השבוע התרגשה עלינו שוב תופעת טבע ייחודית, שאסור להסתכל לה ישר בעיניים מכיוון שהיא עלולה לגרום לעיוורון, אובדן אוריינטציה וקהות חושים באופן כללי. אני מדבר כמובן על ביבי נתניהו. ראש הממשלה ניסה פעם נוספת לסובב את ההיסטוריה כך שתתאם לסרט שבו הוא חי, ולתעתע בשומעיו כדי שיחשבו שמדובר במדינאי דגול, גאון, ענק, עצום, חכם מאוד, שרואה את הנולד ולא נותן לעובדות לבלבל אותו גם כאשר מתברר שמדובר בהיריון מדומה.
בדיון בוועדת החוץ והביטחון בכנסת שנערך השבוע, נתניהו "נזכר" שכבר ב-1995 הסכים "למדינה פלסטינית מינוס", וש"לא שיניתי את עמדותיי". אלא שיו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, רעננה את זכרונו ואמרה לו כי בניגוד לדבריו, הוא התנגד נחרצות למדינה פלסטינית במרכז הליכוד ב-2002, שם אמר ש"כן למדינה יהודית פירושו לא למדינה הפלסטינית וצריך להגיד לה לא".
לפני ארבע וחצי שנים, בדיון בכנסת לזכרו של רחבעם זאבי (גנדי), "נזכר" נתניהו בימים בהם כיהן גנדי כשר בממשלתו, על אף שזאבי מעולם לא היה שר בממשלת נתניהו, אלא דווקא נמנה אז על הנהלת האופוזיציה.
עוד לפני כן בראיון עיתונאי "נזכר" נתניהו כיצד ראה שוטרים בריטים בירושלים בימי ילדותו, על אף שנתניהו בכלל נולד ב-1949, לאחר שהמנדט הבריטי כבר עזב את הארץ (יש לציין כי עורך המוסף בו התפרסם הראיון מיהר לתקן ולומר שהכתב טעה והכוונה הייתה ל"טנקים בריטים". אותו עורך, ניר חפץ, שימש עד לא מזמן כדוברו של נתניהו).
נו כן, ראש הממשלה הוא פנטזיסט, מגלומן, או במילים אחרות: "עף על עצמו". לא ירחק היום שבו האנשים המצויינים בבנק ישראל יציעו להטביע את דיוקנו של נתניהו על שטר כסף חדש לאור "פועלו" הענף בראי ההסטוריה (במחשבה שנייה, די ברור שלביבי כבר יש שטרות עם דמותו עליהם, אלה אותם שטרות ללא כיסוי שהוא מחלק באופן סדרתי. לזכותו ייאמר לפחות שהוא מורח את כולם, בלי הבדל דת, גזע, מין ושרה).
אם באח הגדול ימשיכו בסדרת המסעות בזמן, אולי כדאי שבמשימת התקציב הבאה הם יחזרו אי שם לשנות השמונים וינסו לשכנע את סוחר הרהיטים הממולח בנימין (בנג'מין) נתניהו (ניתאי), שזה-זה ייעודו בחיים, ושהכיסא עליו הוא עומל, יהיה הכיסא המשמעותי ביותר עליו יישב.
תמלוגי הגז ונפיחות אחרות
הנה רשימת דברים שאסור להגיד על גזים:
שואה
נשק כימי
חמין
הנה רשימת דברים שמותר להגיד על גזים:
קידוחים
תמלוגים
ששינסקי
יקום הבנאדם שאיננו מושקע בעסק, שבאמת מבין על מה כל המהומה, יודע לעמוד על הדקויות שבין המלצות הביניים לדו"ח הסופי של הוועדה לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל (או מסוגל לומר את שמה מבלי להתבלבל), ויכול להסביר ברהיטות ובמילים פשוטות אם ואיך זה ישפיע על הכיס של כל אחד מאיתנו.
הסיפור הזה, שזוכה לכותרות ראשיות, מעניין בעיקר את הפוליטיקאים ואת בעלי ההון שמפעילים אותם. עבור האזרח הפשוט כל העניין הזה של מיסוי הגז הוא לא יותר מנפיחה. את טיבו של הריח נגלה, אולי, רק עוד כמה שנים.
ובעניין החתונה שבדרך
התלבטויות לגבי מוזיקה: להיכנס לחופה לצלילי "הגברים בוכים בלילה", לשבור את הכוס לצלילי "נשבע לך לא בוגד", ולרקוד סלואו ראשון לצלילי "נפרדנו כך", או שאפשר גם משהו מתחכם?