לוקח בערך שש שניות להתאהב בטל ברודי. לא משנה אם רואים אותו מנסה לטגן חביתה בטלוויזיה או אם מקשיבים לו מדבר על ציונות. לא משנה אם אתה אוהד מכבי או הפועל, לא משנה אם אתה יהודי או נוצרי. "שש" זו גם הספרה שהתנוססה לו בגאווה על החזה, ליד המגן-דוד הצהוב של מכבי תל אביב, כשהוא הניף את גביע אירופה הראשון של מכבי, וכשהכריז ש"אנחנו על המפה".

הדירה של ברודי, בקומה ה-16 של בניין יוקרתי בנתניה מאוד לבנה ומאוד נקיה. ברקע משתקף לו הכחול הגדול של הים התיכון. הסביבה הכחולה-לבנה הזאת מהווה רקע מושלם לפעילות ההסברה היומיומית שהוא מתחזק בעמוד הפייסבוק האישי שלו, שם הוא מספק לאלפי עוקבים מידע על המתרחש בישראל עם נימה מאוד פטריוטית ומאוד דיפלומטית – זאת כחלק מתפקידו הממשלתי כשגריר של רצון טוב בהתנדבות.

את עבודת ההסברה הוא לא הפסיק אפילו בזמן הצילומים לתוכנית הריאליטי "הצילו! אני לא יודע לבשל", (מוצ"ש ב-21:10 בערוץ 2). "רן שריג היה חמוד כזה", מספר ברודי על שותפו לחדר במהלך התוכנית, "הוא היה הולך לישון הרבה אחריי וממשיך לכתוב את התסריטים המבריקים שלו בלילה, ואז כשהוא היה קם בבוקר הוא היה רואה אותי מתקתק על המחשב והיה אומר: 'מה, פתחת את השגרירות?'. ככה זה, אני כל הזמן מתעסק בזה. זה קשה לי, אבל אני מבין כמה זה חשוב".

אתה חושב שאתה מצליח לעזור?
"זה קשה, אבל כן. כשנתנו לי ראסמית את התפקיד ממשרד החוץ רציתי להתעסק בדברים שאני מבין בהם. לנסות לחבר את הנקודות בין הקהילות בחו"ל. אם זה הקהילות היהודיות, הסטודנטים, עובדי השגרירות, וגם הקהילות הנוצריות, ההיספניות והאפרו-אמריקאיות, אליהם קל לי להתחבר בזכות הרקע שלי בכדורסל. מה שאני עושה בפייסבוק ובאי-מיילים נעשה ממקום אמיתי – ולכן זה נקלט, גם בימין וגם בשמאל".

הראיון הזה כמעט בוטל ברגע האחרון, כי ברודי בקושי הצליח למצוא את הזמן להתראיין לפני עוד נסיעה לחו"ל, הפעם עם מכבי תל אביב לגביע הבין-יבשתי בברזיל. משם הוא ימשיך לאוהיו למשחק הידידות הפיקנטי של מכבי נגד קליבלנד של דיוויד בלאט ואז ימשיך מזרחה לניו יורק כדי להביא את בשורת הציונות גם לברוקלין. לפני מספר שבועות ציינו בבית משפחת ברודי את יום הולדתו ה-71 של סבא טל ("אני בן שבעים פלאס וואן"), אבל השנים לא ניכרות עליו, ולא לחינם. אמנם למטבח הוא לא נכנס - כפי שלמדנו בתוכנית החדשה - אבל הוא מקפיד לשמור על תזונה נכונה וביקורים תכופים במכון כושר ("הכי חשוב זה הסטרצ'ינג"), שם הוא גם מתעדכן על הנעשה בעולם – ומתעצבן תוך כדי לא מעט. "במכון אני עושה הליכות ומכשירים בזמן שאני מעביר בין ערוצי החדשות של אל-ג'זירה, BBC, SKY ו-France24. אני רואה איך מדווחים לעולם את מה שקורה פה ואיך מספרים רק חצי מהאמת. מציגים רק את הצדדים השליליים נגד ישראל, במקום להציג את כל האמת. אומרים 'חיל האוויר הפציץ בעזה', ולא אומרים 'בתגובה לירי כבד של רקטות'. אומרים 'חייל הרג פלסטיני בגדה' אבל לא אומרים 'אחרי שהוא ניסה לתקוף את החייל בסכין'".

טל ברודי (צילום: רועי ברקוביץ')
השנה בישראל הפכה ל-48 שנים. טל ברודי בביתו בנתניה | צילום: רועי ברקוביץ'

אתה טוען שיש משהו אנטישמי בתקשורת העולמית?
"לא חושב, אבל כן יש עיתונות שלא אומרת את הכל, וזה לא בסדר. מה שבאמת כואב לי זה כשאני רואה שבאל ג'זירה מצטטים מישהו מעיתון ישראלי שמשמיץ אותנו. מספיק לנו להתמודד עם הביקורות מבחוץ ולא צריך מישהו משלנו שיעשה להם את העבודה".

תן לי לנחש, זה עיתונאי מפורסם מעיתון "הארץ".
"אני לא רוצה להגיד מי זה, אבל כן מ'הארץ'. מאוד כעסתי. לבנאדם יש משהו רע להגיד? תגיד – אבל תגיד בבית. למה לתת נשק לשונאים של מדינת ישראל?".

מכתב גורלי

כמו נס ז'לגיריס או נס מילאנו, גם העובדה שטל ברודי הגיע לישראל היא סוג של נס. בבית ילדותו בטרנטון, ניו ג'רזי, לא ממש דיברו על ישראל ("לא היה שום דבר על ישראל בטלוויזיה, למדנו עליה רק מהתנ"ך"), למרות השורשים היהודיים ולמרות שאב המשפחה מקס ברודי גר במשך שנתיים בארץ ישראל בין השנים 1923-1921, וסייע בבניית תחנת החשמל של פנחס רוטנברג וכן את שדה התעופה הראשון של הרצליה. "כשאנשים שואלים אותי בחו"ל על הפלסטינים אני שואל – איזה פלסטינים? היהודים או המוסלמים? הרי כשאבא שלי היה כאן אז היו גם יהודים פלסטינים וגם מוסלמים פלסטינים – ובשנת 1948 כולם הפכו להיות ישראלים".

כדורסל הוא התחיל לשחק כשהיה בן שמונה. בתיכון הוא כבר הפך לכוכב וסחב את קבוצתו המקומית לאליפות המדינה. כל קבוצות הקולג' רדפו אחריו כדי להציע לו מלגה, אבל הוא בחר לבסוף לשחק כדורסל באוניברסיטה הלא יוקרתית של אילינוי, בידיעה שזו תוכל לספק לו במה נרחבת יותר בתפקיד הרכז. ברודי הוביל את אילינוי לזכייה באליפות המחוז, ולאחר שסיים את התואר נבחר במקום ה-12 המאוד מכובד בדראפט ה-NBA על ידי הבולטימור בולטס. כל הסימנים העידו על כך שהוא הולך להיות כוכב NBA.

ואז הגורל דפק בדלת. או יותר נכון, שלח מכתב. סניף מכבי ארצות הברית הזמין את ברודי לקחת חלק מנבחרת ארצות הברית למכבייה בישראל. ברודי, שמעולם לא יצא מגבולות ארצות הברית לפני כן, קפץ על ההזדמנות. "שם נפתחו לי העיניים", הוא נזכר.

הגעת מאולם מלא ב-16,000 אוהדים למגרש קטן בלי גג בתל אביב. מה פתח לך את העיניים בדיוק?
"הגיעו לראות אותי מרשות הספורט בישראל, והציע לי לקחת אתגר. סיפרו לי על החרם הערבי ועל המיתון שיש במדינה. הסבירו לי שמכבי תל אביב אף פעם לא עברה את השלב הראשון בגביע אירופה, ואמרו לי שאם אני אחזור ל-NBA אני אהיה סתם עוד שחקן, אבל בישראל אני אוכל לעשות שינוי".

טל ברודי (צילום: רועי ברקוביץ')
הכל במיקרו. טל ברודי על הסט של "הצילו! אני לא יודע לבשל" | צילום: רועי ברקוביץ'

מספרים שלפני שהגעת שחקנים לא ידעו לגרוב גרביים.
"לא ידעו לשים גרביים ולא ידעו איזה מכנסיים ללבוש. לא היו לנו תלבושות. לא היו לנו נעליים. כששיחקתי עם נבחרת הצבא של ארצות הברית בקפריסין, ביקשתי שחרור כדי לנסוע לישראל לביקור – והבאתי נעלי אולסטאר יד שניה לכל השחקנים של מכבי. אבל מה שהיה חשוב לי זה לא להטיף ולהגיד מה לא בסדר. רציתי שיראו מה אני עושה נכון ושהם יחקו את זה".

בכל זאת, קריירה ב-NBA זה חלום של כל כדורסלן.
"זו הייתה תקופה אחרת. ב-NBA היו אז רק 9 קבוצות ו-120 שחקנים, ושחקן ממוצע הרוויח 30 אלף דולר לשנה. העניין שלי לא היה כלכלי, לא ב-NBA ולא במכבי, האתגר דיבר אליי. גם ידעתי שתמיד אני אוכל לחזור אחרי שנה ל-NBA. מזלי שהגעתי לנבחרת המכבייה, טיילתי בארץ וזכיתי במדליית זהב אבל זכיתי במשהו יותר גדול – להכיר את מדינת ישראל. וכשמכבי דיברו איתי על לבוא לעונה אחת, זה ממש משך אותי. הבנתי שזה יכול לתת עידוד למדינה שעוברת תקופה קשה. הסיטואציה הייתה נכונה שאני אקח שנה מהחיים שלי ואעשה שנה בישראל".

השנה הזאת התארכה קצת.
"השנה הפכה ל-48 שנים, מינוס שנתיים שחזרתי לצבא ארה"ב".

ההגעה של טל ברודי למכבי תל אביב של שנת 1966 שינתה את הספורט הישראלי לתמיד. מכבי תל אביב עד אותה עונה הייתה קבוצה טובה במונחים ישראליים אך לא היוותה שום תחרות לקבוצות גדולות מאירופה (ואפילו לא יכלה להתמודד כלכלית עם הפועל תל אביב של ההסתדרות). ברודי הצליח להוביל את מכבי, לראשונה בתולדותיה, לשלב רבע הגמר של גביע אירופה למחזיקות גביע. היריבה הספרדית חובנטוד בדאלונה לא ריחמה על היהודים מארץ הקודש, והביסה אותם ב-32 הפרש. משחק הגומלין נערך באצטדיון הפתוח ביד אליהו לפני 5,500 צופים שהגיעו לצפות במשחק לפרוטוקול בלבד. באופן פלאי, תוצאת הסיום קבעה 51:83 לטובת מכבי (עם 36 נקודות של ברודי). בדיוק ההפרש שהספיק למשחק מכריע נוסף. אחרי המשחק, שזכה לכינוי "נס בדאלונה", המשיכה מכבי תל אביב עם ניצחון במשחק המכריע, והגיעה עד הגמר, שם לא יכלה לאימפריה האיטלקית של וארזה (אותה וארזה שעליה גברה מגבי בגמר של 77').

ברודי כבר ראה את עצמו משתקע בישראל, ואפילו התגייס לעזור לחיילים במלחמת ששת הימים. לפי האגדה התל אביבית, המנהלים של קבוצת הפועל חששו מאוד מהרכש האמריקני של מכבי, והדליפו באמצעות עיתונאים לשלטונות הצבא האמריקניים שברודי משחק כדורסל בישראל כדי להתחמק מגיוס למלחמת וייטנאם. צו הגיוס יצא לדרך, וברודי נשלח לטירונות של צבא ארצות הברית בפורט פולק בלואיזיאנה. למזלו, הכדורסל סידר לו דרך מילוט משקיעה בבוץ האסייתי. מתוך 4.5 מיליון חיילים, ברודי נבחר לקבוצה של 30 כדורסלנים שהתמודדו על 12 מקומות בנבחרת הצבא של ארצות הברית. ברודי מצא את עצמו בחמישייה הפותחת.

טל ברודי (צילום: רועי ברקוביץ')
הגביע הקדוש. אם ברודי לא היה מגיע לתל אביב, עד היום ביד אליהו לא היה גג | צילום: רועי ברקוביץ'

אחרי מסע משחקים של 180 משחקים ברחבי העולם עם נבחרת הצבא, היהודי הצעיר נבחר יחד עם עוד שבעה שחקנים לייצג את נבחרת ארצות הברית באליפות העולם, שם כבר חיכה לו היו"ר הטרי של מכבי תל אביב, אחד עו"ד שמעון מזרחי. "שמעון דיבר איתי על ציונות, אבל מה שהכי ריגש אותי זה שמשה דיין שלח לי גלויה אישית. זה מאוד הרשים אותי ששר הביטחון השקיע וביקש ממני לחזור ולסיים את המשימה שהתחלתי במכבי. אז החלטתי לעשות עלייה".

כך כמעט פספסתי את גמר גביע אירופה

לפני כמה שנים ראיינתי את דרק שארפ, עוד קפטן ישראלי-אמריקאי של מכבי תל אביב שנשא את הספרה שש על גבו, וזכה עם מכבי בגביע אירופה. כששאלתי אותו אם נמאס לו ששואלים אותו על נס ז'לגיריס הוא צחק, ואמר שהוא דווקא שמח. הרי ברגע שישכחו את נס ז'לגיריס, עלולים לשכוח גם אותו. לטל ברודי יש כמה רגעים כאלה – נס בלגרד, נס וירטון, נס בדאלונה, והוא לא חושש לרגע שישכחו אותו. "אני לא יודע איך להסביר את זה בעברית", הוא אומר בצניעות, "אבל בשבילי זה היה 'נייס רייד'".

עם כל הכבוד לפוליטיקה ולהסברה - טל ברודי היה קודם כל שחקן כדורסל ענק. מהגדולים שדרכו כאן. התרומה שלו לכדורסל ולספורט הישראלי כמעט בלתי נתפסת. הקריירה האדירה שלו מצטמצמת בזיכרון הישראלי להישג שהיווה את שירת הברבור שלו - הזכייה ההיסטורית בגביע אירופה לאלופות בשנת 1977 – אבל התרומה שלו גדולה בהרבה.

האיש שהחזיק את המיקרופון בזמן שהקפטן הצהוב שיגר את הציטוט האלמותי שלו בדבר המפה המפורסמת, היה שדר הטלוויזיה של ערוץ 1 דאז, אלכס גלעדי – היום נשיא שידורי קשת. בשיחה אישית סיפר לי גלעדי שאנשים לא מבינים כמה גדול זה שברודי הגיע לישראל באמצע שנות השישים. "אם ברודי לא היה מגיע למכבי תל אביב, עד היום לא היו בונים גג להיכל הספורט ביד אליהו", אמר לי.

אם יש משהו אחד שעדיין כואב לברודי מהתקופה המוקדמת בישראל, זה העובדה שהקריירה שלו כמעט ולא תועדה. למעשה, כשהגיע לישראל עדיין לא הייתה טלוויזיה מקומית. "חבל לי שהנוער היום לא יכול לראות איזה כדורסלן הייתי כשהגעתי לפה ב-66'", הוא מסביר. "זה חסר לי. כולם מכירים את המשחקים נגד וארזה וצסק"א מ-77', אבל שם כבר הייתי בן 34 ונשארתי בעיקר עם המנהיגות".

עברו 13,683 ימים מאז גמר גביע אירופה ההוא באולם "פיוניר" בבלגרד, אבל מי סופר. ומי זוכר שהקפטן ברודי כמעט ולא הגיע למשחק הגמר ההיסטורי? "הגמר היה ביום חמישי ביוגוסלביה, וביום שבת עוד הייתי בבריכה ליד הבית באקדיה. לא היו עדיין טלפונים, אז הגיעו אליי לבריכה לספר לי שאבא שלי קיבל התקף לב והוא מאושפז בארצות הברית בטיפול נמרץ. דיברתי עם מכבי ואמרתי שאני חייב לנסוע לאמריקה. כשהגעתי למיטה של אבא שלי הוא אמר לי 'מה אתה עושה פה, יש לך את גמר גביע אירופה, תלך חזרה'. הוא ידע כמה חשוב לי להגשים את החלום ולשחק בגמר. ואז, יומיים לפני הגמר, נסעתי לשדה התעופה JFK בניו יורק, והכרטיס שמכבי אמורים היו לשלוח לי לא הגיע.

רק לפני שנתיים הייתה אלופת אירופה (צילום: רויטרס)
לא היה קורה בלעדיו. מכבי תל אביב לוקחת אליפות השנה | צילום: רויטרס

"הייתי תקוע בשדה התעופה וכבר ראיתי איך אני מפספס את הגמר. ביקשתי לדבר עם המנהל של JAT חברת התעופה היוגוסלבית בשדה התעופה, והוא אמר שהוא מזהה אותי מהטורניר בסראייבו כששיחקתי עם נבחרת ארצות הברית, ונתן לי לעלות על המטוס בלי כרטיס. עד היום כשאני חושב על זה אני לא מאמין שנתנו לי לעלות על המטוס בלי כרטיס. הגעתי לבלגרד לאימון אחד אחרון וזהו, השאר היסטוריה".

ואיך שמעון מזרחי הגיב שהוא שמע שאתה טס לארה"ב במקום לגמר?
"הוא אמר שזו החלטה שלי. הרי אתה לא יכול להגיד לבן שאבא שלו בטיפול נמרץ לא לנסוע. יכולתי להחליט לקחת סיכון ולקוות שהכל יהיה בסדר, אבל מצד שני לא יכולתי לקחת את הסיכון שלא אראה אותו אם הוא הולך למות. וההחלטה הייתה ברורה לי. אבא זה אבא".

 פרס ישראל בגיל 36, ריאליטי בגיל 71

העולם השתנה מאז 1966. קשה להאמין שכוכב כדורסל אמריקני יבחר היום לוותר על הכסף הגדול והתהילה של ה-NBA כדי לבוא לשחק כדורסל עם יוגב אוחיון וגיא פניני בשם החלום הציוני. בחירה במקום 12 בדראפט הייתה מזכה היום את ברודי בחוזה מובטח של שבע ספרות, ואין לו ספק שהבחירה היום הייתה שונה: "הייתי לוקח את ה-2.7 מיליון דולר והולך ל-NBA, אבל אז הייתי מפסיד את כל המסע הזה בישראל".

המסע הזה זיכה אותו בין השאר בפרס ישראל ב-1979, כשהוא בן 36 בלבד. אחרי שקריירת המשחק שלו הסתיימה ברודי לא הפסיק לעבוד לרגע. הוא היה עוזר המאמן של מכבי תל אביב, שימש כפרשן הכדורסל של הערוץ הראשון, הפעיל סוכנות ביטוח, היה יו"ר ארגון "הרוח הישראלית" של הסוכנות, הקים את קבוצת הכדורסל של בני הרצליה, הוזמן על ידי בנימין נתניהו להתמודד על מקום מטעם הליכוד לבחירות לכנסת ה-19 וכיום הוא מתגאה בטייטל הראשון מסוגו ממשרד החוץ - שגריר לרצון טוב של מדינת ישראל.

איך עוברים מלהיות שמעון פרס להשתתפות בתוכנית ריאליטי בערוץ 2?
"
אסף גיל מ'גיל הפקות' פנה אליי לפני כמה שנים והציע לי להשתתף בתוכנית 'רוקדים עם כוכבים'. הגעתי אליו לפגישה כדי לתת לו כבוד, אבל ידעתי שאני לא אצטרף לתוכנית. מה שחסר לי זה שעם פריצת הדיסק שלי פתאום ייתפס לי הגב באמצע שאני מעיף איזה רקדנית לאוויר. הוא הבין אותי. השנה גיל התקשר אליי שוב ושאל אותי אם אני יודע לבשל. אמרתי לו שזה הדבר הכי רחוק ממני. אף פעם לא בישלתי ולא התעניינתי וגם לא רציתי לבשל. אני אפילו לא יודע את המילים של הבישול. מישהו יגיד לי לשים איזה תבלין או כלי איפשהו, ואני בכלל לא יודע מה הוא אומר".

טל ברודי עולה לקליעה במשחק נגד בולוניה ביד אליהו,  (צילום: סער יעקב)
ברודי עולה לקליעה במשחק נגד בולוניה ביד אליהו, אוקטובר 1976 | צילום: סער יעקב

מה שכנע אותך להצטרף?
"
אשתי אמרה לי, 'תלך על זה, למה לא, תלמד משהו חדש'. ואז אמרתי לאסף, 'אתה יודע מה? אני אעשה את זה'. ואני כל כך מבסוט שעשיתי את זה. גם החבר'ה שהייתי איתם, כל אחד מעולה. היה לי קשר מאוד טוב עם כולם. גם עם רנא היה לי קשר מאוד טוב, למדתי ממנה הרבה. גם עם יעל, עם מיכל, עם חדר (הדר – ע.ס), עם שני שעכשיו בהוליווד, ועם רולידר שחשבתי שנהיה יחד בחדר כי אנחנו הכי מבוגרים אבל הם עשו הפוך על הפוך ושמו אותי עם רן שריג למרות שביקשתי מישהו שלא מעשן. אבל דווקא בגלל שהיינו הפכים הסתדרנו מאוד יפה. היו לנו שיחות מאוד טובות ולמדנו הרבה. הוא בחור מדהים. שונה, אבל מדהים".

לא עצרת לרגע כדי לחשוב שזה אולי לא הכי מתאים לחתן פרס ישראל ושגריר ישראל שמייצג את המדינה בעולם להשתתף בתוכנית ריאליטי?
"הדבר היחיד שחששתי ממנו זה שאני לא יודע לבשל ולא יודע את השפה של בישול".

זה לא סוד שהעברית של טל ברודי היא עקב האכילס שלו. להגנתו מסביר ברודי שמכיוון שהגיע לישראל מלכתחילה לתקופה קצרה, הוא לא טרח ללמוד באולפן, דבר שמשפיע עליו עד היום. "אני ממילא פחות חזק בדיבורים, אבל למזלי אני טוב במעשים", הוא מסביר בקריצה.

טל ברודי - עם אישתו ובנו בקבלת פנים עבור מכבי תל אביב שנערכה בפארק (צילום: סעק יעקב, לע''מ)
ברודי עם אשתו ובנו בקבלת פנים למכבי תל אביב. 1977 | צילום: סעק יעקב, לע''מ
טל ברודי - טל ברודי מניף את גביע אירופה ב1977  (צילום: סער יעקב, לע''מ)
"נייס רייד". ברודי מניף את גביע אירופה ב-1977 | צילום: סער יעקב, לע''מ

העברית הפריעה לך על הסט של התוכנית?
"שמעתי מילים שאף פעם לא שמעתי לפני. אמרו לכל המתמודדים ללכת למזווה, אז חיכיתי שכולם יילכו כי לא ידעתי מה זה מזווה", הוא מספר. "אחר כך הייתי צריך לחזור על המילה הזאת בראיונות והייתי צריך לעצור ולחשוב איך אומרים 'מזווה'. או שאמרו לי להביא את הלקקן, או את המחבט (מחבת – ע.ס). אבל זה אני, לא למדתי את זה. הלוואי ויכולתי לדבר עברית נכונה, אבל אני לא יכול ללכת חזרה ולתקן את השנה הראשונה שלי. אני יכול לקרוא בעברית, אבל אני מעדיף לקרוא באנגלית".

מצד שני אין לך בעיה לצחוק על הבעיות שלך בדיבור.
(צוחק) " אני מדבר עברית כמו ששומעים, יו נואו. זה באמת מצחיק. כשאני רואה את עצמי בטלוויזיה אני צוחק על עצמי".

אז זה לא סתם הצגה בטלוויזיה? באמת למדת לבשל?
"בגיל שלי ללמוד משהו חדש זה דבר חשוב. עד היום הכל שמתי במיקרוגל. היום למשל אני יכול לעשות חזה עוף במחבת, אבל העניין הוא שעדיין אין לי זמן. מה שבאמת אני שמח זה שהיום אני יכול לעזור לאשתי בכל מני דברים".

כמו מה?
"אם צריך להכין סלטים להרבה אנשים, לעשות תפוחי אדמה, אפילו הכנתי פרנץ' טוסט ואומלט לנכדים. עכשיו גם כשמזמינים אותי לארוחת ערב, אני מבין שהמארח היה צריך לעשות קניות ולבשל ולנקות – אני מעריך היום כמה עבודה. מה זה פה? זה המון עבודה!".

לסיום, אתה חושב לרשת את רובי ריבלין בהמשך?
"אין לי את העברית בשביל זה".

 לכל כתבות המגזין