יאיר (שם בדוי), תושב תל אביב, החליט למסור את אחת משתי החתולות שלו, שסבלה מבעיות התנהגות, ולחפש לה בית חם. "כבר לא ידענו מה אפשר לעשות איתה. היא כבר בת 9, אשתי ממש לא הסתדרה איתה ורציתי לדעת שידאגו לה כמו שצריך, אבל לא היה לנו שום רעיון, אז פרסמתי מודעה ביד 2", הוא אומר, "ואז פנו אליי מארגון שנקרא 'המרכז לאימוץ בעלי חיים'". קארין ברדוגו, מנהלת המרכז, הגיעה אליו דרך המודעה שפרסם. "היא נשמעה נחמדה והסבירה שהם פועלים בהתנדבות ללא מימון, דואגים לבעלי חיים, מוצאים להם בית, ולוקחים תשלום רק עבור אוכל וצרכי החתולה ועל נסיעות עד אליי. זה נשמע כמו עמותה כזאת של חובבי בעלי חיים. היא הסבירה שהחתולה תשהה בהתחלה בחדר אצלה בבית עד שתתרגל, וכעבור שבועיים תעבור לבית של אחד מהמתנדבים הרבים שלהם, שמשמשים כמשפחות אומנה, עד שימצאו לה בית קבוע".

הפתרון נשמע מעולה ויאיר החליט למסור את החתולה. "קארין הגיעה אליי הביתה עם בחור בשם נתנאל שהציג את עצמו כמתנדב. היא ביקשה לראות את החתולה והוא רצה לסגור את העניינים: הוא הוציא מהתיק חוזה שבו אני מוותר על כל זכות לראות, לדעת, לקבל פרטים, להתלונן וכו', צילם את תעודת הזהות שלי וביקש את הצ'ק, 840 שקל כולל מע"מ ונסיעות. זה היה 200 שקלים יותר ממה שסיכמתי עם קארין בטלפון, וכשהתחלתי לכתוב את הסכום הוא הציע שאתן אפילו יותר כי 'היא (כנראה קארין) אישה מסכנה', אבל סירבתי. שילמתי להם 840 שקל והם לקחו את החתולה אליהם", הוא מספר.

טל וברדוגו (צילום: מתוך הפייסבוק של קארין ברדוגו)
טל וברדוגו | צילום: מתוך הפייסבוק של קארין ברדוגו

בהמשך יאיר התקשר כמה פעמים לקארין כדי לשאול לשלומה של החתולה, ומנהלת המרכז אפילו פרסמה תמונות של החתולה בפייסבוק אחרי כמה ימים כפי שביקש, עד שלאחר שיחות ספורות נאמר לו שהחתולה נמסרה למשפחה עם ילדים באזור המרכז שלקחה אותה ל"תקופת ניסיון". יאיר לא קיבל פרטים על המשפחה החדשה של חתולתו או תמונות שלהם בביתה החדש, לדבריה של ברדוגו, "על מנת לשמור על הפרטיות של המשפחה", אבל הוא הניח את הסיפור מאחוריו בתקווה שהיא נמצאת בידיים טובות.

המיקום: בית פרטי מוקף חומה שאת כתובתו מסרבים למסור

מסירת חיות מחמד היא סוגיה מוסרית טעונה. היא מוציאה משלוותם את אוהבי החיות ואת פעילי העמותות למען בעלי חיים, שמתריעים מדי פעם בזעם על "מכת מדינה" של מסירות ונטישות. אנשים שעוברים דירה, מחליטים להביא ילד לעולם או מכירים בן זוג חדש, מחליטים למסור את חיית המחמד שלהם אחרי שנים רבות, ומבקשים מהעמותות ובתי המחסה למצוא להן בית. אחרים נקלעים למחלה קשה, למצוקה כלכלית או לסיטואציות מורכבות אחרות שמותירות אותם נואשים למצוא בית חדש לבעל החיים שלהם. אבל הסיכוי למצוא בית אוהב לחיה לא גזעית בגיל מבוגר הוא קלוש: העמותות והכלביות מלאות עד אפס מקום וקורסות תמידית תחת העומס, ולמעשה, לעזוב חיית מחמד פירושה, לעתים קרובות, להפקיר אותה לגורל שברון לב, לחיים בכלביה, בהסגר או ברחוב, ולעתים אפילו לקרבות כלבים ולהרדמה.

סנץ בהסגר לאחר שנמצא משוטט (צילום: הבית של דינו)
הכלב סנאץ' בהסגר, לאחר שנמצא משוטט, מוזנח ורעב | צילום: הבית של דינו
החצר בה מוחזקות החיות (צילום: אמיר גונן, אמגון חקירות)
הגיעו תלונות על עבירה על חוק צער בעלי חיים. החצר בה הוחזקו החיות | צילום: אמיר גונן, אמגון חקירות

בדיוק כאן נכנס לתמונה "המרכז לאימוץ בעלי חיים" באשקלון. חייבים להודות שמפעיליו עלו על רעיון מבריק – הם מתמחרים את רגשות האשמה בכסף. רגשות האשמה של מי שנוטש חיה, הם יודעים, כבדים מאוד, וכדי להיפטר מהם הוא יהיה מוכן לעשות לא מעט - לשלם מאות שקלים, לפעמים אלפים, אבל גם להתעלם מכל נורות האזהרה המהבהבות, לחתום על חוזה חשוד לפיו הוא מוותר על כל זכות לדעת מה עלה בגורל החיה, ולהאמין שבעולם שבו קשה כל כך למצוא בית חם גם לגור חתולים, יש סידור כזה, עם שפע מקום לקלוט חיות, וצבא מתנדבים שיטפלו בהן, ימצאו להן בית ואפילו יגיעו אליכם הביתה כדי לקחת את החיה.

אבל מהו בעצם הארגון הזה? בניגוד לעמותות מוכרות שלהן עובדים ומתנדבים, "המרכז לאימוץ", או בשמו הנוסף "אמיגוס4x", מונה, ככל הנראה, צוות של שני אנשים בלבד: קארין ברדוגו, אישה בת 51 בעלת קול חביב ומבטא צרפתי, ונתי טל, הרי הוא נתנאל טרייטל, בן 61, נהג משאית ואסיר משוחרר ממוצא ארגנטינאי. טרייטל שינה את שם משפחתו ל"טל", והוא מציג את עצמו כנתי טל, כמתנדב במרכז. טל וברדוגו משתמשים לעתים קרובות במלים כמו "התנדבות", ומבקשים ממי שמאמץ בעלי חיים דרכם "תרומה למרכז", אבל המלים האלה עלולות להטעות - "המרכז לאימוץ", אינו מוגדר כעמותה, אלא כעוסק מורשה, משמע - עסק כלכלי לכל דבר.

בעמוד הפייסבוק הרשמי של המרכז לא תמצאו כמעט פרטים על חברת "אמיגוס", אלא בעיקר תמונות אקראיות של בעלי חיים ללא הסבר. רבים מבעלי החיים נראים קשורים בשרשרת ברזל (לפי אתר האינטרנט מדובר בקשירתם לצורך צילום בלבד), ולצד תמונתם הפנייה לאתר האינטרנט של המרכז. גם באתר יתמקדו בלהבטיח שבעל החיים שלכם "ייהנה מחיים מפנקים וראויים, יזכה לחופש ללא גבולות" ו"לטיולים על חוף הים" אם יימסר לידיהם. הם אף מציעים "בית אבות נוח ומרווח לכלבים ולחתולים מבוגרים". הם מדגישים כי המניע לפעילות המרכז הוא "דאגה וכאב כן ואמיתי לבעלי חיים אשר ננטשים ו/או מורדמים על לא עוול בכפם", אבל גם כאן, "לוח האימוץ" ולשונית "הצוות שלנו" מציגים בעיקר תמונות ישנות החוזרות על עצמן של בעלי חיים, כשלעתים מחזיקים אותם אנשים, ללא כל הסבר מי הם ומה הקשר בינם לבין חיה.

אם אתם רוצים פשוט להגיע למקום כדי להבין לאן אתם שולחים את הכלב או החתול שלכם, לבחור חיה כדי לאמץ או אפילו להתנדב, תיתקלו בבעיה. אם תתייצבו בכתובת הרשמית של המרכז תמצאו דירת שיכונים ריקה העומדת להשכרה. אם תבקשו לאמץ או למסור חיה הם יגיעו לביתכם, או יפגשו אתכם בפינת רחוב. את כתובת הבית האמתי בו מוחזקים בעלי החיים, או לפחות חלקם, ברדוגו וטל מסרבים למסור. הבית, אותו איתרנו בעזרתו של אמיר גונן ממשרד אמגון חקירות, שגם סייע לנו באיסוף חומרים, הוא בית פרטי מוקף חומה שנמצא בסמטה באשקלון, וכתובתו שמורה במערכת. טל וברדוגו עוברים דירה לעיתים תכופות, ובשבוע שעבר הם עברו לבית דומה בקרבת מקום באשקלון.

עמוד הפייסבוק של המרכז לאימוץ (צילום: צילום מתוך הפייסבוק של המרכז לאימוץ)
תמונות אקראיות של חיות ללא הסבר. עמוד הפייסבוק של המרכז לאימוץ | צילום: צילום מתוך הפייסבוק של המרכז לאימוץ
הרחוב בו נמצא הבית (צילום: אמיר גונן- אמגון חקירות)
עוברים דירה כל כמה זמן. הרחוב באשקלון בו נמצא הבית עד השבוע שעבר | צילום: אמיר גונן- אמגון חקירות
המרכז לאימוץ - המרכז לאימוץ למגזין (צילום: צילום מסך מתוך הפייסבוק של המרכז לאימוץ)
צילום: צילום מסך מתוך הפייסבוק של המרכז לאימוץ

בעוד ארגונים למען בעלי חיים ממקדים את מאמציהם באיתור בית חם לכלבים וחתולים, ונאלצים לדחות בקשות למסירת בעלי חיים בשל מחסור מקום, ב"מרכז לאימוץ", מסתבר, יש מקום לכולם. למעשה, בניגוד לכל ארגון אחר, עיקר המאמצים של המרכז לאימוץ מושקעים דווקא בלקבל לידיהם כמה שיותר בעלי חיים כאלה. שיטוט אקראי ברשימת "המעוניינים לאמץ" באתר "יד 2 בעלי חיים" מעלה כי מדי יום מוקפצות לראש העמוד חמש מודעות של "המרכז לאימוץ" שמציעות לאמץ את בעל החיים שלכם – כלב, חתול, או אפילו תוכים, מכרסמים וזוחלים, ולזכות אותו בטיפול מקצועי, מסור ומפנק. המודעות אינן מופיעות בשם "המרכז לאימוץ" או "אמיגוס4x", אלא נראות כפרסום של אדם פרטי, ורק מפנות לטלפון של נתנאל עם השם "קארין המלב" או המלב"ח. כל אחת מהן מופיעה בליווי תמונה אחרת, בחלקן המאמץ מופיע בלשון זכר, בחלקן בנקבה, אחת המודעות מופיעה תחת השם "ארמון לחתול", וכל אותם "מעוניינים לאמץ" מתגוררים לפי המודעה בתל אביב ומבטיחים "אוכל משובח ובשפע, ביטוח וטרינרי, טיולים והמון אהבה", ושוב, אפילו "שיקום ואילוף אם צריך". צילום מסך ששלחה לנו חובבת בעלי חיים שתהתה על קנקנו של המרכז לאימוץ מעיד כי בשנת 2013 הופיעו אף עשרות מודעות כאלה מדי יום תחת שמות שונים, כמו "ממלכת החתול", "ממלכת החלומות", "המרכז לאימוץ", "amigosx4" ו"המלב"ח". אם פרסמתם בעצמכם מודעה על כלב או חתול שמחפשים בית, רוב הסיכויים שתקבלו פנייה מיידית מ"המרכז". כשאנחנו פרסמנו מודעה ובה הצעה למסור חתולה, לא עברו שעתיים עד שקיבלנו פניה מקארין במייל: "אשמח לעזור ולאמץ את חתולך". ביום למחרת קיבלנו שוב פנייה דומה.

מנגד, בניגוד לעמותות למען בעלי חיים, ניכר שמאמץ קטן בהרבה מושקע במציאת בית חם לאותם בעלי חיים שהמרכז מבקש לאמץ. בעמוד הפייסבוק "המרכז לאימוץ בעלי חיים" ובעמוד הפייסבוק הפרטי של ברדוגו מועלות כמעט מדי יום תמונות של בעלי חיים, לרוב ללא הסבר, ולעיתים בליווי משפטים סתומים כמו: "בחור חדש בא לשכונה מאחלים לו התאקלמות מהירה ואימוץ מוצלח". לעיתים רחוקות תפורסם תמונה של כלב או חתול שמוצע לאימוץ בניסיון לחפש לו בית. כשהתקשרנו לברר על אימוץ כזה ביקשו מאיתנו "תרומה למרכז" – כמה שנוכל לתת. המרואיינים לכתבה הזו סיפרו לנו שביקשו מהם בין מאות לאלפי שקלים. מודעות כאלה, על בעלי חיים למסירה, מתפרסמות, לרוב, בלוחות מודעות כמו יד 2 ו"אגורה", כשעל חלקם לא חתומים קארין ונתי, אלא שמות אחרים, כמו אבי, למשל.

סל אימוץ, אגב, הוא סכום שמקובל לשלם כשמאמצים כלב או חתול ברוב העמותות, לרוב בין 500 עד 1000 שקל. לא מדובר בדרישה שרירותית אלא בתשלום תמורת סירוס או עיקור, חיסונים ותילוע, ולעתים גם טיפול רפואי בחודשים הראשונים לאימוץ, שבב וחיסון כלבת. הטיפולים ניתנים במקום או שהמאמץ מקבל מסמכים מסודרים המעידים על כך.

פועלים בהתנדבות (צילום: צילום מתוך הפייסבוק של קארין ברדוגו)
מצהירים כי הם פועלים בהתנדבות, בפועל מדובר בעסק מסחרי לכל דבר | צילום: צילום מתוך הפייסבוק של קארין ברדוגו
מודעה שפורסמה בפייסבוק (צילום: צילום מתוך הפייסבוק )
אימוץ, פנסיון, שיקום ואילוף. ההבטחות שמפרסם המרכז בפייסבוק | צילום: צילום מתוך הפייסבוק

מנגד, אנשים שאימצו בעלי חיים מ"המרכז", מעידים כי קארין ונתנאל לא הציגו כל מסמך המעיד שהשניים דאגו לחיה לטיפול רפואי כלשהו. יתרה מזאת, לפני יותר משנה הוחרמו ארבעה מכלביהם של "המרכז לאימוץ" על ידי הווטרינר העירוני, אחד מהם מוגדר ככלב מסוכן, לאחר שנמצאו אצלם ללא רישיון וללא טיפולים רפואיים הקבועים בחוק. בעיריית אשקלון מספרים שהגיעו אל המחלקה הווטרינרית שלהם מספר פניות על כך שבבית מוחזקים כלבים בניגוד לחוק צער בעלי חיים, בעקבותיהן הגיעו נציגי המחלקה מספר פעמים בלוויית יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות ומשטרת ישראל. "במקום נמצאו ארבעה כלבים שהוחזקו ללא רישיון, ביניהם כלב מסוכן אחד, והם הוחרמו על ידי צוות השירות הווטרינרי העירוני", מספרים שם. "יחידת הפיצו"ח במשרד החקלאות ערכה חקירה בנושא ומצאה שאין מדובר בעבירות על תקנות צער בעלי חיים, ולאחר שברדוגו הסדירה את הרשיון הכלבים הוחזרו לה". במחלקה הווטרינרית של העירייה נתקלו במקרה נוסף, של כלב משוטט שנמצא והתגלה כי הוא רשום על שם תושבת רעננה. "לאחר בירור נודע לנו כי הכלב הועבר לחברת 'אמיגוס' ולא בוצע רישומו במערכת כנדרש בחוק. גב' ברדוגו ומר טל זומנו למשרדי המחלקה והובהרו להם דרישות החוק ודרישות מנהל המחלקה. כמו כן, הובהר להם שהישנות מקרה שכזה, תגרום לנקיטת אמצעים משפטיים נגדם", נמסר משם. לוטרינר העירוני לא הגיעו מקרים נוספים כאלה, אבל מחקירה שערכנו בעצמנו עולה כי כלבים נוספים שנמסרו ל"אמיגוס", או "המרכז לאימוץ", נמצאו לא פעם משוטטים, רעבים ונטושים, בלי שנערכה העברת בעלות עליהם.

"שילמתי 6000 שקלים, הכלב נמצא משוטט רעב ברחוב"

דקל, נכה צה"ל בן 38 מהוד השרון, מסר למרכז לאימוץ את שני כלביו האהובים, בנה ולוקה, במאי 2013. "אהבתי אותם נורא", הוא מספר, "אבל לפני שנתיים בערך עברתי לגור עם ארוסתי דאז, שהייתה משותקת על כסא גלגלים. בגלל הנכות שלה, נוכחות הכלבים הפריעה בבית. בלב כבד חיפשתי למסור אותם למישהו שידאג להם ויאהב אותם. הפכתי את האינטרנט ודיברתי עם פנסיונים ועמותות, אבל אף אחד מהם לא רצה לקבל את הכלבים, או שדרש סכומים גבוהים מדי כדי לטפל בהם, עד שלבסוף הגעתי לזוג הזה מאשקלון".

דקל מציין את הכריזמה והקסם האישי של נתי וקארין, שחוזרים על עצמם בכמה מהסיפורים. "נתנאל ממש כבש אותי בטלפון", הוא אומר. "הם הבטיחו לי שהם ייקחו את הכלבים וימצאו להם בית חם, הראו לי תמונות של כלבים משחקים על מדשאות ירוקות והסבירו ששם נמצאים הכלבים עד שמאמצים אותם. הם הבטיחו שהם בוחנים ובוחרים בקפידה את האנשים שמגיעים לאמץ".

דקל השתכנע. "נתתי להם שקים של אוכל שהיו אצלי, את כל הצעצועים והאביזרים של הכלבים, ושילמתי להם 5,300 שקלים כדי שיסרסו את בנה, יעבירו בעלות על הכלב ויטפלו בשניהם. בכיתי והיה לי מאוד קשה להיפרד, אבל התקשרתי כל הזמן לשאול מה שלומם. ממש סמכתי על הזוג הזה והתחלתי להירגע".

כעבור שבועות ספורים, ביוני 2013, כשדקל כבר החל להתרגל להיעדרם של הכלבים האהובים שלו, הוא קיבל שיחת טלפון. "על הקו היה וטרינר ממודיעין, ששאל אותי אם אני הבעלים של בנה. הייתי מבולבל, אמרתי שכבר לא, והוא סיפר לי שבנה נמצא משוטט ברחובות, והשבב שלו רשום על שמי". על פי החוק, עם אימוץ בעל חיים – יש לעדכן את הבעלות עליו.

מי שמצא את הכלב בנה הייתה סימה, תושבת מודיעין בשנות ה-50 לחייה וחובבת בעלי חיים בעצמה. "הלכתי בפארק עם הכלבות שלי ופתאום ראיתי כלב גדול הולך הלוך חזור על הכביש", היא מספרת כעת. "הוא היה רעב, רזה, מלוכלך ומבוהל, ומיד גררתי אותו לווטרינר שקרא את השבב שלו והתקשר לבעלים. דקל נשמע מופתע וסיפר לנו על ההבטחות שנתנו לו, אבל הכלב לא היה מסורס ולא נראה כמי שקיבל טיפול".

הכלב סנאץ' לאחר שיקום  (צילום: הבית של דינו)
סנאץ' לאחר שיקום | צילום: הבית של דינו

דקל עצמו היה נסער מדי ומלא רגשות אשם, וסימה לקחה את המושכות לידיים. "התקשרתי לקארין ברדוגו כדי לברר איך זה קרה, והיא אמרה שהכלב נמסר לאימוץ. כשביקשתי לדבר עם המאמץ היא נתנה לי את הטלפון של בחור מכפר ערבי, שסיפר שקנה מהם את הכלב ככלב שומר צאן. הוא נשמע כעוס מאוד בעצמו והרגיש שעבדו עליו. הוא סיפר שנסע מאזור ירושלים לאשקלון וגם שילם להם הרבה כסף תמורת כלב שומר צאן, אבל שהכלב 'לא ידע לשמור אפילו על חתולות'. הוא העביר את הכלב לחבר אחר שניסה לעשות ממנו כלב שמירה שכזה וכשזה לא הסתדר – הם זרקו אותו". במשך שנה וחצי החזיקה סימה את בנה בביתה, כשדקל מימן את כל ההוצאות. רק לפני חודשים ספורים מצאו דקל וסימה בית חדש לבנה. כלבתו השנייה של דקל, לוקה, נמכרה למשפחה אחרת ברחובות.

לפני כשנתיים וחצי גיא (שם בדוי) מתל אביב ואשתו נקלעו לקשיים ובתוך כך גם נאלצו להיפרד מסנאץ', כלב פיטבול מעורב שגדל במשך שמונה שנים בחיק המשפחה. כשגיא החל לחפש לסנאץ' בית חדש, הוא נשבה בקסמיו של המרכז לאימוץ. "מצאתי אותם באינטרנט והם עשו עליי רושם חיובי. נתי הציג את עצמו כווטרינר שאוהב בעלי חיים וסיפר שעבד בעבר עם חיות ועם סוסים", הוא מספר. "הם סיפרו שהכלב יהיה כמו בן משפחה, שכל יום ייקחו אותו לטיולים בים, והתחייבו בפניי ובפני אשתי בעל פה שהם לא מוסרים אותו לאף אחד. הסכמנו לשלם המון כסף - 6,000 שקל בתשלומים, כדי להיות בטוחים שדואגים לו. מאז התקשרתי מדי פעם לשאול מה שלומו, אבל בכל פעם שרציתי לבוא לראות אותו דחו אותי בכל מיני תירוצים. רק אחרי כמה חודשים, כשהתקשרתי שוב, קארין אמרה לי שהיא צריכה להתייעץ איתי לגבי משפחה שרוצה לאמץ אותו. התעצבנתי והדגשתי שאני משלם המון כסף כדי שהוא יישאר אצלם. כשהרגשת ש'מורחים' אותי שאלתי, 'הכלב אצלכם בכלל?' וקארין הודתה שהכלב כבר לא שם. בזמן שנפדים צ'קים של אלפי שקלים מהחשבון שלי, סנאץ' בכלל נמסר לידיים אחרות".

לגיא נמסר שהכלב אומץ על ידי משפחה אחרת. בינתיים 4,000 שקלים מתוך הסכום הכולל ששילם כבר נפדו מחשבונו, אבל בדיוק כשהוא כבר חשב שהסיפור נגמר כאן – הוא קיבל טלפון שבישר לו אחרת. "קיבלתי טלפון מהשירות הווטרינרי ברמת גן ונאמר לי שמצאו את סנאץ' משוטט ברחוב לבד ורזה באופן קיצוני, שהצ'יפ של הכלב עדיין רשום על שמי, ושאם אני רוצה להציל את חייו אני צריך להגיע מיד לקחת אותו. כשראיתי אותו הייתי בהלם מוחלט. אתה כועס על עצמך, כועס על זה שסמכת על אנשים. רציתי שיהיה לו הכי טוב ובסוף היה לו הכי רע. הייתי מדוכא ומאוכזב. לקחתי אותו לווטרינר ושילמתי לו עוד 1,500 שקל על הטיפולים. אחר כך הבאתי אותו לבית מחסה לשיקום כלבים ושילמתי עוד 500 שקל תרומה כדי שיטפלו בו. כשהתקשרתי לשאול את קארין ואת נתנאל איך זה קרה - נתנאל לקח את הטלפון, אמר: 'מסרנו אותו, זה לא מעניין אותנו, תעזוב אותנו' וניתק את השיחה".

מקור המודעה- יד 2 (צילום: צילום מתוך האתר ad.co.il)
המרכז לאימוץ - מקור המודעה- יד 2 | צילום: צילום מתוך האתר ad.co.il

מי שקיבל את פניו של סנאץ' ימים ספורים אחרי שנמצא היה דודו מרציאנו, ממייסדיו של "הבית של דינו" בית מחסה שיקומי לכלבים המוגדרים כמסוכנים, שהזדעזע למראהו של הכלב. "סנאץ' הגיע אלינו רזה כמו שלד, פגוע ומפוחד", הוא מספר, "אין לי מושג מה עבר עליו, אבל כשהיו מושיטים יד כדי ללטף אותו – הוא היה מתקפל". רק לפני חודש וחצי, אחרי טיפול, שיקום ושהיה ארוכה בבית המחסה, נמצא לו בית. גיא, מצדו, תבע את "המרכז לאימוץ" בבימ"ש לתביעות קטנות ודרש את כספו בחזרה. ברדוגו מנגד לא התייצבה לדיון ופסק דין קבע החזר כספי של 6,500 שקלים לטובת גיא. אלא שכחצי שנה מאוחר יותר, לאחר התערבות של הוצאה לפועל, פנתה הנתבעת אל בית המשפט וטענה שלא קיבלה את כתב התביעה. בדיון נוסף השתכנע בית המשפט לבטל את פסק הדין הראשוני ועל קארין ברדוגו נגזר לשלם את הוצאות המשפט בלבד.

"החתולה הייתה מסריחה, מלאה בשתן, מבוהלת ורזה"

מדוע, למרות הכעס הרב של אותם מתלוננים נגד המרכז לאימוץ, הם נתקלים בקושי לעמוד מול בית המשפט? את התשובה לשאלה אפשר למצוא בחוזה בן עמוד אחד עליו נדרש לחתום מי שמוסר את בעל החיים שלו לידיהם של ברדוגו וטל, בסעיפים מגושמים שפוטרים את המרכז מכל התחייבות שנעשתה בעל פה. בסעיף הראשון להסכם, למשל, חותם המוסר כי הוא "מוותר וויתור מוחלט מלא גמור סופי בלתי הפיך ולאלתר על הבעל חי הנ"ל", ובסעיף השלישי מדובר על "וויתור מוחלט וסופי על זכות כלשהי אם לבקר ו/או אם לראות את הבעל החי....". בהמשך מצוין כי בעל החיים יימסר לאימוץ על פי שיקולי המרכז בלבד, והמוסר בעל חיים מוותר על כל הכספים שהתחייב לשלם למרכז. מוסרים שביקשו לקבל פרטים על המשפחות המאמצות, לבקר בביתם של קארין ונתי, וגם כאלה שהתחרטו וביקשו לקבל את חיית המחמד שמסרו בחזרה – כולם הופנו לאותם סעיפים ונתקלו בסירוב.

זה גם מה שקרה לדקלה עינת, צעירה מתל אביב, אבל היא לא הייתה מוכנה לוותר. לפני כשנה התקשו היא ובן זוגה עוז להתמודד עם חתולתם מיה, שלא שלטה בצרכיה. "העסק שלי עבד מהבית", מסבירה דקלה, "והיא הייתה עושה את צרכיה בכל מקום. זה יצר בעיה והניסיונות שלנו לטפל בה לא עזרו. ברגעי משבר צחקנו על זה שנמסור אותה", היא מספרת, "בהדרגה העניין תפס תאוצה. בעלי פרסם מודעה ביד 2 בניסיון לחפש לה משפחה, אבל אף אחד לא היה מעוניין בחתולה מעורבת בת 10. ואז 'אמיגוס' פנו אליו בעקבות המודעה, וסיפרו לו שהם עמותה שמטפלת בבעלי חיים, משקמת אותם ומוצאת להם בית חדש וחם. התלבטנו, ואחרי חודשיים, כשלא הייתי בבית, בעלי התקשר אליהם, וקארין ונתי הגיעו לקחת אותה במשאית שלהם, תמורת 'תרומה' של 500 שקלים עבור אוכל וחיסונים לחתולה".

החתולה מיה (צילום: דיקלה עינת)
אמרו למוסרת ש"את הנעשה אין להשיב". החתולה מיה | צילום: דיקלה עינת

כעבור שעות ספורות דקלה חזרה לביתה וגילתה שמיה נמסרה. היא שוטטה באתר האינטרנט של המרכז ובפורומים שונים, והרגישה שהיא לא יכולה לסמוך על הזוג ברדוגו וטל. היא מיהרה להתקשר לקארין ולנתנאל כדי לבקש את החתולה בחזרה, והצליחה לתפוס את השניים רק למחרת בבוקר. בשיחה מוקלטת מאותו הבוקר נשמעים הזוג דקלה ועוז נסערים, מסבירים שעשו טעות מרה, מתנצלים ומתחננים לקבל את מיה בחזרה, או אפילו לאמץ אותה בתשלום; נתי בתגובה מסביר כי "את הנעשה אין להשיב", ושבמרכז "לא חייבים להם שום דבר" ומפנה אותם לקארין.

לאחר ויכוחים ותחנונים השניים הסכימו להחזיר את החתולה תמורת 200 שקלים נוספים, ואף קבעו שעה שבה יגיעו למסור אותה, אך לא התייצבו לפגישה. "בשלב הזה נכנסו לאוטו ונסענו לאשקלון כדי להחזיר את החתולה", מספרת דקלה. "פגשנו בחורה שהובילה אותנו לביתו של נתי, דפקנו על השער במשך 10 דקות, אבל לא היה מענה. אחר כך התקשרנו אליהם, אפילו אמא שלי ניסתה לשוחח איתה והסבירה לה שאני במצב קשה מאוד ובוכה כל היום, אבל קארין טענה שאם אנחנו רוצים לראות את מיה עוד פעם בחיים – נצטרך לחכות יומיים עד שהצ'ק יפרע". דקלה ועוז חיכו, ואז התקשרו שוב לברדוגו, שענתה: "החתולה אצלכם. אתם גנבתם אותה", וניתקה את השיחה.

כעבור כמה ימים דקלה גילתה שהחתולה בידיהם של ברדוגו וטרייטל. "הם העלו תמונות של מיה לפייסבוק של המרכז לאימוץ. כשהבנו שהיא בחיים וכנראה נמצאת אצלם התחלנו לתכנן תכנית". הזוג פנה למרכז לאימוץ בזהות אחרת, וביקש לאמץ את החתולה שבתמונה. "נתי הסביר כי את החתול הזה לא יוכל לתת, כי הוא נמסר, אך יומיים לאחר מכן, התקשר לומר שמצא את אחותו של החתול שבתמונה ושנוכל לקבל אותה תמורת 2000 שקלים 'סל אימוץ' ועוד 200 שקלים על נסיעות. ביקשנו שישלח תמונה של החתול, והוא כמובן שלח תמונה של מיה שלנו. המתחזה שלנו פגשה את נתי וקארין בתל אביב וקיבלנו את מיה אלינו חזרה. היא הייתה מסריחה, מלאה בשתן, מבוהלת ורזה". בחוזה הרכישה החדש של החתולה היא מופיעה תחת שם זהה לשם שבו היא נמסרה על ידי דקלה – "מיה".

טייטלר: פקיד שומה לשעבר שהורשע בשש עבירות שוחד

דמותו של נתנאל טל, שמופיע בכל הסיפורים, נעדרת מהפרסומים של המרכז לאימוץ. טל הוא פקיד שומה לשעבר שהורשע בשנת 2008 בשש עבירות שוחד ונשלח ל-18 חודשי מאסר. על פי האישומים נגדו, הוא המליץ לנישומים לפנות ליועץ מס שהכיר, כדי לפתרון את בעיותיהם מול שלטונות המס, וקיבל מהיועץ כמחצית משכר הטרחה. כמו כן, הוא זוכה מחמת הספק בעבירות נוספות של שוחד וסחיטה באיומים. בעבר נחשד גם במעורבות בעוקץ קרקעות באזור המרכז והצפון.

לאחר שחרורו מהכלא החל טל להפעיל עמוד פייסבוק תחת השם "נתי טל", שם נהג לפרסם תמונות של כלבים, לרוב ללא כל כיתוב. רבים מהכלבים היו מסוגים שמוגדרים על פי חוק ככלבים מסוכנים. החוק אוסר על מכירתם או מסירתם של כלבים כאלה, מגזעים כמו פיטבול, רוטווילר ואמסטף, למי שאינו וטרינר עירוני או כזה שאושר על ידו, או נמנה על כוחות הבטחון. עם זאת, לכלבים אלה יש ביקוש רב בשל השימוש האכזרי בהם לצורך קרבות כלבים ולשמירה. טל נהג להציג את עצמו כ"משקם ומאלף כלבים מכל הגזעים ומומחה בכלבים המוגדרים 'מסוכנים'". הוא אף פנה לארגונים שונים בבקשה לקבל לידיו כלבים מסוג זה: ב-2010 פנה ל"תנו לחיות לחיות" וביקש להפנות אליו בעלי כלבים בעייתיים לייעוץ ראשון חינם.

בהזדמנות אחרת פנה טל לדודו מרציאנו. מרציאנו הוא ממייסדי של "הבית של דינו" - בית המחסה שיקומי לכלבים מגזעים מסוכנים, בדגש על כלבים ניצולי התעללות, והוא זה ששיקם את הכלב סנאץ'. "פרסמתי בפייסבוק לפני ארבע-חמש שנים מודעה על רוטווילר שעבר אצלנו שיקום למסירה", הוא מספר. "התקשר אליי אדם בשם נתי טל שנשמע נחמד מאוד. הוא סיפר שיש לו המון ניסיון עם כלבים, שהוא עובד עם SOS חיות באשקלון ועם כל מיני עמותות, לוקח מהן כלבים, משקם אותם ומוצא להם בתים. הוא הסביר שהוא מטפל בעיקר בפיטבולים, ואמר שאת הרוטווילר שלי הוא רוצה בשבילו".

מרציאנו פנה ל-SOS אשקלון ולעמותות אחרות באזור, ושאל האם הם מכירים את טל. "לאף אחד לא היה מושג מי זה. זה נראה לי תמוה, וגם התשובות שלו לשאלות ששאלתי בעניין האילוף נראו לי מוזרות. אמרתי שאחשוב על זה, ובפעם השלישית שהוא התקשר הוא הסביר שהוא נורא רוצה לקחת את הכלב, אבל הוא קנה לאחרונה רכב חדש והוא לא יכול לשלם על סל אימוץ של 700 שקלים עבור חיסונים, סירוס וטיפול רפואי שאני נותן. פה כבר הבנתי במה מדובר. כששמעתי את הסיפור של סנאץ' – השם כבר היה לי מוכר". 

לדברי מרציאנו, במקרה אחר ראה כלבת פיטבול שתמונתה פורסמה ביד 2, וביקש לקבל אותה לידיו כדי שלא תגיע לידי מארגני קרבות כלבים. "התקשרתי לברר פרטים וענתה לי מישהי עם מבטא צרפתי שהסבירה שזאת הכלבה של המשפחה, שהם טסים לחו"ל ונאלצים להשאיר אותה פה", מספר מרציאנו, "הצעתי לשלם סל אימוץ של כמה מאות שקלים ולדאוג לו, אבל היא דרשה 2,500 שקל ולא הסכימה לרדת מ-2,000. שבועיים לאחר מכן התקשרתי שוב וענה לי אדם אחר. זיהיתי את קולו של נתי. הוא הזדהה בשם אחר וסיפר סיפור שונה מזה שנמסר לי קודם, לפיו הכלבה של המשפחה תקפה את הכלב של אחד השכנים וכרגע הם עושים בעיות עם העיריה, ולכן הם חייבים למסור אותה".

טל מציג עצמו כמאלף ומשקם כלבים שרוצה בטובתם, אבל מסתבר שגם במקרה של קנייה או אימוץ מידיו מדובר בכרטיס בכיוון אחד בלבד. בעוד שעמותות שדואגות לרווחת בעלי החיים דואגות לוודא ככל האפשר התאמה בין המאמץ ובין בעל החיים, ויעדיפו שהמאמץ יחזיר את החיה לידיהם מאשר שייזרק לרחוב – במרכז לאימוץ מדובר בשיטת "נגעת נסעת". ליאיר אומנם נאמר שחתולתו נמסרה למשפחה לתקופת ניסיון לאימוץ, אבל לא רק בחוזה המסירה, אלא גם בחוזה האימוץ, מופעים סעיפים שלא מאפשרים להתחרט בשום מצב. מי שמקבל לידיו בעל חיים מחויב לחתום כי הוא "לא יכול להחזיר חזרה את בעל החי הנ"ל.... "למרכז לאימוץ בע"ח"... תהיה הסיבה אשר תהיה" ומצהיר כי "ע"כ הנני מסכים הסכמה מוחלטת ומלאה שהאימוץ הוא אימוץ סופי ומוחלט".

הסכם מסירה
"וויתור מוחלט מלא גמור סופי בלתי הפיך ולאלתר על הבעל חי הנ"ל". הסכם מסירה של המרכז לאימוץ

על הסעיף הזה חתמה גם נ', סטודנטית למשפטים ופעילה למען בעלי חיים באשקלון, שנתקלה בכמה מכלביהם של המרכז לאימוץ בשעה שהיו בהסגר עירוני, לאחר שהוצאו מ"המרכז" על ידי הווטרינר. היא החליטה שהיא מעוניינת לאמץ אחד מהם כדי לוודא שיגיע לידיים טובות. "אחרי שהכלבים הוחזרו לידיהם, התקשרתי ואמרתי לנתנאל שראיתי כלב ויימרנר באתר, ושאני מעוניינת לפגוש אותו לפני כדי לבדוק את האינטראקציה בינינו", נ' מספרת. "נתנאל הסביר שאין דבר כזה לבחון אינטרקציה, שאני יכולה רק לפגוש אותו איפשהו ופשוט לקחת את הכלב. הוא ביקש 2,000 שקל סל אימוץ ובגלל שהיינו סטודנטים – הסכים על 'הנחה' לאלף שקל במזומן. נפגשנו איתו בדשא בשכונה באשקלון, חתמנו על חוזה ולקחנו את הכלב, שהגיע עם חגורת חנק וסימנים ממנה על הצוואר".

נתי סיפר להם שהכלב ננטש על ידי זוג שעזב את הארץ. "למרות שהוא היה אצל נתי שנה וחצי בערך ממש לא קבלנו הנחיות מיוחדות או אזהרה שמדובר בכלב תוקפן. הוא רק אמר שלכלב אין גבולות והוא מאוד אוהב לשחק, אז צריך להחזיק אותו קצר. הוא גם צילם אותנו עם תעודת האימוץ כדי להעלות לפייסבוק. קראתי את ההסכם והיה לי ברור שלא אוכל להחזיר את הכלב, אבל העדפתי לקחת עליו אחריות מאשר שיגיע לידיים לא טובות. למרבה ההלם, תוך יומיים גילינו שהכלב תוקפן ביותר. הוא החל לתקוף כלבים אחרים וכעבור שבוע בערך תלש לבן הזוג שלי את השפה העליונה וגרם לו לשלושה תפרים ושבוע של אשפוז".

שפה שסועה (צילום: יגאל חן)
לא קיבלו כל אזהרה על כך שהכלב תוקפני. בן זוגה של נ' לאחר תקיפת הכלב שאימצו מברדוגו וטל | צילום: יגאל חן
חוזה
הסכם מסירה של המרכז לאימוץ

למרות הניסיון מטיל האימה, נ' החליטה שלא לוותר על הכלב. "החלטתי שאם לקחתי אותו אני צריכה להתמודד ולקחת אחריות. שילמתי המון כסף על אילוף ועד היום הוא אצלי", היא מספרת ומדגישה: "עצוב לי מאוד שבן הזוג שלי חווה חוויה כזאת, אבל אני גם שמחה שהכלב לא הגיע למקום אחר, כמו למישהו שהיה זורק אותו לרחוב, או למשפחה עם ילדים, כי ברור לי שהוא היה מסוגל להרוג מישהו". 

"חתולים נמצאו דרוסים או מתים, לא ברור ממה"

לפי המספרים שעל החוזים, עד היום הוחתמו כ-180 בני אדם על חוזה מסירה לאימוץ, מה שאומר ש-180 בעלי חיים לפחות נמסרו לברדוגו ולטל. מה עלה בגורלם לאחר המסירה? האם ייתכן שבזמן שעמותות מוכרות, עם עשרות מתנדבים ותורמים, מתקשות למצוא מקום לבעלי חיים שנמסרים אליהן, במרכז לאימוץ הצליחו למצוא בית חם ואוהב כל כך לכל כך הרבה בעלי חיים?

לפי ההסברים שניתנו למוסרי החיות, כולם נמצאים בידיים טובות, אצל משפחות אומנות או משפחות מאמצות שנבחרו בקפידה, או שהם מטופלים היטב בביתם של ברדוגו וטל. הסיפורים שתיארנו למעלה מציירים תמונה שונה. הם מתייחסים בעיקר למקרים של כלבים שנמסרו לארגון כי אחזקת כלבים מחייבת רישיון, העברת בעלות ושבב לכלב, ואילו חתולים אינם מחויבים בשבב זיהוי, כך שלא ניתן כמעט להוכיח שחתול שנמצא ברחוב או שעבר התעללות הוא אותו חתול ספציפי שמסר אדם זה או אחר.

קבלה על מסירת חתולה
המרכז לאימוץ - קבלה על מסירת חתולה
_OBJ

גם ארגוני בעלי חיים ברחבי הארץ קיבלו תלונות שונות לגבי הארגון, ולא ממליצים על מסירת בעל החיים שלכם למרכז. אפילו השכנים הגרים סביב הבית בו הוחזקו לפחות חלק מהחיות יציעו לכם להתרחק. "החתולים משוחררים בחצר, קופצים ומסתובבים פה ברחוב ובשכונה", מספרת אחת השכנות, שגרה ברחוב מקביל, מרחק כמה דקות הליכה. "אחת החתולות שנמסרו לאומנה אצל קארין הגיעה כל הזמן לאכול אצלי והסתובבה אצלי בחצר. הבעיה הייתה שלא ניתן היה להוכיח שזאת היא". שכן אחר מוסיף כי "אדם שאוהב חיות – את יכולה לראות שזה בא לו מהנשמה. אצלם אפשר לראות שזה לא המצב. כלב או חתול שנראה יקר ערך – הם מוכרים. חתולים אחרים הם משחררים פה בגינה שלהם. החתולים קופצים מהחצר, חלקם הולכים לחפש אוכל אצל השכנים, הרבה מהם נדרסים וכמה מהם פשוט מצאנו מתים. לא ברור ממה".

קארין ברדוגו ונתנאל טל, "המרכז לאימוץ", מה תגובתכם לטענות?
"חמודה, אנחנו לא מגיבים לרכילות".

 

ליצירת קשר עם הכתבת: elinor.fuks@mako.co.il

 

לכל כתבות המגזין