"לפני יומיים חגגת יומולדת 53... חשבתי לעצמי האם חגגת לבד? או שלשם שינוי היה איתך מישהו שבאמת אוהב אותך למרות הכל. כבר 9 שנים שאני לא חוגג לך יומולדת וגם לפני זה לא בדיוק חגגנו בשמחה. 9 שנים של נתק... תראה מה זה, אני עוד קורא לך ״אבא״. מילה שבאמת לא מתאימה לך. אני לא יכול להתפייס איתך. כן, גם לי קשה. 9 שנים אני סוחב אותך על הגב שלי. מת להעיף אותך! אבל אתה נשאר שם, גם אם לא פיזית.
בבית ספר למשחק (כן אבא, אני לומד משחק) יש לנו שיעור שמספרים בו סיפורים. ולרעתך יש לומר אתה סיפקת הרבה סיפורים. אני לא אשכח את המשפט הנוראי שתמיד אמרת ״ילד צריך להרוויח את אבא שלו״. אתה הרי הבאת אותי לעולם ובכך הבטחת שתדאג לי בטוב וברע. ילד לא צריך להרוויח את אבא שלו, ילד צריך שאבא שלו יהיה איתו. אני לא שונא אותך כי גם שנאה זה רגש, ואפשר לומר שאני די מרחם עלייך. למה? כי אתה הפסדת, הפסדת אותי ואת רעות, הפסדת ילדים נהדרים שמסתדרים יפה מאוד גם בלעדייך! אמא תמיד אומרת שבזכותך היא קיבלה אותנו, ורק על זה אני מודה לך, שזו האישה שהביאה אותי לעולם, אמא מסורה, דואגת ומדהימה שאין כמותה ולא תהיה. כשאני אהיה אבא בעוד כמה שנים אני אדע בדיוק איך לא להתנהג לילדים שלי בזכותך, בזה נתת לי שיעור מצויין. אני גאה בגבר שהפכתי להיות וגאה בכל המשפחה שעוטפת אותי בלי הפסקה ושאתה לא היית ולא תהיה חלק ממנה לעולם. אני מקווה שתתפכח ביום מן הימים ותתפוס את הראש ותבין כמה הפסדת.
ואני? אני כבר התחלתי לשחרר. אני מתחיל להיות יותר חזק מתמיד, ולכן אתה בשבילי רק האיש שעזר להביא אותי לעולם.
יומולדת שמח אבא. איפה שלא תהיה".

(פוסט שפרסם דותן תבין בעמוד הפייסבוק שלו ב-11.11)

 דותן תבין, הבן של בני תבין – מי שהיה מעורב בכמה וכמה פרשות שחיתות, ריצה פעמיים עונשי מאסר וששמו נקשר במשפטיו של אהוד אולמרט – פרסם את הפוסט הנוקב הזה בעמוד הפייסבוק שלו לפני קצת יותר משבועיים. יומיים אחר כך, אביו התאבד. הוא נמצא ליד בית הקברות גבעת שאול ירוי בראשו. לצדו היו מפוזרים עשרות בדלי סיגריות.

 דותן, בן 26 שניחן בערימות של קסם אישי ובחיוך מאיר עיניים, קיבל את הידיעה במהלך חזרות להצגה שבה הוא משתתף. "אני רואה 6 שיחות שלא נענו מאימא שלי, למרות שנפגשנו בבוקר – חשבתי שאולי זכינו בלוטו", הוא מספר. "אז חזרתי אליה מיד והיא אומרת לי: 'מצאו את אבא עם כדור בראש'. צעקתי. בשלב הזה עוד לא ידענו אם הוא התאבד או שרצחו אותו".

תיווך בין אולמרט לזקן. תבין
"הוא תמיד אמר לי, 'בן צריך להרוויח אבא'". בני תבין ז"ל | צילום: פלאש 90

עד כמה היית מופתע?
"ידעתי שזה יקרה מתישהו, אבל הייתי בטוח שיעשו לו משהו, לא חשבתי שהוא יעשה לעצמו. מצד שני, זה מתאים לו, כי הוא אגואיסט וחושב רק על עצמו, אחרת כל סיפור חיי לא היה נראה כך. הייתי משוכנע שבגלל שהוא חייב כל כך הרבה כסף ואין לו איך להחזיר, יחסלו אותו. זה שהוא התאבד הכניס אותי להלם. הדבר הראשון שאמרתי זה, 'אימא, הוא קרא את הפוסט שלי'. היא ביקשה שלא אחשוב ולרגע שזה בגללי. אבל אני מקווה שהוא ראה את הפוסט".  

אין ספק שעיתוי פרסום הפוסט הופך קרביים, אבל דותן שלם עם עצמו. "הטקסט הזה לא יצא ממני ברגע", הוא אומר. "התבשלתי איתו. כתבתי מתוך רצון לנקות קצת. כולם יודעים על היחסים שלי עם אבא שלי, וגם באמת רציתי שהוא יקרא את זה. אולי שיבין שהוא עשה טעות, ואולי מתישהו בעתיד, כשאני אהיה אבא והוא יהיה לקראת הסוף שלו וירצה לעשות עם עצמו חשבון נפש, נוכל לשבת וללבן את העניינים. אבל אז, יומיים אחרי, הוא עשה את מה שעשה".

תשע שנים של נתק

בני תבין, שסיים את חייו בגיל 53, היה מקורב לאורך השנים ללא מעט פוליטיקאים, ביניהם רובי ריבלין, צחי הנגבי ואהוד אולמרט. בפריימריז לראשות הליכוד בשנת 99' תבין אף שימש כאחד מראשי המטה שלו. במקביל הוא ניהל חברויות קרובות עם דמויות מפתח בעולם התחתון, כמו נסים אלפרון, יחזקאל אסלן, אורי לוזון (לשעבר "סגנו" של ראש ארגון הפשיעה עמיר מולנר) ורבים נוספים. שמו של תבין הוזכר לאורך השנים במספר פרשות שחיתות. על חלקו בפרשת החשבוניות הפיקטיביות, שהסעירה את צמרת הליכוד בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים, ריצה עונש מאסר של מספר חודשים, וכך גם 11 שנה אחר כך, כשהורשע שתיווך בין דוד (דודי) אפל לבין ראש עיריית לוד לשעבר בני רגב, בפרשת שוחד. והיתה גם פרשת האי היווני המפורסמת. המשטרה חשדה בזמנו שתבין ואפל ניסו לרתום את אולמרט לפרויקט בתמורה להזרמת מזומנים לקמפיין הבחירות שלו, אבל התיק נגד כל שלושת המעורבים נסגר.

אבל אהוד אולמרט לא היה רק דמות מפתח ברזומה הפלילי של תבין. יותר מזה, הוא היה חברו הקרוב, כמו גם של מזכירתו שולה זקן. הקִרבה המשולשת הזאת, בצד העובדה שתבין הוזמן לאחרונה לתת עדות בנוגע לחשד שאולמרט שיבש לכאורה הליכים במשפטים המתנהלים נגדו, העצימו מאוד את הסקרנות סביב מותו. אלא שלהתאבדותו של תבין אין כנראה קשר לאולמרט. היא נבעה מהסתבכות כלכלית לאחר שלווה סכומי כסף גדולים ממכרים ומגורמים בשוק האפור, תוך הבטחה שהכסף יושקע במיזמים שאמורים להניב תשואה גבוהה בתוך זמן קצר. המיזמים לא באמת התרוממו – אם בכלל היו קיימים מלכתחילה; תבין לא החזיר את ההלוואות; והוא התחיל להרגיש את הטבעת מתהדקת סביבו. חברו שמואל שם טוב סיפר ל"הארץ" שהוא מעריך שתבין התאבד בשל איומים לפגוע במשפחתו. הנושים, כך דוּוח, מתעניינים באפשרות לשים את ידיהם על כספי הירושה שהותיר תבין, אם אכן הותיר.

תבין היה נשוי פעמיים ואב לארבעה. בשנים האחרונות חיי בזוגיות עם אישה שלישית. עם שני ילדיו הבוגרים, מנישואיו הראשונים – רעות ודותן – כמעט שלא היה בקשר. ליתר דיוק, מספר דותן, תשע שנים שלא החליפו מילה. תשע שנים של נתק גמור. הפוסט שכתב בעמוד הפייסבוק שלו פתח צוהר לזווית טעונה וקשה, אך פחות מדוּברת, בפרשת מותו של אביו. הזווית שלו.

דותן תבין
"אבא שלי בכלל לא ידע שאני חולה באנורקסיה, הוא לא ידע שהתאשפזתי". דותן תבין | צילום: זיו שדה

רמת אביב ג' גם בחדרה

כבנו של ד"ר אלי תבין ז"ל, לוחם אצ"ל שנחטף ועונה על ידי ההגנה, וזכה בעקבות כך למעמד מיתולוגי, בני תבין דווקא נועד לגדולות. כשהיה מפקד בצבא הכיר את סיגלית – הוא כינה אותה גלי – והשניים נישאו ועברו לגור בירושלים, כדי שתוכל להשלים את לימודיה באקדמיה למחול. אז גם נולדה בתם הראשונה, רעות, היום בת 29. בהמשך, המשפחה הצעירה עברה לתל אביב, בנתה בית ביישוב אורנית, הרתה שוב, וחודשיים אחרי שדותן נולד חזרה לתל אביב, הפעם לרמת אביב ג'.

דותן, בנו הקטן של אביו מנישואיו הראשונים, הוא היום רקדן ושחקן. הוא השתתף בריאליטי "דה שואו", בשלושה פסטיגלים, ב"מחוץ לחוק עם רועי לוי" ובעוד מספר פרסומות. החלום הגדול שלו, הוא אומר, זה לשחק בקולנוע או בטלוויזיה, ועל מנת לזרז אותו, הוא אף כותב סדרה בעצמו: "זה תסריט שמבוסס על החיים שלי. אני מאמין ששחקן לא יכול לחכות שהעבודה תיפול עליו מהשמים, הוא צריך לעבוד בשביל זה", הוא אומר.

דותן ינק את האדים הרעילים שפיזרו בבית פרשות שחיתות והכותרות שנלוו להן בעיתונים ביחד עם חלב אמו. וזו לא מליצה. כבר כשהיה תינוק הסתבך אביו לראשונה, בפרשת החשבוניות הפיקטיביות, שבגינה ריצה מאוחר יותר עונש מאסר בכלא ניצן. הוא הואשם אז בגיוס כספים במרמה. כתוצאה, החלום המשפחתי החל לקרוס.

ההורים התגרשו כשדותן היה בן 4. בעקבות הפרידה, הילדים והאם טסו לדודים בארצות הברית למספר חודשים, ושבו לחדרה, עיר הולדתה של גלי. ההורים הסכימו על משמורת משותפת. "אבא היה אמור להגיע פעם בשבועיים, או פעם בשבוע, ולקחת אותנו לארוחת צהריים, ובכל סוף שבוע שני או שלישי – היינו אמורים להיות אצלו, זה היה התכנון", מספר דותן.

ומה היה בפועל?
"הוא הגיע לארוחת צהריים, והיא נמשכה בערך שעה. סופי השבוע אצלו גם לא היו תענוג. אי אפשר היה לדבר איתו, הוא כל הזמן היה עסוק, הכל היה כלפי חוץ. עם זאת, הוא היה אחרת בשביל אחותי. היא יודעת שהוא לא היה אבא טוב, אבל יש לה זכרונות קצת שונים".

 מתי התחלת לכעוס עליו?
"כשהוא התחתן בשנית. הייתי בן פחות מ-10, ולא רציתי ללכת לחתונה. אימא שלי מאוד רצתה שאלך, היא עודדה אותנו לראות אותו, אבל לא רציתי. דווקא שמחתי שהוא עם אישה אחרת, הוא היה מאושר. אבל משהו בהתנהגות שלו כלפי, בחוסר הסבלנות שלו לילד, ובאי-ההתגאות שלו בי – זה פשוט חלחל אליי. הרגשתי בווייב שלו, מתחת לפני השטח, שהוא לא מעוניין בי. הרגשתי לא רצוי. 'לאבא אין זמן'".

עם אולמרט באחד הדיונים בבית המשפט
תבין האב היה חברו הקרוב של אולמרט, כמו גם של מזכירתו שולה זקן. אולמרט וזקן בבית המשפט | צילום: פלאש 90, עומר מירון

גדלת בבית עם כסף?
"עד גיל מסוים, ואז ממש ממש לא, וכך עד היום. יש לי יותר ממה שיש לאנשים עם כסף כי אימא שלי נותנת את הנשמה בשבילנו. אולי לאבא שלי היה כסף כלפי חוץ, אבל בבית לא היה. אבל תמיד לבשתי את הבגדים הכי טובים, סמאר סקול, נסיעות לחו"ל. נשארתי רמת אביב, גם בחדרה".

ואבא שנכנס ויוצא מבתי כלא.
"תמיד ידעתי שמשהו שם פישי. אני זוכר שהייתי יושב על ברכיו של דודי אפל במגדלים בבורסה ברמת גן. הכרתי את כולם: דוד לוי, סילבן שלום, את הנשיא שלנו, רובי המדהים, אבל זה בגלל סבא שלי שהיה אדם מוכר ואהוב, יש על שמו שני רחובות בארץ. גם אבא שלי היה כזה, עד שהוא החליט ללכת בדרך אחרת".

שילמת בבית ספר מחיר חברתי על זה שאבא שלך היה עבריין מורשע? עלבונות, הצקות?
"לא. אבא שלי היה בא לקחת אותי מבית הספר עם ביואיק אמריקאית, הייתי גאה, כמובן, כלפי חוץ. בכיתה ג' הוא הטיס אותי במטוס פרטי למשחק של ישראל נגד קפריסין, הוא לא הבין שאני לא אוהב כדורגל ולא יודע כלום על כדורגל. טסתי כי רציתי להיות איתו. הייתי איתו הרבה פעמים בחו"ל, אבל כמה שזה נשמע עצוב, אין לי זיכרון אחד טוב. רק כשהייתי בחטיבה הבנתי שהוא היה מסובך. את אולמרט לא הכרתי עד שהיה ראש ממשלה".

מתי הבנת פעם ראשונה שאבא שלך מעורב בשחיתות?
"אני חושב שזה היה סביב פרשת האי היווני. כשהיא עלתה לכותרות, והבנתי ש'איש העסקים והמתווך' – כך היו קוראים לו – זה אבא שלי, ושהוא מסובך במשהו. אבל בבית תמיד הרגיעו ואני לא העזתי לשאול. כשהייתי בכיתה ח' המורה שלי לספורט הביא לי כתבה בעיתון על אבא שלי, ושם אני חושב שנפל לי האסימון, התקשרתי לאימא שלי ושאלתי 'מה זה?', והיא הסבירה לי מה שיכלה, כי היא גם לא ידעה. אני לא אשכח את הרגע הזה, זה היה משפיל. הייתי מאוד מקובל, זה לא שצחקו עליי. אבל ידעתי שזה ממש לא הסטייל שלי ושאני צריך להתרחק משם. אני זוכר שהתקשרתי לסבתא שלי ז"ל והיא אמרה שזה כלום. זה נקרא לטאטא".

לא רצית לדעת מה הוא עשה?
"כל העניינים הפוליטיים האלה שלו, זה לא עניין אותי. מבחינתי שיהיה ראש ארגון משפחת פשע. אותי עניין שיהיה לי אבא ולא היה לי. כשהוא נכנס לכלא בפעם השנייה כבר היינו בנתק".

אבא לא ידע שאני אנורקסי

"אתה שם לב איפה אנחנו נמצאים? אני כאן עומד מולך, בוגר, מבין, ולא אפס כמו שתמיד טענת ואתה פה מולי כלוא, במדים כתומים. מצחיק, לא? אף פעם באמת לא התעניינת למה אני כועס ולא מוכן לדבר איתך, זה אף פעם לא עניין אותך! אתה לא זוכר? בכל הפעמים המעטות שהיית מגיע לקחת אותי מהבית ספר (וכמה אני חיכיתי לזה),היית לוקח אותי לאחת המסעדות באזור ומהרגע שהייתי מתחיל לאכול, לא היית מפסיק לרדות בי על כמה שאני שמן! אני לא אשכח את הפעם הזאת בקיץ שחטפת מהיד שלי את הגלידה וזרקת אותה לפח לעיני כל הרחוב! 'הבן שלי לא יהיה שמן!'. חס וחלילה, הרי איתך אין שום בעיה אתה אב השנה, זה אני שדפוק! זוכר את ההשפלות על כמה אני אפס? כמה יש יותר טובים ממני ושאני כמו אמא שלי? עלוב ולא יוצלח! [...]

"אבל אתה יודע, איפה שאנחנו נמצאים עכשיו, בחיים שלנו, שאתה כאן סגור, כלוא, פושע, כן כן, אבא פושע, ואני אדם עצמאי וחופשי. אני מבין איזה בנאדם עושה מעשים כאלו ואני מרחם עליך [...]

"כל טוב אבא".

(מתוך מונולוג שדותן תבין כתב במסגרת לימודי המשחק שלו בסמינר הקיבוצים)

אנחנו נפגשים בתום השבעה. הבהירות שבא דותן מתנסח עשויה לשמש הוכחה שהוא לא נסער – הכאב היה שם עוד הרבה לפני שאביו החליט לסגור את העניין ביריית כדור. מבחינתו זה רק עוד פרק בסיפור.

דותן תבין
"לא רציתי שהוא יראה שאני מוציא 36 שקלים על וודקה רד בול בבר של הומואים". דותן תבין | צילום: זיו שדה

הרדיפה ארוכת השנים אחרי דמות אבהית נתנה סימנים בנעוריו של דותן: בכיתה ט' הוא הגיע למשקל של כ-100 קילו. התחנה הבאה הייתה אנורקסיה קשה שהסתיימה באשפוז של ארבעה חודשים. בסיומם, סיפר לאמו לראשונה שהוא הומו. "בגיל 15 השמנתי מאוד, ולאבא שלי זה לא נראה", הוא מספר. "לפעמים הוא לקח אוכל מהצלחת שלי. זה פיתח אצלי הפרעת אכילה מאוד קשה, יחד עם עוד גורמים כמובן. ואז, בקיץ שלפני התיכון, התקבלתי לתוכנית טלוויזיה שנקראת 'דה שואו'. החלטתי שאני חייב לרזות; החלטתי שלכיתה י' אני מגיע חתיך. עשיתי דיאטה רגילה, ורזיתי יפה. כמובן שלא קיבלתי על זה מחמאה מאבא, רק מאימא".

איך נראה הקשר שלכם בשנות הנעורים שלך? זו תקופה רגישה.
"הריבים עם אבא נמשכו והחריפו. הייתי עונה לו, וזה מה שהכי עצבן אותו, שאני יודע לענות. אבל כלפי חוץ זה תמיד היה סיפור אחר. הוא היה מתקשר אליי כשהוא ליד אנשים ואומר 'גבר, מה שלומך?'. יכול להיות שאני שחקן טוב היום בגללו. כל הילדות הזו, כל הגידופים, בסוף זה חלחל".

ואז גם חזרו הפרעות האכילה. "בכיתה י"ב הגעתי למצב של אי-אכילה. במסיבת הסיום הופעתי במשקל 57 ק"ג על 1.80 מ'. יומיים אחרי, אשפזו אותי במחלקה להפרעות אכילה של תל השומר על אנורקסיה נרבוזה המשולבת עם הקאות. אבא שלי בכלל לא ידע שאני חולה, הוא לא ידע שהתאשפזתי. רק אחרי חודש הוא הבליח לביקור, הבטיח שידאג שאהיה במחלקה הכי טובה, ונעלם".

איך דבר כזה הצליח לחמוק ממנו?
"הוא בקושי ראה אותי. כחלק מהטיפול באנורקסיה עושים טיפול פסיכולוגי משפחתי, והוא סירב לקחת בו חלק. היינו יושבים אימא, רעות ואני, וזה היה מיותר, כי מה יש לי לפתור איתן? הן החיים שלי. כפיצוי, אחרי שהבראתי, הוא קנה לי מכונית, יונדאי גטס, חדשה מהניילון, אבל בטוח הייתה איזו חאווה. אגב, ביקשתי אוטו כדי שאוכל להגיע להמשך טיפול בתל השומר. בתמורה התחייבתי לא לבקש שקל, גם לא מזונות שהוא אמור לשלם עד גיל 21. חודש אחרי השחרור הלכתי לפגוש אותו, הייתי לחוץ כספית, עניין של 200 שקל, אז הוא צעק עליי, דרש תדפיסי חשבון בנק והוכחות להתנהלות שלי ביומיום. לא רציתי שהוא יראה שאני מוציא 36 שקלים על וודקה רד בול בבר של הומואים. היו צרחות. ואני זוכר שיצאתי מהרכב שלו, ביום סגרירי ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. צרחתי עליו שאני לא רוצה שום קשר איתו יותר והוא נסע. השאיר אותי ככה שם. לא היה לי טלפון, לא היה עלי כסף, כלום. הלכתי לחבר שעבד לא רחוק, צלצלתי לאימא שלי ובכיתי כמו שלא בכיתי מעולם. וככה זה נגמר. בחיים לא שמעתי את אבא שלי אומר לי: 'אני אוהב אותך'".

בוכה על הקבר של אבא שלי

במקביל, באותם ימים, תבין האב מסתבך והולך. פרשת האי היווני לא מולידה אמנם כתבי אישום נגדו, אבל חקירת המשטרה בנוגע לשאר קשריו עם דודי אפל מולידה אישום והרשעה בפרשת שיחודו של ראש עיריית לוד. לתבין הוצע ערב המשפט לשמש עד מדינה, אבל הוא סירב בטענה שזה לא הולם את עולם הערכים שלו ואת החינוך שספג מאביו, שהעדיף כזכור להתענות עד מוות ולא להסגיר סודות לידי אנשי ההגנה. במקביל לכניסתו לכלא חרמון ב-2006, עסקיו של תבין החלו לקרוס בזה אחר זה ובשלב מסוים טען שנקלע לחובות בגובה 35 מיליון שקל. הוא סיים לרצות את מאסרו רק לפני שנה וחצי.

דותן לא ידע על קריסת עסקיו של אביו. הוא בדיוק התגייס לצבא, למסלול המיועד לחיילים בעלי קשיי הסתגלות, וסיים שירות מלא כמפקד בקורס מ"כים. "כששמעתי שהוא הולך שוב לכלא הייתי כבר בן 22", הוא נזכר, "עבדתי אז כרקדן בפסטיגל, ובמקביל עבדתי בתור בריסטה (מוזג) בבית קפה. כמדי בוקר, הייתי קורא עיתון עם הקפה, ואז בתוך העמודים הפנימיים אני מוצא תמונה של אבא שלי ואני מבין שמתנהל משפט נגדו. סופסוף אני רואה אותו אחרי 4 שנים. הרגשתי בושה. זה מביך.

"נכון שאבא שלי לא היה מפורסם כמו האנשים האחרים שהואשמו בסיפור ההוא, אבל זה טייטל כזה. אתה חי תחת הטייטל 'הבן של הפושע' או 'הבן של העבריין'. עכשיו הטייטל שלי הפך להיות הבן של זה שהתאבד".

ביקש
"אני זוכר שהייתי יושב על ברכיו של דודי אפל במגדלים בבורסה ברמת גן". דודי אפל | צילום: חדשות 2

 באינסטינקט בריא, גם אם לא לחלוטין הולם את מהלך העלילה עד כה, דותן החליט להניח את כעסיו בצד ולסייע בהפקת הלוויה. כשהוא מספר על כך, נחשף בכל זאת איזשהו זיק של קושי שהיה כרוך, מבחינתו, במוות שלו. "לא ידעתי מה לעשות. צלצלתי לחבר טוב שאמר לי 'מה אתה רוצה שאני אגיד לך – משתתף בצערך? לא. ברוך שפטרנו'. אחותי באה לאסוף אותי ונסענו לבית של המשפחה שלו בהרצליה. הייתי בהלם מוחלט. הוא מחוק אצלי, אבל איתי כל הזמן וזה מטריף לי את הדעת.

"הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה לפני שנתיים,  בהלוויה של סבתא שלי. אחותי ואני עמדנו רחוק, ואני לא יודע אם הוא ראה אותי. הוא היה עם אזיקים ושוטרים. ריחמתי עליו, אבל לא בגלל האזיקים, אלא כי הוא הפסיד אותי ואת רעות סביבו. אם הוא היה אבא טוב שנכנס לכלא, הייתי שם לצדו. בהלוויה שלו אמרתי עליו 'קדיש', הייתי מתחרט אחר כך אם לא הייתי עושה את זה. בכיתי, לא על זה שהוא הלך, אלא על זה שעכשיו לא יהיו לי תשובות, לעולם לא אדע למה אני הייתי הקורבן שלו".

אתה רואה איזושהי אפשרות של קלוז'ר? איזו דרך שתוכל בעזרתה להשלים עם הסיפור, לסגור אותו?
"אולי דרך המשפחה. אולי אצא למסע פעם, אולי אעשה 'מחוברים'. אני מלא בכעס. אני בן 26 ועברתי יותר מדי לגילי: הגירושים, ההתעלמות של אבא, האנורקסיה, אבא פושע, ועכשיו אבא התאבד. זה יותר מדי לילד בן 26".

אתה חושב שהוא לקח איתו לקבר חרטה?
"רק הוא יודע. בהלוויה עמדתי מעל הקבר שלו, וקיוותי שאולי הוא מכה על חטא למעלה, על מה שהוא עשה. אני מקווה שינוח על משכבו בשלווה ושיהיה לו סופסוף קצת שקט, ואולי גם לי יהיה סופסוף קצת שקט. זה תיק שאשא איתי כל חיי, זה חלק מהאישיות שלי ומהאדם האמיץ והחזק שגדלתי להיות".

לכל כתבות המגזין