אני לא מתנתקת מהמצב גם אם הגוף שלי לא נמצא פיזית בממ"ד בארץ

כבר שנים שניקול ראידמן חיה על קו ישראל-צרפת, מנהלת את העסקים שלה מעבר לים וחוזרת לילדים שמחכים לה בבית. מאז 7 באוקטובר הלכה והתחדדה אצלה התחושה שהמצב הזה דורש שינוי. כשילדיה החלו לספוג הקנטות והצקות, היא קיבלה החלטה להעביר בשנת הלימודים הנוכחית את מישל (15) וריצ’י (11) לבית ספר בצרפת. אומנם הם מגיעים ארצה לביקורים תכופים, אבל החיים שלהם מתנהלים שם.

"אני חיה בין ישראל לצרפת כבר 20 שנה, אבל בשנים האחרונות זה נהיה הרבה יותר אינטנסיבי. עוברות עליי שנים לא פשוטות. אני אם חד-הורית עם שני ילדים וזה לא פשוט להיות כל החיים על מטוס ולדאוג לחזור הביתה בשישי-שבת לקידוש. עד השנה התעקשתי שהילדים ילמדו בישראל ויקבלו חינוך ישראלי. לא חשבתי שאעביר אותם ללמוד בצרפת, אבל הם אלה שביקשו".

מתי הבנת שזה מה שצריך לעשות?
"7 באוקטובר יצר זעזוע עמוק אצל כולם, ויחד עם הפיצול בעם והעובדה שאני והילדים כמו משפחה של ביבי ושרה, הם ספגו הרבה דברים שהם לא אמורים לספוג. סבלתי מאנטישמיות באוקראינה ומגזענות בישראל, שם הייתי "יהודייה מסריחה" ופה הפכתי להיות "רוסייה מסריחה", ופתאום גם הילדים שלי התחילו לסבול. זו הייתה תקופה מאוד קשה. יום אחד הבן שלי אמר לי, 'אמא, חברים שלי אמרו לי שאני ביביסט מסריח ושחבל שלא חטפו אותי', ובזמן הזה אני במאבק להחזרת החטופים, עוזרת לחיילים, עושה כל מה שאני יכולה בשקט ובלי כותרות. זה היה עצוב מאוד. כל ההסתה הזאת והפילוג עשו לי רע והחזירו אותי למקומות כואבים שחוויתי בתור ילדה. האמנתי שבמדינת היהודים זה לעולם לא יקרה לילדים שלי, אבל אחרי כמה מקרים קשים הבת שלי אמרה לי, 'אמא, אני רוצה לעזוב. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה שאני "הבת של" ועם זה שאני "ביביסטית מסריחה", אני רבה עם המורים כי הם מדברים על פוליטיקה בכיתה ומדביקים סטיקרים נגד ביבי בבית הספר. אני רוצה להיות אני ושיהיו לי חברים, ולא כי הם חברים של הבת של ניקול ראידמן'. זו הייתה החלטה קשה, אבל ברגע שזה בא מהם כיבדתי את זה והיום אני מודה על הכל".

למה?
"אני רואה ילדים הרבה יותר רגועים ושמחים. שופטים אותם על פי ההתנהגות שלהם, על בני האדם שהם ועל ההצלחה בלימודים. לאף אחד לא אכפת מי הם ומה הם".

אתם לא נתקלים באנטישמיות?
"בתקשורת מפחידים שאירופה אנטישמית וששונאים פה את היהודים, אבל זה לא נכון. אנחנו הולכים לבית הכנסת בכל יום שישי, חברים חב"דניקים מניחים תפילין באמצע הרחוב בפריז ואנחנו מדברים עברית חופשי. אנטישמיות קיימת בכל מקום בעולם, גם בישראל יש פיגועים ודקירות, אבל אנחנו לא מרגישים את זה פה".

הילדים לומדים בבית ספר יהודי?
"הילדים בבית ספר אמריקאי ויש להם חברים מכל העולם. למישל יש חברה מאוד טובה מאיראן ושתיהן שמחות על המלחמה עם איראן. פה לא מעניין למי אבא שלך מצביע, הילדים באמת אוהבים אחד את השני, חברים מוסלמים של הילדים שלי באים אלינו לקידוש ומישל לא אוכלת ארוחת בוקר ליד חברה שצמה ברמאדן. זה מרגש".

אז בעצם העברתם את החיים שלכם לצרפת?
"אנחנו מגיעים לארץ מלא, אני כל הזמן על הקו, ועדיין יש לי רגשות אשם. אני מחוברת לטלפון מסביב לשעון, הוא כל הזמן פתוח על החדשות בארץ ואחרי כל אזעקה אני מתקשרת לחברים ומרגישה חרא עם עצמי, אבל לפחות אני רואה שהילדים שלי ישנים בלילה. הילדים שלי עברו טראומות בשנים האחרונות עם הקורונה, הגירושים והמלחמות, ולפחות כאן יש להם רגע של נחת לישון בלילה ולא לרוץ לממ''ד. כאמא אני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון. לא הייתה להם ילדות נורמלית, גם בגללי. בארץ הם היו הילדים של ניקול ראידמן ופה הם סתם ילדים. הם נהנים מזה, וגם אני באיזשהו מקום נהנית מזה".

אני ימנית, ציונית וביביסטית גאה

השנה תחגוג ראידמן 40, והמשבר בהחלט נותן את אותותיו. כשהיא מסתכלת אחורה היא עושה חשבון נפש, אבל גם לא מתנצלת על דבר. "כל יום אני מסכמת משהו ורואה את הטעויות שעשיתי. בזבזתי המון אנרגיה, כספים ומשאבים על דברים לא רלוונטיים. פעם עניינו אותי דברים כמו מותגים, תצוגות אופנה, לעשות אירועים ראוותניים, להראות לכולם כמה אני גדולה, מוכשרת וחזקה. היום זה כבר לא מעניין אותי. מעניין אותי להיות בשקט שלי, בזון שלי עם הילדים, לשבת במיטה, לאכול איתם פופקורן וליהנות מהרגע. פגעו בי המון במהלך החיים שלי, ניצלו ופגעו, אבל אני שמחה שזה קרה, כי זה מה שחישל אותי והביא אותי למקום שאני נמצאת בו היום".

באיזה מקום את נמצאת היום?
"היום פחות מעניין אותי להעלות כל דבר לסטורי. מאז 7 באוקטובר משהו השתבש אצלי, קשה לי לפתוח מצלמה ולדבר, אני מרגישה פתטית. כשהייתי מעלה בישולים בימי שישי הייתי מקבלת הודעות כמו, 'איזה כיף לך שיש לך אוכל ושאת יכולה לבשל, לנו אין ארוחת שישי'. זה גרם לי לחשוב מה זה נותן באמת, אני לא מהאנשים שמנקרים עיניים, יש את הדור החדש של המשפיעניות והבלוגריות שכל נעל או תיק שהן קונות הן עושות אנבוקסינג. אני כבר הקאתי את זה מזמן, יש לי את כל התיקים והנעליים, זה כבר לא מעניין אותי, באיזשהו מקום אני נגעלת ללבוש את זה. כל נערת ליווי מדובאי שעשתה עבודת לילה הולכת עם תיק שכבר איבד מסמל הסטטוס שלו. זה וולגרי".

את כבר לא קונה מותגים?
"האמת שלא. אם אני צריכה איזו נעל ספורט טובה אז אני אקנה משהו איכותי, אבל אני לא רודפת אחרי טרנדים. וגם אם אני קונה משהו, אני לעולם לא אעלה אותו לרשת. יש לי עוקבים שלא סוגרים את החודש ובקושי משלמים שכר דירה, ופתאום את מעלה להם איזה תיק ב-100 אלף שקל? זה מגעיל. זה מצחיק שאני, שהייתי ב'מעושרות' והמצאתי את ההתרברבות, אומרת את זה – אבל זה חלק מהטעויות שעשיתי בדרך ולמדתי מהן".

היית עושה היום שוב תוכנית כמו "מעושרות"?
"חס וחלילה. חס ושלום".

ותוכנית ריאליטי אחרת?
"לא. אולי סוג של 'מחוברים', דוקו שמלווה אותי ביום-יום".

את נהנית מהשקט התעשייתי היחסי סביבך כיום?
"כן, וזה מבחירה. עכשיו כשאני מתראיינת אני עושה את זה במודע, אני מוכנה לחשיפה, אבל בשנים האחרונות לא התראיינתי ובחרתי שלא להעלות פרובוקציות לרשת כי בשנייה כל שטות הופכת לכותרת, בעיקר כשזה קשור לפוליטיקה. אני ימנית מאוד, אני ציונית ואני ביביסטית, ואני אומרת את זה בגאווה גדולה, אבל לקחתי צעד אחורה מלהעלות תכנים פוליטיים לרשתות כי אני רואה את הנזק שזה עשה לילדים שלי. כבר אין לי מה להוכיח".

קל לאנשים לחשוב שיצאתי עם בוכטה מהגירושים

בחמש השנים האחרונות פיתחה ראידמן את מותג הלייפסטייל שלה NO1BETTER, שמאגד בתוכו מספר קטגוריות של מוצרים, כולל בגדי חוף וריזורט, בגדי ספורט ומוצרי קוסמטיקה, טיפוח ועיצוב הבית. בשנה האחרונה יצא המותג לדרך באופן רשמי, אבל ברוח התקופה המוצרים הושקו כמעט בלי קידום ואירועים מתוקשרים.

"אני באה מעולם הפרימיום", היא אומרת, "הייתי מביאה לחנות שלי בכיכר המדינה את כל מותגי-העל ותמיד הייתי מסתכלת על לקוחות שהיו נכנסות בלי יכולת לרכוש שום דבר. רציתי לפנות לקהל יותר רחב, לתת להם את אותה איכות פרימיום במחירים שכל אחד יכול להרשות לעצמו, וזו האג'נדה שעומדת מאחורי המותג. זה מותג בין-לאומי, החברה נמצאת בצרפת ואני המוח מאחורי הכל, אני מנהלת את כל צוותי הפיתוח והעיצוב. אני יושבת ומציירת בלילות ומחפשת טכנולוגיות חדשות. אנחנו עובדים עם 28 מפעלים ברחבי העולם וזה אומר הרבה לילות בלי שינה, עצבים, נשירת שיער וכל התופעות הנלוות. אני פריק קונטרול".

כמו רבים אחרים, גם ראידמן נתקלה בקשיים סביב השקת המותג שלה ברחבי העולם. "לפני 7 באוקטובר היו לי הסכמים גדולים עם רשתות באירופה ופתאום התחלתי לקבל שיחות של 'אנחנו מצטערים, אבל זה לא הזמן המתאים כרגע, אנחנו פוחדים מוונדליזם בסניפים כי את ישראלית'. בשנתיים-שלוש האחרונות הכל היה על הולד, לא יכולתי להתקדם. היה איזה מקום שנלחמתי עליו בלוקיישן מטורף בפריז, רציתי לפתוח את הסניף הראשון שלנו וכבר היה חוזה רגע לפני חתימה, עד שאמרתי שההעברות הבנקאיות יגיעו מישראל. הם הופתעו, נרתעו והעסקה נפלה. כשמשהו כזה קורה זה מכאיב ומשפיל, אבל אני לא נשברת".

אין מחשבה להסתיר את הישראליות?
"ממש לא, למה שאני אסתיר את זה? זה אולי פוגע בעסק, אבל לא באמת שלי. אני גאה להיות ישראלית, אני גאה להיות בעלים של מותג ישראלי בין-לאומי. נמצא לוקיישן אחר".

אז כרגע המכירות הן רק באונליין?
"כן. במלחמת 12 הימים עם איראן הייתה חנות פופ-אפ שפתחנו לשלושה חודשים ובמאי בעזרת השם אנחנו משיקים חנות פופ-אפ נוספת בקניון עופר רמת אביב. צריך גם להגיד שהמשק בקריסה, זה מצב מתמשך מימי הקורונה ויש חברות ישראליות שלא ישרדו את זה".

גם את מרגישה את הפגיעה הכלכלית?
"בטח, המצב לא טוב, אנשים לא קונים, אבל צריך להמשיך לחיות ולהיות אופטימיים שאוטוטו זה נגמר ולאנשים יחזור התיאבון לקנות, לחיות ולבלות. צריך להיות חזקים, לסיים עם ההיטלרים המודרניים של איראן ולהתחיל לבנות את עצמנו מחדש".

יש שיגידו שקל לדבר על חוזק וסבלנות כשאת חיה בצרפת.
"אני יושבת פה עם חדשות פתוחות 24/7, הרבה יותר בהיסטריה. הכל אצלי בארץ, הבית, המשרדים, המרכזים הלוגיסטיים, העובדים, המשפחה, החברים, והחרדה היא כפולה כשאין לך שליטה. זה לא שאני יושבת פה בשאנז אליזה ואוכלת קרואסון, הוא לא נבלע לי בגרון, אני לוקחת הכל מאוד קשה, רועדת ובוכה כשקורה משהו. את לא מתנתקת מהמצב גם אם הגוף שלך לא נמצא פיזית בממ"ד בארץ".

בריאיון שהעניקה ראידמן למגזין mako ביוני 2022 היא אמרה, "בגיל 21 כבר היה לי חשבון בנק לתפארת מדינת ישראל. נחשבתי לבחורה הצעירה הכי עשירה במדינה, ישבתי על מיליוני דולרים". היום מנגד היא מדברת אחרת, צנועה ושקולה יותר במילותיה. "כולם חושבים שאני יושבת על ארגזים של כסף. שכל אחד יחשוב מה שטוב לו ומה שעושה לו נעים. קל לאנשים לחשוב שאולי יצאתי עם איזה בוכטה מהגירושים".

לא יצאת?
"לא, יצאתי עם שני ילדים מדהימים, שיהיו בריאים, וזה הדבר הכי יקר ערך שיש לי היום, כל השאר פחות רלוונטי. כל מה שיש לי הוא שלי. להגיד לך שקל לי? לא. אני לא ישנה בלילות, יש עליי אחריות מטורפת. אני צריכה לשלם משכורות ואין לי עזרה, אין לי גב, אין לי אמא ואבא, אין לי שוגר דדי, אין לי אף אחד, אני לבד, עושה הכל בעצמי".

את מדברת על לחץ כלכלי בעסקים, אבל זה הגיע אלייך הביתה? יש לך פחד לא לגמור את החודש?
"יש לא לגמור את החודש, שאין חס וחלילה כסף לשלם שכר דירה, ויש לא לגמור את החודש שאין מותרות לעשות חופשה לילדים או להחליף רכב. אז כן, כרגע משקיעים בעסק ומוותרים על דברים אחרים. אני לא רעבה ללחם, אבל אני גם לא אקנה עכשיו יאכטה חדשה".

רמת החיים שלך גבוהה מהבסיס. יש לך עזרה בבית, שיעורים פרטיים לילדים, טיסות. גם זה נפגע?
"כשהייתי בזוגיות עם אבא של הילדים שלי הייתה לי הרגשה שיש לי גב, כי בסופו של דבר הוא לא היה הומלס וידעתי שאם חס וחלילה יקרה משהו, יש מישהו שיושיט לי יד. הבעיה היא שאין את היד הזו היום. אני לבד ואני לא יכולה לעשות מה שבא לי, אז מצמצמים איפה שצריך ומשקיעים איפה שצריך".

איפה את מצמצמת?
"אני לא חיה בצורה ראוותנית. כל כולי היום מושקעת בילדים שלי. אני לא אקנה משהו לעצמי, אבל את המורים הפרטיים בטח שאני אשלם. החינוך שלהם לפני הכל".

עדיין את אישה עשירה?
"אני לא יודעת מה זה עשירה, לא בדקתי את המאזן של רואה החשבון, אבל אני בן אדם מאושר כי אני יודעת להגיד תודה לקדוש ברוך הוא על מה שיש. אני חולמת ורוצה להצליח יותר כדי להשאיר חותם בעולם, לעשות משהו למען האנושות, למען עתיד הילדים שלנו, וזה מצריך משאבים".

מה היית רוצה לעשות למען האנושות?
"צריך קצת להתנתק מהיום-יום שלנו ולהבין שבעוד 50 או 60 שנה כדור הארץ לא יהיה אותו דבר. איפה יהיו הנכדים והנינים שלנו? לאיזה עולם הם יגדלו? אני מאוד אוהבת לקרוא מאמרים ולשמוע פודקאסטים של פרופסורים ואנשים שרואים מעבר לקופסה, הבעיה שלנו תהיה לחם, חיטה ואקלים, וצריך להשקיע בזה, לא רק בתחמושת".

אני מסתכלת על שרה נתניהו ומצדיעה לה

בשנים האחרונות התחזקו קשריה של ראידמן עם משפחת נתניהו והיא נחשבת לחברה קרובה של ראש הממשלה ורעייתו שרה. לדבריה, נתניהו אף הציע לה להיכנס לפוליטיקה לפני כמה שנים. "מאוד בוער בי להיכנס לפוליטיקה, אבל אני רואה את מה שביבי, שרה, יאיר ואבנר עוברים וזה מחיר אישי כבד. אני מסתכלת על שרה ומצדיעה לה, עדיין אני לא מסוגלת לזה. אני לא מסוגלת לוותר על השקט הנפשי ועל לשבת עם הילדים שלי בבית קפה בלי שיש הפגנה של מישהו שלא מרוצה מאיזו הצעת חוק שהעברתי, או שיעשו אותי עם כל הקריקטורות ויהפכו אותי לאיזו מפלצת רק כי מישהו לא מסכים עם הדעות שלי".

אף פעם לא הסתרת את החברות הזאת.
"להפך, אני גאה מאוד בחברות הזאת, זו חברות מאוד אישית. אני יכולה לדבר עם שרה על כל נושא שבעולם, וגם שיתפתי אותה במה שקרה לילדים בבית ספר. כשפגשנו אותם בניו יורק, ריצ'י סיפר לביבי שבבית הספר הוא לא נותן להדביק את הסטיקרים 'אתה הראש, אתה אשם'. הוא הוריד סטיקר וקיבל מכות רצח, אז ביבי אמר לו, 'ריצ'י, תהיה חכם, זה בסך הכל סטיקר', אז ריצ'י אמר לו, 'זה לא סטיקר, זו שטיפת מוח, אסור לעשות את זה בבית ספר'. ריצ'י מעריץ את ביבי מאז שהוא קטן, הוא נורא רצה להיות ראש ממשלה בעצמו. כשהוא היה בן 3 ביבי בא אלינו והם שיחקו כדורגל בחצר, והוא שאל אותו מה זה אומר להיות ראש ממשלה. ביבי הסביר לו, ואז ריצ'י שאל אותו כמה הוא מרוויח. ביבי ענה לו, 'משהו כמו 17 אלף, זה תלוש המשכורת שלי'. ריצ'י היה קטן ולא הבין מה זה ערך של כסף, אז הסברתי לו בהתאם לתקופה שחיינו בה אז, 'בשבילך זה כמו ללכת כמה פעמים לטויס אר אס'. הוא דפק מבט לביבי ואמר לו, 'כל מה שסיפרת לי עכשיו, עם כל האחריות שיש לך על הכתפיים, בשביל הכסף הזה?'. זה ילד קטן, אבל יש הרבה אמת בזה. אתה צריך ממש לאהוב את המדינה בשביל להקריב כל כך הרבה למענה".

איך נוצרה הקרבה הזאת?
"אין לי משפחה, מבחינתי זו המשפחה שלי, ככה שזה קרה בצורה טבעית. כשהכרתי אותם הצבעתי לליברמן כי הוא היה יותר קרוב אלינו אז, הוא היה הסנדק של הבן שלי, אבל לאט-לאט נוצר בינינו חיבור משמיים, כמו לפגוש נפש תאומה".

קשה לך עם מה שאומרים עליהם?
"מאוד, זה צובט לי בלב. יש כאלה שיגידו שהוא רק רוצה את הכיסא, אבל כל הסיפור הזה של איראן, את יודעת כמה שנים אני שומעת את זה ממנו? זה פרויקט חייו. הוא גאון, להביא אלינו את האמריקאים ולנהל מהלך כזה שכל העולם מסתכל עליו, זה מטורף. הוא על כל שערי העיתונים פה בצרפת, לא טראמפ, ביבי. באירופה מעריצים אותו, מכבדים אותו, וכואב לי שבמדינת ישראל יש קיצוניים של 'רק לא ביבי'. אני מסתכלת על נפתלי בנט ויאיר לפיד ושואלת, חוץ משנאה כלפי ביבי שמחברת ביניכם, מה אתם הולכים לעשות אחרת? צריך שינוי. אני מקווה שהקואליציה הבאה בעזרת השם, כמובן בהנהגת נתניהו שייקח את הבחירות בהליכה עם 40 מנדטים, תהיה רחבה. אנשים צריכים להוריד את האגו ולעבוד למען המדינה. באתם לעולם הפוליטי בשביל האזרחים, אתם נבחרי הציבור, אתם צריכים לחשוב מה טוב למדינה. תעשו ממשלה רחבה, שלא נהיה תלויים בקיצוניים ותתנהגו בצורה מקצועית למען האזרחים, לא למען האגו שלכם".

ביבי הציע לך באופן אישי להיכנס לפוליטיקה?
"בבחירות שלפני האחרונות, ואז שרה התערבה בשיחה ואמרה לי, 'תחשבי על הילדים'. עצרתי, נשמתי רגע ואמרתי לא. עוד לא. אני מסתכלת עליה ונקרע לי הלב, היא גיבורה, והרבה מהיכולות שלו זה היא. אני רואה את ההתנהגות בבית, אני רואה את האהבה שיש ביניהם. רואים את מלניה וטראמפ הולכים יד ביד, אבל בין ביבי לשרה יש אהבה אמיתית. זה לא בשביל התמונות, הם לא מתחבקים כשמצלמים אותם, הם יכולים לשבת על הספה בבית והוא מחבק ומנשק אותה. יש ביניהם יחסים שאני מאחלת לעצמי ולילדים שלי, עם הרבה הערכה, כבוד הדדי ואהבה".

לפני שבע שנים נפרדה ראידמן מאבי ילדיה, איש העסקים מיכאל צ'רנוי, לאחר 11 שנות זוגיות. אף שהיו מאורסים, השניים נפרדו לפני שנישאו רשמית וראידמן תיארה את הפרידה כ"יציאה מעבדות לחירות". בשנת 2020 דווח כי תבעה את צ'רנוי בטענה שלא עמד בהסכם הממון, שקבע תשלום של 25 מיליון דולר. באוגוסט 2023 הגישה תלונה במשטרה והוצא נגדו צו הרחקה, לאחר שנטען כי פלש לביתה בהרצליה בזמן ששהתה בחו"ל.

"מערכת היחסים בינינו הרבה יותר רגועה מפעם", היא אומרת על הקשר עם בן הזוג לשעבר. "אני מכבדת אותו, והוא, אני מקווה, מכבד אותי. כשהילדים באים לארץ הוא רואה אותם. אני לא אגיד לך שאנחנו בסיפור אהבה משפחתי, אבל יש רגיעה. אני מזמינה אותו לכל יום הולדת והוא מסרב בנימוס. השלמתי עם מה שיש ואני מאחלת לו הרבה בריאות. הילדים מתקשרים לבדוק מה איתו בכל פעם שיש אזעקה בתל אביב, וגם אני התקשרתי פעם אחת. אני יותר מפויסת היום, למדתי להבדיל בין עיקר לטפל והבנתי שיש דברים שאני לא יכולה לשנות".

אמרת שנפגעת לאורך השנים הרבה, גם מחברים קרובים.
"יש לי חברים שאני איתם 20 שנה, פשוט היום מה שחשוב לי זה האיכות ולא הכמות. אם פעם הייתי עושה מסיבת יום הולדת לאלף איש וחושבת שכולם חברים שלי, היום אני מבינה שלא. בשנים האחרונות אני חוגגת את יום ההולדת עם הילדים שלי ויש לי טקס קבוע עם עצמי, אני לוקחת יום-יומיים חופש וטסה לניו יורק לקבר של הרבי מלובביץ'".

איפה את בעוד חמש שנים? את רואה את עצמך חוזרת לישראל?
"אנחנו תמיד בארץ ותמיד נהיה בארץ. אני לא יודעת איפה אהיה בעוד חמש שנים, אבל מדינת ישראל תמיד תהיה בלבי. יכול להיות שלקראת גיל 50, בריאיון הבא שנעשה כשהילדים כבר יהיו גדולים, אולי אעז ללכת לפוליטיקה".

מה שונה בין ניקול של היום לניקול של לפני עשור?
"בעיקר היכולת ליהנות מהפשטות. הורדתי את המסכה של הפי הפי ג'וי ג'וי והכל קוטור וגלאמור. אני לא זקוקה לה יותר".

חשוב לך שאנשים יכירו את השינוי שחל בך?
"לא מעניין אותי מה אנשים חושבים. אם בגיל 30 היה מגרד לי איזשהו טוקבק לא נעים, היום זה לא מעניין אותי יותר, מעניין אותי מה הילדים שלי והאנשים שאני אוהבת חושבים עליי. כל השאר, שיחשבו מה שהם רוצים. אם עושה להם טוב לחשוב שהגעתי לאן שהגעתי בזכות ככה וככה, שיחשבו. אולי זה מקל עליהם להתמודד עם הכישלונות שלהם".

מישהו מהילדים שלך ילך לעולמות הבידור, הזוהר, הטלוויזיה?
"חס וחלילה, ממש לא. הם ספגו את הפגיעה של העולם הזה בילדות והם סולדים מהעולם הזה".

צילום: Ksenia Usacheva