בסופו של דבר, אין מה להתפלא על המהלך של אהוד ברק. הוא בסך הכל עשה למפלגת העבודה את מה שעשה קודם לכן לנאווה: דפק, ניצל, וזרק. האיש הרי לא עזב על רקע אידיאולוגי או כל מילה גסה אחרת, אלא על רקע הישרדותי נטו של דאגה לכיסא שר הביטחון. אהוד – שוב – ברח.
מן הראוי לתת פרס לקופירייטר שהגה את השם המבריק של הסיעה הצעירה והמבטיחה, "עצמאות", ממש כמו במערכון של הגשש "חתונת הדמים" (ומה זו החבירה של ברק וביבי אם לא חתונת דמים): (והנה הסרטון, דקה 6:24).
בואו נבחן את הסיירת המובחרת שגייס ברק לשורותיו: עינת וילף, שפועלה הזכור היחידי במהלך השנה שבילתה בכנסת הוא ההצעה להסיר את תמונתו של יצחק רבין מלשכת סיעת העבודה בכנסת (הצעה שהגיעה ימים ספורים לפני יום הזיכרון הממלכתי); שלום שמחון, שלשונו תחובה כ"כ עמוק באחוריו של ברק, עד שזה חוסך בעלויות בידה בדירה המפוארת באקירוב; אורית נוקד, שטובי המוחות עדיין מגרדים את פדחתם בניסיון לתת מענה לשאלה הקיומית הגלומה בה: "מי?"; ומתן וילנאי האיטי, כנראה האיש ההולם הבודד ברשימה, שאולי פשוט טרם סיים לענות לברק. אין ספק, מדובר בנתח נכבד של גדולי האומה, שראויים להיכנס לנעליהם של בן גוריון, גולדה, פרס, רבין ושות'.
אם אמנם תהפוך סיעת העצמאות למפלגה ותתמודד בבחירות, אפשר לומר בוודאות שהיא לא תעבור את אחוז החסימה. אבל הם הרי לא יטרחו. החבורה הפחדנית והעצלנית לא תעז להעמיד את עצמה למבחן הציבור. רוב הסיכויים שארבעת הענקים יפנו את הזירה הפוליטית בתום הקדנציה, וישאירו את מנהיגם הנערץ במרדף אחרי מפלגה שתשריין לו מקום בצמרת. זה כמובן אם מישהו ישלה את עצמו לחשוב ששמו של ברק יביא איתו מנדטים. ואם נוקד, וילף והיתר חושבים שברק ידאג גם להם באותה מסגרת, הם כנראה באמת עיזים עיוורות. הרי בהזדמנות הראשונה שהם יהוו לו מכשול, ברק ישכח אותם בלי לטרוח להיפרד לשלום, כפי שעשה לפיונים האחרים בהם השתמש לצרכיו.
מלכתחילה ברק נמצא במפלגת העבודה בטעות. הוא מעולם לא היה שמאל בדעותיו, לא המדיניות ולא החברתיות. עובדה שהקפיד לזנק כפרי בשל אל זרועותיהן של ממשלות הימין, ובמיוחד הנוכחית, שדאגו לשמר את האפליה, לחדד את הפערים, להימנע ממהלכים מדיניים ולטפח דמויות שידועות בדעותיהן הנאורות וההומניות כמו אביגדור ליברמן וחבר מרעיו.
מי שמעולם לא נזקק לעבודה קשה במיוחד, מי שהיה מאז ומעולם אופורטוניסט ואינטרסנט ולא יותר, מי שייזכר - אם בכלל - כקברן פוליטי, מי שיהיה מוכן להתחפש כמו בימיו הטובים בסיירת ולשים על עצמו שטריימל אם זה יבטיח לו עוד שעתיים במשרד הביטחון, מתברר כזנב תמידי לכל אריה מזדמן. בשורה התחתונה, ברק – כמו במבצע אביב נעורים – יצא כוסית.
מי שמעלים לא משלם
שיתוף הפעולה של אייל גולן עם רני רהב כבר מניב פירות. מספיק להסתכל בתגובה לאחר החקירה הארוכה של הזמר ברשות המסים: "החברה יזמה את ההליך, ומשתפת פעולה מלאה מאז החלה הבדיקה שאנו יזמנו מול רשות המע"מ. אנו מדגישים שאנו אלה שפנינו לרשות לבדוק את הספרים של החברה". נו ברור. רק היה חסר שבסוף התגובה ייכתב: "רשות המסים רעה, רעה, רעה".
ובעניין החתונה שבדרך
על מנת להימנע מפדיחות, או לחילופין הזמנת אמבולנס לאירוע, תרגלתי על רטוב שבירת כוס. לרגל שלום, אבל צריך ביקור באיקאה לחדש את הסרוויס.