סופי אילונגה בת ה-19 צפתה ביום שני האחרון בארץ נהדרת, והרגישה שסוף סוף מישהו מספר את הסיפור שלה. "ברוח השוויון והיח"צ, אני מציגה בפניכם את מלכת היופי לשנת 2013", קרא מתוך המסך יובל סמו בתור דמותה של מרים נופך מוזס, והצביע על עלמה זק, שגילמה את מלכת היופי החדשה, ייטאייש (טיטי) איינאו. "זו שנה שבה סלקטורית לא תגיד לי שיש בפנים מסיבה פרטית", זימרה זק בחיוך והקהל צחק, אבל אילונגה התכווצה מול המסך. כבר שלוש שנים שהיא מנסה לפרוץ כדוגמנית כהת עור בשוק הישראלי הצפוף, והיום היא מספרת שלכותבים של "ארץ" לא היה מושג עד כמה הם מדייקים בשורות שכתבו.
"אין מה לעשות, זאת האמת. פה בארץ לא מנסים לטפח את הדוגמניות הכהות כמו בחו"ל. זאת מסיבה פרטית ולא כולם יכולים להיכנס", היא אומרת. "אני זוכרת שהשתתפתי באירוע השקה של איזה קמפיין שעוסק באפליה בחברה הישראלית. זה היה בדיזנגוף, עם מלא סלבס, הגיעו כל מיני חברי כנסת, חנה לסלאו, אביבית מהאח הגדול. ראיינו וצילמו אותי וזה היה נחמד וזוהר, אבל גם אז לא נתתי לעצמי להתרגש ולשמוח יותר מדי. ידעתי ששוב אני פה על תקן הדוגמנית השחורה, לא יותר, ומכאן אין לאן הרבה לאן להמשיך".
אילונגה היא אחת משש המיוצגות של "יא מודלס" – סוכנות דוגמניות שהוקמה על ידי יוהנס אזנאו בן ה-29 במטרה להביא את יופיין של הנשים כהות העור למרכז הבמה בישראל. כולן כאן עקבו בשבוע שעבר אחרי רגעי ההכרזה המרגשים בהן הוכתרה לראשונה בת לעדה האתיופית כמלכת היופי של ישראל – אבל כמו שמנהל הסוכנות מספר, השמחה לא החזיקה זמן רב. גם הן יודעות שמה שמצטלם יפה בפריים טיים של ערוץ 2, לאו דווקא תואם למציאות שנשארת אחרי שהקונפטי מתפזר. דוגמניות כהות עור בישראל, הוא אומר, זה עדיין מראה נדיר הרבה יותר מדי.
"לאורך השנים שהסוכנות קיימת היו מידי פעם תצוגות אופנה של הבנות, עבודות לאיפור מקצועי או שיתופי פעולה עם צלמים, אבל הכל היה קטן מדי ולא בועט מספיק", קובע אזנאו. "שלחתי אינסוף מיילים כדי להציע את הבנות המדהימות האלה לעבודות, ותמיד אני נתקל בדלתיים סגורות. כל פעם מחדש אותן תגובות נוסח 'הבנות יפות, אחלה יוזמה, סוף סוף מישהו עושה את הצעד', אבל אז לא שומעים יותר. עם זה לא הולכים למכולת".
"אמרו שיתקשרו אליי אבל אני רואה לאן זה הולך"
רעיון הקמת סוכנות דוגמניות שתתמקד אך ורק בנשים בעלות עור כהה התפתח אצל אזנאו – מוזיקאי, יזם חברתי ומהחודש שעבר עוזרה הפרלמנטרי של חברת הכנסת האתיופית הראשונה, פנינה תמנו-שטה מ"יש עתיד" – כמעט במקרה. זה קרה כשעבר בשנת 2004 לירושלים, ואז הכיר את חברתו הרצינית הראשונה הלן מסאלה, דוגמנית אתיופית ומי שזכתה באותה השנה בתואר נערת היופי לישראל.
"היא חשפה אותי לראשונה לעולם של צילומים, מסיבות והשקות", הוא משחזר. "נסחפתי אחריה ולאט לאט נכנסתי לתחום, אבל לא לקח לי יותר מידי זמן לשים לב לתקרת הזכוכית. ראיתי שיש לנו המון בחורות יפות ומוכשרות במגזר, שיש להן את כל הנתונים לעבוד ולהיות מצליחות, אבל שמשום מה הן לא מצליחות להשתלב בענף. חוץ מזה מכמה תצוגות ומסלולים פה ושם, לא ראיתי עד אז שום פרזנטורית כהה במדינה שלנו. זאת בדיוק הסיבה שבגללה החלטתי להרים את הכפפה".
בשנת 2009 ייסד אזנאו, שעלה לארץ בגיל צעיר, את "יא מודלס" – ומהר מאוד גילה שאף אחד בתעשייה לא ממש מחכה לו בזרועות פתוחות. "התחלתי מאפס. הייתי חסר ניסיון ולא מוכר בעסק, אבל עם שאיפות גדולות", הוא מספר. "מבחינתי, הדבר ההגיוני ביותר לעשות באותה תקופה היה פשוט ללכת לאירועים חברתיים ולפנות ישירות לאנשים שיכולים לקדם את הרעיון שלי". את הדוגמניות הראשונות גייס דרך הרשתות החברתיות, והוא נזכר כי "ההיענות למודעות הדרושות שפרסמתי הייתה עצומה. לקחנו מועדון של חבר, ובעזרת כמה שופטות מקצועיות בררנו ארבע מועמדות סופיות שהגיעו להיבחן".
אחת מהן הייתה אילונגה, אז רק בת 16, בת לאב מקונגו ולאם מרוסיה שמתגוררת עם משפחתה בנתיבות. כשאזנאו פנה אליה היא גילתה דווקא הסתייגות, אבל בסופו של דבר השתכנעה והרשתה לעצמה להאמין שאפשר. "בהתחלה ניסיתי להתחמק כי לא הכרתי אותו והייתי בסך הכל ילדה, אבל בהמשך נפגשנו בתל אביב והוא שכנע אותי. כבר היינו בעיר, אז יצא שאת הסט הראשון שלי צילמנו באתר נטוש ליד תחנת הרכבת. הרגשתי שהתמונות הוציאו ממני משהו מאוד יפה, ומיד התחברתי לתחושה הממכרת הזאת. כשמאפרים, מלבישים, מסדרים לך את השיער וכל תשומת הלב אלייך זה הכי כיף שיש. אין מה להגיד".
באין אמצעים ותקציב, את עבודת ההפקה, היח"צ, הצילום והסטיילינג בסוכנות החדשה אזנאו לקח על עצמו, עם הרבה עזרה מחברים. "מאז שהסוכנות הוקמה אני וחבר מצלמים את התמונות ועורכים אותן במחשב", הוא אומר. "אני גם יודע לעצב שיער, כי עבדתי שנה במספרה, ואיפור למדתי מהטלוויזיה ויש סרטי הדרכה ביו טיוב אז זאת לא בעיה. הדבר שהכי חשוב לי הוא שהבנות לא יוציאו כסף על הדברים האלו בעצמן, כי התחום קשה ותובעני גם ככה ואסור שהן יגררו לבזבוז כסף. אני לא רוצה ולא מסוגל להבטיח להן כלום, ולכן אני גם לא לוקח מהן עמלות על ייצוג. המטרה שלי, כאמור, היא להעלות כמה שאפשר את המודעות ולשנות את התפיסה של ייצוג שחור בבידור ובאופנה הישראלית. מבחינתי שהדוגמנית תרוויח, לא אני".
אלא שגם הדוגמניות, בינתיים, לא ממש מרוויחות. אילונגה מספרת שעבדה כבר עם מספר צלמים, אבל לא היא ולא אף אחת מחברותיה הצליחה להשתלב בתעשייה או להתקדם לקראת קמפיין. "הלכתי לכמה אודישנים וניסיתי. אמרו שיתקשרו אליי אבל אני רואה לאן זה הולך וכמה זה קשה", היא אומרת, אך מוסיפה באותה נשימה שהאשם לא תלוי רק באנשי המקצוע. לדבריה, הבנות בסוכנות מגיעות מתרבות מסורתית שמעמידה בפניהם לא מעט מכשולים בדרך להפוך לדוגמנית ככל הדוגמניות.
"צניעות היא מעלה חשובה מאוד בקהילות שלנו, והיא עומדת לא פעם כמשקולת נגד מול קריירה בעולם הדוגמנות. הכבוד למשפחה קודם אצלנו לכל, ואנשים מסביבנו לא פעם פותחים עיניים ומדברים מאחורי הגב. יש להם ראש לא מאוד מודרני, וצילום בעירום זה לא לעניין מבחינתם. קשה ככה לבסס לעצמך שם במקצוע הזה".
"המפרסמים יצטרכו להתרגל"
לדוגמניות בסוכנות של אזנאו יש מודלים מאוד ברורים לחיקוי: בחו"ל אלו נעמי קמפבל וטיירה בנקס, שממשיכות לככב למרות שכבר חצו את גיל 40, ובארץ אלו אסתי ממו וישראלה אבאתו – הראשונה הובילה קמפיינים למותגים גדולים כמו נייקי, לוריאל ושוקי זיקרי, והשנייה דוגמנית בינלאומית מצליחה שחיה בניו יורק והספיקה להצטלם בין היתר לראלף לורן, טומי הילפיגר ולשערי המגזינים "אל" ו"קוסמופוליטן". שתיהן, אגב, התבטאו לא פעם נגד היחס של התעשייה המקומית לנשים שחורות. ממו צוטטה אומרת ב"דיילי טלגרף" הבריטי כי בישראל מתייחסים באופן גזעני לבני העדה שלה, ואבאתו קבעה כי "בחו"ל אני נחשבת ל'דוגמנית הישראלית', אבל בארץ מסתכלים עליי כ'האתיופית'".
רבים מוותיקי התעשייה מסתכלים על דוגמאות כגון אלה וקובעים שתקרת הזכוכית פה בעצם לא כזו עבה – ושעם קצת מאמץ אפשר לשבור אותה, עובדה. מבחינתם, אין טעם לייסד סוכנות נפרדת שתחרוט על דגלה את קידום היופי השחור, אלא להשקיע ביפות ביותר, לא משנה מה צבע עורן.
"סוכנות דוגמנות לאתיופיות בלבד זו טעות מרה, אפילו גזענית. מה הלאה, סוכנות דוגמנות לבלונדינים?", פוסק רון קדמי, צלם אופנה ותיק ובינלאומי. "זה נשמע אולי כמו עניין של בידול, אבל אני לא חושב שצריך לבדל אותם, להפך. בכל סוכנות דוגמנות שאני מכיר יש לפחות שתי דוגמניות כהות יפות ומצליחות. קחי לדוגמה את ישראלה אבאתו, שהיה לי תענוג לעבוד איתה בקמפיינים כמו לרשת האופנה פקטורי 54. בשורה התחתונה, מי שראוי בסופו של דבר יצליח".
אתה חושב שהציבור הישראלי מוכן לקבל פרזנטורית כהת עור?
"תראי, לוקח זמן להתרגל למראה הכהה, וזה תהליך שנמשך כבר שנים. זה לא תמיד היה הבון-טון הישראלי ולא אידיאל היופי הנשגב כמו הבלונדינית עם העיניים הכחולות, אבל עכשיו, אחרי עשרים שנים יש לנו מלכת יופי אתיופית. וזה לא במקרה. המראה הזה נטמע בחברה הישראלית, והחשוב הוא לא לבדל אותם מלאכותית. גם המפרסמים, אגב, יצטרכו להתרגל לשינוי ולמצב החדש".
אלא שלא כולם כל כך אופטימיים כמו קדמי. דני אדינו אבבה, עיתונאי "ידיעות אחרונות" ובן דודה של אבאתו, חושב שצריך לקרות כאן עוד הרבה לפני שכהי עור יוכלו לככב בקמפיינים הגדולים ולדבר אל כל פלחי האוכלוסייה. "השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא האם החברה הישראלית בשלה בכלל לאנשים שחורי עור, והתשובה היא בהחלט לא", הוא אומר. "קחי לדוגמה את חגית יאסו, בחורה משדרות שזכתה בין לילה לכותרות ראשיות בכל העיתונים והיום אני כמעט לא שומע עליה. בואי נגיד שכדי שגורלה של מלכת היופי החדשה יהיה שונה צריך לקרות פה נס. רק כשישראלה עזבה לחו"ל היא סוף סוף הצליחה, כי ישראל, על הביצה הפרסומית והטלוויזיה המלוקקת שלה, זו חברה פחדנית. כל כלי התקשורת מתקשים לקבל את צבע העור, את המבטא האתיופי השונה. אני יותר ממליץ, לך, דוגמנית אתיופית מתחילה שרוצה להצליח, לארוז מזוודה ולעוף מהארץ. ויפה שעה אחת קודם".
מסכימה איתו בטי רוקוואי, שועלה ותיקה בעולם האופנה שכבר ראתה לא מעט דוגמניות קמות ונופלות. "האתיופיות לא מצליחות ולעולם לא יצליחו בארץ, כי בכל חודש יש ייבוא של חמישים בנות ממזרח אירופה, בנות בלונדיניות מאוקראינה, והן אלה שמקבלות את העבודות", היא קובעת נחרצות. "אפילו הישראליות כהות מידי בשביל מה שמחפשים פה בשוק, ולכן אין לאתיופיות כאן כמעט שום סיכוי. לי יש כרגע מיוצגת מדהימה בשם ורד סווהילו, עם כל הנתונים להצליח, והיא פשוט לא מוצאת כאן עבודה. אין לה דרישה בשוק הזה, אבל גם אין לה אמצעים ללמוד אנגלית בגיל צעיר ולקחת שיעורי משחק מול מצלמה. היא עובדת למחייתה במפעל למגבונים, וזה פשוט בזבוז. אין לה אומץ לעבור לשוק הבינלאומי כי אין לה את כישורי השפה של בר רפאלי שיועדה להיות דוגמנית מגיל צעיר. היא תישאר כאן, והיא תישאר מבוזבזת".
למרות הכל, אזנאו עדיין אופטימי. הוא מציין כי המעצבת דורית פרנקפורט אוהבת לצוות לקולקציות שלה דוגמניות כהות עור, ומוסיף כי לאחרונה מעצבים נוספים מתחילים ללכת בעקבותיה. מבחינתו, הניצחון האמיתי יהיה כשהמיוצגות שלו יוכלו לככב בקמפיינים שמגזין הקרוב לביתכם. "בשנה האחרונה אני מטייל בקניונים, ופתאום אני רואה בובות שחורות בחלונות הראווה, ואין ספק שזה צעד משמעותי", הוא אומר. "עכשיו, אני שואל: אם כבר שמתם כהות עור בחלון ראווה , למה לא להביא פרזנטורית שחורה? תאמינו לי, שווה לנסות".