שלמה בניזרי
מקדיש היום הרבה יותר זמן למשפחה | צילום: נועם מושקוביץ

ההילולה המסורתית לזכר הולדתו ופטירתו של משה רבנו הייתה שמחה השנה במיוחד בבית משפחת בניזרי. הבניזרים ציינו גם את יום השנה לשחרורו מכלא מעשיהו של שלמה, אב המשפחה, העלו על השולחן מאכלים מיוחדים והעלו זיכרונות מאותה תקופה.

אבל השמחה הייתה מהולה בעצב. לפני פחות משלושה חודשים נפטרה אמו של בניזרי (ומאז אביו מתגורר בביתו), והוא משוכנע שמותה קשור באופן הדוק לאירועים שעבר בעשור האחרון. "מאז שהחלה הרדיפה ב-2001, ועד שנכנסתי לבית הסוהר ב-2009, אמא שלי קיבלה שני התקפי לב ואבא שלי קיבל שני אירועים מוחיים", הוא אומר, "שניהם הצביעו על הרדיפה כדבר שגרם לכך, ואמרו 'לא יכולנו לסבול את הכאב והצער, בזמן שאנחנו מכירים את היושר שלך'. הכי כואב לי שאמא כל כך חיכתה לשחרור שלי ונפטרה אחרי זמן קצר יחסית".

בשנת 2008, מי שכיהן כשר העבודה והרווחה וחבר כנסת מטעם ש"ס, הורשע בקבלת שוחד והפרת אמונים ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל. למרות המטען הכבד, נראה שבניזרי החליט לדחוק את המשקעים ולפתוח דף חדש, וסדר היום שלו עמוס לעייפה – הוא מתמרן בין שיעורי תורה יומיים שהוא מעביר, חוגי בית, כנסים, כתיבה תורנית והרצאות על יהדות וטיפול באביו. את הריאיון הוא קבע לשעה עשר וחצי בלילה, וגם אז הזהיר ש"יכול להיות שנדחה עוד טיפה. אתה יודע איך זה, גם לפוליטיקאים לשעבר אין מילה".

פוליטיקאי לשעבר או לא, אין ספק שקולו של בניזרי, 52, עדיין נשמע. תוכנית הרדיו השבועית שלו ברדיו החרדי "קול ברמה" זוכה לפופולריות גבוהה, ומציבה אותו כאחד מאנשי הציבור המשפיעים במגזר. "אני לא פוליטיקאי, אבל בהחלט חשוב לי להמשיך ולהשמיע את דעתי", הוא מבהיר.

לפני שבועיים הוא עלה לשידור טעון במיוחד בתוכנית הרדיו של גבי גזית וכינה אותו "עמלק". תוך שניות הפכה השיחה לוויכוח סוער ביניהם. במהלך השידור גזית התנצל על כך שכינה את בניזרי בעבר "גנב", אבל השר לשעבר לא חסך מילים מהשדרן הוותיק. "עברתי תקופה מאוד קשה בשנים האחרונות, ויש לנו מושג שלא זורקים אבן אחר הנופל", הטיח בגזית. "במשך אותן שנים, אתה בתוכנית שלך, אנשים היו משמיעים לי מה שאתה אמרת עליי, במילים הכי בוטות, והכי נבזיות. אחד כמוני שבכל אופן שירת בצבא, תרמתי משהו בתפקידי הבכירים, גם אם כשלתי לשיטת בית המשפט, שאני לא מסכים עם זה וזו זכותי. לא מדברים בצורה שאתה דיברת, גרמת צער לבני משפחתי, תלמידי, ולאנשים רבים בהתבטאויות שלך".

שלמה בניזרי
בניזרי בדרך לכלא. השחרור הגיע בהפתעה | צילום: חדשות 2

"פעם היינו מיודדים", מגלה היום בניזרי, "אבל בשלב מסוים גזית החל להתנכל לי בכל הזדמנות. הוא היה ממש מתעלל במשפחה שלי. לפני שנכנסתי לכלא, אחרי שנכנסתי, אמר 'אני אלחם על גופתי המתה שבניזרי לא יקבל חנינה. ואם הוא יקבל חנינה, אעשה ככה וככה'. הוא קרא לי גנב, וחלק מאחיי, שאינם דתיים, היו מקשיבים לתוכנית שלו ומזדעזעים".

אתה בטח מבין מדוע הפכת לסדין אדום עבור אנשי תקשורת רבים.
"אמרתי לך, אני ישיר ואמיתי. אם יש משהו להגיד – אגיד. לכן ציבור גדול אוהב את הסגנון שלי, ואגב, גם אותם אנשי תקשורת אהבו את זה בעבר. אבל כנראה שהלכתי צעד אחד יותר מדי קדימה כשהתחלתי לדבר על ההומואים, למשל. חלק מהם הם כאלה, וזה פגע בהם".
אתה מצטער על זה?
"לא, לא. אני אף פעם לא מצטער לומר דברים שאני מאמין בהם. אני לא יכול לעשות שקר בנפשי ובאמת שלא הייתה לי כוונה לפגוע במישהו. אבל בעניין ההומואים הכל מגובה בדברי התורה והגמרא".

"הפרידה ממשה קצב הייתה סרט טורקי קורע לב"

ליחסים העכורים של בניזרי עם התקשורת יש גם מחיר. לפני כחודש פרסם קונטרס (חוברת הלכתית) בשם "תורתו אומנותו", שריכזה את ההסברה החרדית בנוגע לאי גיוס בני הישיבות לצה"ל. הוא פנה אל כל העיתונים היומיים בהצעה לאייטם, וזכה להתעלמות כמעט גורפת. "סוף סוף מישהו אומר את האמת שהם לא רוצים לשמוע, ובטח שלא לכתוב עליה", הוא אומר. "זו אנטיתזה למה שהם מאמינים, ולכן קשה להם להכניס את זה. רק בהמשך, כשחילקתי את הקונטרס לחברי כנסת, זה קיבל ממד פוליטי ונהיה פתאום אייטם בחלק מהמקומות".

למרות החשדנות האינהרנטית כלפי התקשורת, נראה שלבניזרי יש פחות חסמים כשהמראיין שמולו חובש כיפה. הוא אפילו מוכן לדבר על הטעויות שלו. "אני מודה, יכול להיות שעשיתי טעויות מנהליות", הוא אומר בטון מפויס, "לא הייתי צריך לקחת הלוואה מחבר כשהייתי סגן שר. אגב, החזרתי את ההלוואה והוכחתי זאת. אין פה כוונה פלילית. למרות זאת הרגשתי לאורך הדרך שהמשפט מכור, שאין מה לדבר כי בין כה אף אחד לא מקשיב".

אבל למה דווקא אותך סימנו, לשיטתך?
"תראה, הייתי דמות מאוד כריזמטית, ורבים צפו לי עתיד חזק מאוד בכל התחומים. בגיל 31 הייתי יו"ר הסיעה ונחשבתי לח"כ מאוד מוצלח. זה הפריע להמון אנשים. גם ההתבטאויות שלי לא תמיד מצאו חן בעיני שמאלנים וחילונים. הצלחתי להרגיז. לא שחס וחלילה הייתה לי איזו כוונת זדון. אני אומר את מה שאני חושב. ואם אתה אומר דברים שלא מוצאים חן בעיני קבוצות מסוימות שהן חזקות מספיק, אתה משלם על כך. ואני משלם ושילמתי. אבל אמשיך להגיד מה שאני חושב".
עד המדינה משה סלע אמר בזמנו בתוכנית של רזי ברקאי "נעשה לבניזרי עוול גדול". דיברתם מאז המשפט?
"הוא פנה אליי עשרות פעמים דרך המון אנשים בבקשה להיפגש ולבקש סליחה. העברתי מסר שממני לא יבקש סליחה, אלא מאשתי, מילדיי, מבני משפחתי. אני לא צריך את הסליחה הזו".

שלמה בניזרי משדר ברדיו
שלמה בניזרי. תמיד משדר | צילום: נועם מושקוביץ

למרות שבעבר הטיח שלל האשמות בפרקליטות ובבתי המשפט, היום הוא יותר נזהר. "יש לי את הכאב והתסכול שלי אחרי מה שעברתי. יש לי המון בבטן, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה", הוא אומר.
הפצע עדיין פתוח?
"או-הו. בוא נאמר שאין מחילה. אבל אני פשוט מעדיף להסתכל קדימה ולא לחפור בסוגיה הזו. אני רוצה לחיות. יש אנשים שחיים את העבר, אבל אמרתי לעצמי 'שלמה, אתה רוצה לחיות? אתה רוצה שהחיים שלך יהיו נורמליים? עזוב, תשכח את מה שעשו לך ותהיה עם הפנים לעתיד. אמנם קשה לי לסלוח לאנשים שנבנו על החורבן שלי, אבל אני משתדל לא לחיות את זה".

דווקא הזיכרונות מהכלא פחות מכאיבים לו. ב"מעשיהו" הוא כיהן על תקן של רב-מנהיג. הוא העביר שיעורי תורה לצד משחקי שש בש עם חבריו לאגף התורני, וטיפל בבעיות של שלום בית בין אסירים לנשותיהם. "כיבדו אותי גם בתור השר וגם בתוך הרב, הסמכות הרוחנית. גם הסוהרים", הוא אומר. "חלקם היו באים ומנשקים לי את היד, ביקשו ברכה, רצו להתייעץ. האסירים התנהגו אליי כך מסיבה אחת: לא התנשאתי עליהם, דיברתי איתם בגובה העיניים, נתתי להם כאפות. אכלנו באותו שולחן, מאותו מסטינג".

ההודעה על השחרור הגיעה לגמרי בהפתעה. יום לפני דיווחו בתקשורת על כך ששחרורו הוקדם כמה חודשים בשל עניינים טכניים, ובניזרי קיבל טלפון מבנו עם הבשורה "אבא, אתה משתחרר מחר!". התגובות באגף, הוא מספר, נעו בין שמחה לעצב. "ביום השחרור הלכתי להסתפר, שאראה כמו בן אדם", הוא נזכר, "התקשרתי ליפה אשתי, שהייתה באמצע אירוע משפחתי, וזה היה מרגש. מרגש מאוד. לאחר מכן הלכתי מהר לארגן את כל הציוד. היו לי המון ספרים וכתבי יד".
ומה מרגישים לילה לפני?
"ברור לך שבקושי ישנתי באותו לילה. רק להיפרד ממשה קצב זה היה סרט טורקי קורע לב. הייתי איתו באותו חדר, הייתי חונך שלו. הוא אמר לי שהוא שמח בשבילי, אבל באותו רגע הרגשתי שהוא פשוט כבה. בשלושת החודשים שהייתי איתו – הדלקתי אותו. הוא אמר לי 'רבי, החייתני'. הוא הרגיש גם הזדהות איתי. שנינו באנו מאותו מעמד, היינו שרים באותן ממשלות".

ביום השחרור בניזרי תיאר לעצמו שהתקשורת תחכה לו. "הכנתי לעצמי כמה מילים, אמרתי את דעתי על הרדיפה, והודיתי להשם יתברך".
ומה שזכרו משם זה שהשווית את הסבל שלך לזה של גלעד שליט.
"נכון. אמרתי בראיון ברדיו 'קול ברמה' שגלעד שליט נכנס לשבי על ידי אויבים, ואילו אני נכנסתי על ידי בני עמי, ולכן זה כואב במיוחד. למחרת קמתי באופוריה של שחרור, ואז התקשר אליי עו"ד אבי חימי, ואמר לי 'שלמה, קרעו אותך היום בעיתון מעריב בגלל מה שאמרת על שליט'. אמרתי לו 'על מה אתה מדבר? דיברתי רק טובות על גלעד, חשבתי עליו המון בכלא, התפללתי, אפילו דיברתי עם חבריי בש"ס על כך שיש מצווה לפעול לשחרורו'. כשקראתי לא האמנתי: ישבתי בכלא וידעתי מה המשפחה שלו עוברת, ודווקא הוא הפך למכה שלי? עד היום אני לא מצליח להבין איך עיתונאים הלכו והלהיטו נגדי את הרוחות באופן כל כך נבזי, כשהם יודעים היטב למה באמת התכוונתי".
ואיך קיבלו אותך בקהילה?
"העובדה שיש לי תור להרצאות כמה חודשים מראש, שאני ממלא אולמות, מעידה על האופן שבו החברה מקבלת אותי. זה אומר שהציבור מאמין לי. אפילו החילונים, שאולי מאחורי גבי ידברו אחרת, מקבלים אותי במאור פנים. הם משדרים לי 'תשמע, אנחנו מאמינים לך. נכון, אתה מרגיז אותנו לפעמים באיזו התבטאות או משהו, אבל אנחנו מתחברים אליך'. בכלל, אני לא אחד שסגור כאן בירושלים. כל יום אני נמצא בנקודה אחרת בארץ, אין מקום שאני לא מגיע אליו. אין לי ספק שיש כאלה שרוצים לשים אותי על הגריל (צוחק), אני לא בא להשלות את עצמי, אבל איך אמרו פעם? רב שאין לו שונאים, לא נקרא רב".

"רבני הציונות הדתית לא יתנו לזה לעבור"

בשל הקלון שהושת עליו, בניזרי לא יכול לחזור לתפקיד ציבורי בשבע השנים הקרובות, אבל גם אחר כך, הוא מבהיר, אין לו עניין לחזור לפוליטיקה. מבחינתו עולם התורה היה היעד הברור. "ידעתי שאני הולך לעולם התורני", הוא אומר. "היו ויש לי הצעות מהמגזר הפרטי, אבל אני לא רוצה לממש אף אחת. זה לא מדבר אליי".

בניזרי הפך למופע של איש אחד והשתלב במהרה בעולם ההרצאות התורני כמרצה מבוקש. אין לו משרד או מזכירה, גם לא נהג. "אני הכל", הוא אומר בחיוך. "אני המוסד, אני הנהג, אני הדרשן. לפעמים הבן שלי נוסע איתי ועוזר לי קצת בנהיגה. חוץ מזה, אני לא דורש תשלום על הרצאות, אלא מגיע לכל מקום בחינם".
ומה עם פרנסה?
"אני מקבל פנסיה מהכנסת, מתפרנס מתוכנית הרדיו שלי וגם אשתי עובדת".

כלא מעשיהו
מעשיהו. 900 שיעורי תורה לאסירים | תמונת AVI: חדשות1 ערוץ 2

אמנם עם הפוליטיקה הרשמית הוא גמר, אבל בניזרי בהחלט מעורב עדיין. בבבחירות האחרונות סייע לראשי ש"ס באופן קבוע. "פעלתי מאחורי הקלעים, הייתי בשטח. הייתי בקשר עם ראשי המפלגה. מה שאפשר לסייע – אני מסייע גם מבלי שיבקשו", הוא אומר. "אני פשוט מאמין ברעיון וברב עובדיה יוסף. לכן אני נשכב על הגדר עבורם, לשם שמיים".
ואיך היחסים עם אנשי ש"ס?
"אני משתדל ללכת לרב עובדיה מדי שבוע-שבועיים, מתפלל אצלו בבוקר, כל פעם הוא מעלה אותי לתורה, מכניס אותי לחדרו לאחר התפילה, מתעניין בפועלי. עם אלי ישי אני יותר בקשר, עם האחרים פחות. שתבין, עד היום אנשים פונים אליי לעזרה, לייעוץ. בחלק מהפניות אני מטפל בעצמי, ואת השאר מעביר לשרים, לח"כים".

על המשא ומתן הקואליציוני יש לו הרבה מה להגיד, בייחוד על האח החדש מימין נפתלי בנט. "אני לא מאוכזב מבנט", הוא אומר אפרופו ברית בנט-לפיד שככל הנראה תדיח את החרדים מהממשלה, "אף פעם לא החזקתי ממנו עד כדי כך שאני צריך להיות מאוכזב", הוא צוחק. "אלה שהחזיקו ומחזיקים ממנו, עוד יתאכזבו בעתיד. הם יראו שההר הוליד עכברוש. הוא מדבר גבוהה-גבוהה, צבא-צבא, חבר'ה, אחוק, סיירת מטכ"ל. אבל מה עומד מאחורי ההצהרות? לא הצלחתי להבין.

"עכשיו הוא מסבך את כל הציונות הדתית בחיבור עם לפיד. עכשיו החרדים לא יהיו בממשלה בגללו, ועולם הישיבות ייפגע. עכשיו הוא דחף את החרדים לכל ממשלת שמאל שתהיה עכשיו, כי החרדים ירצו בעיקר להציל את עולם הישיבות. בשביל החרדים תורת ישראל קודמת לארץ ישראל, כי אפשר להיות יהודי גם בלי ארץ ישראל. אצל הציונות הדתית, חלק מהם חושב שארץ ישראל קודמת לתורת ישראל. אגב, הם הולכים לפגוע בעצמם. גם להם יש בחורי ישיבות. יש עשרת אלפים בחורי ישיבות בהסדר ובהסדר-מרכז. מה הם יעשו איתם עכשיו? אני מאמין שהרבנים האמיתיים של הציונות הדתית לא יתנו לדבר כזה לעבור".
בלי קשר לבנט, החרדים כנראה לא יישבו בממשלה הבאה.
"הדבר המרכזי שהם מצהירים שברצונם להשיג, כלומר גיוס חרדים, לא יקרה. אי אפשר לגייס אדם נגד רצונו. מה, הם יכניסו את כולם לכלא? מה שכן, הם יעשו סנקציות, יפגעו, יקצצו תקציבים בנקודות הרגישות. לגבי הגיוס, אין לי ספק שגם אם החרדים יגידו שעכשיו מתגייסים, יהיה פתאום עליהום כזה: 'מה פתאום, מי צריך אותם בכלל? זה ייקר לנו את עלויות הצבא. הם רוצים הכשרים מהודרים, פה יש הדרת נשים, פה תפילות, לימוד תורה. מי צריך את כל כאב הראש הזה? עוד יחזירו לנו את הילדים בתשובה'. כמובן שאנחנו לא מאמינים בללכת ראש בראש. אנחנו מאמינים רק בערך לימוד התורה, זה הכל. מי שלומד בישיבה – שימשיך ללמוד. מי שלא שילך לצבא, אבל אך ורק במסגרת שבה יוכל לשמר את יהדותו, כי הצבא ידוע כמקום שמחלן אנשים בצורה המונית".
הציבור החרדי לא נלהב לשתף פעולה. למה לא לחזק את המסגרות הצה"ליות לחרדים מבפנים? על הדרך תמצאו פתרון לבחורים שלא לומדים ולא עובדים.
"יש חוסר אמון בין החברה החרדית והרבנים לבין הגופים החילוניים. גם בנח"ל החרדי ודומיו יש הרבה הבטחות למתגייסים בנושאי כשרות וצניעות, שלא מומשו במלואן. לכן הרבנים החרדים חוששים לצאת בקריאה גורפת להתגייס. הרי אם החייל ילך לצבא ויאבד שם את יראת השמיים שלו – מי ייתן את הדין על כך?".
בכנות, אתה מתגעגע לפוליטיקה?
"ממש לא. אבל ממש ממש לא. אדם כמוני, שהיה שר, לא יכול לחזור לכנסת. יותר מזה, אגיד לך את האמת: הקדנציה האחרונה שלי בכנסת הייתה סיוט. כבר לא הייתי שר, ואחרי כל כך הרבה שנים אתה בא לכנסת – אגב, זה קורה לכל השרים לשעבר – פשוט משתגע משעמום, ושואל את עצמך 'מה אני עושה פה? בשביל לתת נאום פעם בתקופה, להצביע בוועדה ולהגיד איזה משפט?'. אם אין לך תפקיד אופרטיבי – לאנשים כמונו זה שיגעון. מבחינתי זה גם ביטול תורה. מה, אני צריך שהדברים שלי ייכנסו לדברי ימי הכנסת? אני מעדיף לכתוב דברי תורה שייכנסו לדברי ימי ישראל. וזה מה שאני עושה היום.

"לכל מי שמנסה לפגוע בצביון היהודי של ארץ ישראל אני רוצה להגיד דבר אחד: 'כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ'. הציבור החרדי מונה לפחות מיליון אנשים, תוסיף לזה את הדתיים לאומיים ואת המסורתיים – רוב העם הוא דתי-מסורתי. יש מיעוט של חילונים צעקניים ששולטים על התקשורת. הרוב במדינת ישראל רוצה תורה, מסורת. ולכן אני מאמין שאדרבא, ככל שהדלות הרוחנית של העם תלך ותרד, אנשים יחפשו יותר יהדות אמיתית".

בניזרי
"גם לפוליטיקאים לשעבר אין מילה" | צילום: נועם מושקוביץ

הוא אב לשמונה וסב לתשעה. שניים מילדיו נשואים ומוגדרים כתלמידי חכמים – בנו בן ה-20 לומד בישיבה, בנו בן ה-23 שירת במשך שלוש שנים ביחידת מסתערבים וכיום עובד ולומד. גם חתנו הנשוי לבתו שירת במסלול "שח"ר כחול". "הבן שלי לא מצא את עצמו בישיבה", מנמק בניזרי, "תקופה מסוימת הוא התנתק מהלימוד, אבל הוא ירא שמים, ברוך השם".
לא התנגדת שישרת?
"לא. היום הוא עובד כטבח, קונדיטור, ומשלב לימוד תורה בערבים".
זה נחשב סוג של כישלון בחלק מהחברה החרדית.
"תלוי בעיני מי".
בעיניך?
"צריך להיות מציאותי. לא כל האצבעות שוות. הייתי רוצה שכל בניי יהיו תלמידי חכמים, ראשי ישיבות. נו, יש הבדל בין מצוי לרצוי. זה הפוטנציאל שבורא עולם נתן, אף אחד לא רואה בזה עוון או כישלון, חס ושלום"
יש לך לפעמים זמן להניח את הראש ולהיות לבד עם עצמך?
(נאנח) "קשה, קשה. אין לי הרבה דקות איכות לשבת עם עצמי, אבל מאז שהשתחררתי אני משתדל להעניק הרבה יותר לילדים. לשבת איתם יותר. אחרי הניתוק של 30 החודשים נוצר לי חלל וחוסר כזה, שקשה להסביר אותו. מי שהתנתק ממשפחתו שלא מרצון, מבין כמה חיי משפחה הם דבר נפלא, ועד כמה צריך לנצל כל רגע. תמיד הייתי איש משפחה, אבל זה חיזק עוד יותר. היום אני מנסה למלא את החסך".

>> לכל כתבות המגזין