגיל שלי ואחד מהם חף מפשע. בית סוהר זה עונש קל בשבילי". חודשיים לאחר הרצח הכפול סנקר ניסה לברוח מהארץ.
הרב היה שוטר בתחפושת
סנקר היום בן 40, ואת רוב חייו בילה בכלא. יש לו חברה, אך הוא מעולם לא הקים משפחה. הוא נולד בירוחם, אחד מחמישה אחים, האב עבד בכור האטומי בדימונה, האם במשק בית. "אביו היה קשוח מאוד איתו, עם אמו ושאר האחים. לא פעם חטף ממנו מכות", סיפר רפ"ק בדימוס אלימלך, שבילה עם סנקר שבועות וחודשים בחקירות והכיר אותו מקרוב. "היתה לו ילדות קשה, כך הבנתי ממנו. היתה בינינו מערכת יחסים קרובה מאוד".
"הוא היה נער שובב וסקרן", נזכר חבר ילדות של סנקר, "תמיד להראות לכולם שהוא מסוגל לעשות דברים שהם לא יכולים, היה עושה דברים אמיצים ומטורפים כדי להיות מקובל בקרב הנערים".
את נסיון הבריחה שלו מהארץ אחרי הרצח הכפול סיכלה פקידה בביקורת הדרכונים בנתב"ג. שם המשפחה על הדרכון הפיקטיבי היה אוחנה. "אני הודית", אמרה לו הפקידה. "אני רואה על הפנים שלך שגם אתה הודי. לא יכול להיות שהשם שלך הוא אוחנה". נסיון הבריחה מהארץ לא צלח, וסנקר נעצר.
באותה תקופה שכרו האחים אוחנה רוצחים שכירים, שיבצעו את החיסולים שסנקר נכשל בהם; הרוצחים נעצרו, ובמשטרה הבינו שסנקר הוא חוליה חשובה בחקירה של מקרי רצח רבים. בשלב מסוים הציעו לו להיות עד מדינה בתמורה לעדותו, אבל הפרקליטות התנגדה בגלל רצח תומר שבת. "במשך חודש סנקר שתק. לא דיבר מילה. כלום", נזכר רפ"ק אלימלך, שהופקד על החקירה. "התחלתי איתו מאפס. לקח לי המון זמן לרכוש את אמונו ולהגיע למצב שיבטח בי", סיפר אלימלך. אלימלך התחיל לנהל שיחות נפש עם סנקר. באותו זמן סנקר חזר בתשובה והתחיל לחבוש כיפה שחורה וגדולה. "הוא רצה להיפגש עם רבנים כדי לקבל אישור לספר לנו הכול כדי שלא ייחשב מלשין". אלימלך לקח את סנקר להתפלל בבית כנסת, ושם סנקר התוודה בפני הרב על הרצח הכפול ועל כל נסיונות הרצח והחיסולים שבהם הוא היה מעורב. אלא שהרב היה שוטר בתחפושת, ובית הכנסת היה מרושת במצלמות ומיקרופונים.
בשלב מסוים, סנקר ביקש להשתטח על קבר הבבא סאלי בנתיבות. החוקרים הסכימו לקחת אותו לקבר, ולא שכחו לקחת איתם אמצעי הקלטה. סנקר בכה והתפלל על הקבר, ואז חשף בפניהם שהוא יודע מי רצח את הנערה שקד שלחוב, שנורתה כשנסעה במכונית ברחוב באשקלון בשנת 2003. במהלך החקירה סנקר ביקש גם שייקחו אותו לקבר של תומר שבת, ושם הוא ביקש סליחה.
סנקר נידון לשני מאסר עולם. בשנים האחרונות היה כלוא באגף השמור בכלא ניצן ובאגף ההפרדה הארצי בכלא איילון, כשתאו מפוקח על ידי מצלמות וסוהרים משגיחים עליו מחשש שיתאבד או ינסה לברוח. לאחר נסיון הבריחה הוא הוחזר לכלא, הפעם תחת שמירה כבדה אף יותר. לאסיר שהכיר בכלא אמר, "אני רוצה להתאבד. לברוח מכאן. המשטרה בגדה בי. עזרתי להם ולא קיבלתי כלום. הפקירו אותי. מפה אני בורח או מתאבד, אין לי טעם לחיות יותר".
"בחודשים האחרונים הוא היה מתקשר אליי כמה פעמים. הוא ממש הטריד אותי והציק לי. לא עניתי לו", גילה אלימלך. "יכול להיות שהוא שידר מצוקה אבל לי לא היתה יכולת לעזור לו. אני לא הכתובת. זה שהוא לא הפך להיות עד מדינה זו לא הבעיה שלי. בגללו החלפתי מספר טלפון כדי שלא יטריד אותי יותר". בשלושת החודשים האחרונים הוא שבת רעב במחאה על תנאיו. "אני לא פוחד ממנו, אבל אם אתה שואל אותי אם הוא מסוגל לברוח, אז בפירוש, התשובה היא כן. אני לא אתפלא אם הוא גם ינסה בייאושו לחפור מנהרה. מה יש לו להפסיד?"