אז עכשיו יש אש, אש וגם מוות. המוני פגזים נורים על הדרום, גופות נערמות בעזה, הצער הרגיל והמתח הרגיל חזרו. למרבה המזל יש לאש, לצער ולמתח גם סיבה טובה: ישראל הוציאה להורג את זוהיר אל קיסי, מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית ברצועת עזה, ומבכירי המעורבים בתכנון הפיגוע הקטלני שהתרחש סמוך לאילת בקיץ האחרון, בו נהרגו שמונה ישראלים.
בעצם, האמנם? תלוי את מי שואלים. לאורך החודשים האחרונים התרבו עדויות לפיהן הוועדות העממיות לא היו מעורבות בכלל בפיגוע ההוא. הדרג הבטחוני והדרג המדיני שניהם מיהרו להבטיח שהם יודעים במי האשם, ומיד לאחר הפיגוע חיסלו שישה מבכירי הוועדות. כל זה היה מוזר כבר אז, בהתחשב בכך שלא הוצגו כל ראיות, ובכך שלממשלת נתניהו היה הרבה מה להרוויח מהסלמה מסיחת-תשומת-לב בדרום, ממש ברגעי השיא של המחאה החברתית.
אבל תהיות בצד, העובדות עצמן מדברות בקול רם יותר ויותר. כחודש וחצי לאחר האירוע הופיעה בעיתון "ידיעות אחרונות" ידיעה המבוססת על תחקיר של צה"ל – תחקיר שהעלה כי כל המשתתפים באירוע היו תושבי סיני. לתחקיר היה גיבוי פיזי מאוד. גופות. בידי צה"ל היו מצויות גופותיהם של כמה ממבצעי הפיגוע, שזוהו כולם כאזרחים מצריים. טענתה הזריזה של ישראל שהמפגעים באו מעזה הלכה והצטיירה כסברה בלבד. בהמשך הופיעה שלילה של עמדת צה"ל המקורית הן בעיתונות הבינלאומית (המגזין Time) והן בזו הישראלית (הארץ). כך שאפשר היום לומר בבטחון רב למדי שהמפגעים לא יצאו מן הרצועה כלל, והיו כנראה אנשי הג'יהאד האיסלמי בסיני, ארגון שאינו קשור בוועדות העממיות.
"הארץ"? זה של שמאלנים
מצד שני, מי בישראל קורא טיים? כמעט אף אחד. מי קורא "הארץ"? מעטים. הידיעה בידיעות אחרונות הופיעה רק בעמוד 13, אי שם בצד, כמצופה מעיתון ישראלי שלא רוצה להסתבך עם דובר צה"ל ולפספס סקופים בעתיד. כך ניתן לצה"ל להמשיך ולרכב על ההאשמה ההיא, "להעיף עוד אחד", בין היתר בתירוץ של נקמה על האירוע האילתי, ולגבות בכך עוד חיים בעזה, ועוד ימים ולילות של תושבי הדרום. למה לא? מי כבר ישים לב שמדובר בבלוף?
למרבה הצער, שמים לב לכך בעיקר אלה הנמצאים בשולי עולם התקשורת. יוסי גורביץ, בעל הבלוג "החברים של ג'ורג'", עוקב מזה חודשים אחרי המניפולציות אותן מבצעת המערכת בנוגע לאירוע ההוא והבטחון המופרז אותו הפגינה באשר למבצעיו. גורביץ הצביע מוקדם למדי על העובדה שאף סוכת אבלים לא הוקמה בעזה לאחר האירוע. בסופו של דבר הגיב צה"ל לטענות והסביר שהמפגעים אכן היו מצרים, אבל כאלה שאומנו על ידי עזתים.
אומנו על ידי עזתים? יכול להיות, אבל אלוהים, כמה שזה נשמע מאולץ. המציאות מתגמשת, נמתחת ומתקמטת באופן ממש מרשים. ברצותו של דובר צה"ל היא רב משמעית וגמישה, ברצותו היא חד משמעית וחותכת. העיתונאי והמשורר רועי "צ'יקי" ארד ציין באוזני את העובדה שישראל, שאינה מצליחה לגלות גם כחלוף זמן רב מי חיבר את מסמך הרפז או מי ביצע את הטבח בבר-נוער, "ידעה" במיידי מי ביצע את הפיגוע המסתורי בדרום, ועודה מוכנה לבצע מעשים מסוכנים ביותר מתוקף "ידיעה" זאת.
אנחנו רוצים להאמין שלא מרמים אותנו
ספקותיהם של גורביץ ושל ארד חשובים עבור כולנו, כי הפניית תשומת הלב אליהם עשויה למנוע מאיתנו דם ואש. לפני שאנו מתירים למדינה ללסכן את ילדינו בהתגרות ובחרחור מלחמה, ראוי שנתבע אינפורמציה ברורה יותר ומחשידה פחות. ההגיון מחייב שתושבי הדרום יקומו וידרשו מן השלטון להציג ראיות לכך שיש טעם במעשיו המעוררים הסלמה. לא יתכן שהם יהיו שוב ושוב קורבנותיהם של אינטרסים מפוקפקים, והם כמובן אינם הקורבנות היחידים: לפחות עשרים פלסטינים, ביניהם ילד אחד, נהרגו עד כה בתקיפות צה"ל בעזה, שאת הדיהן ניתן לשמוע ברחבי הדרום. מדובר באסון המחייב צעקה רמה.
אנחנו לא מקימים קול צעקה רמה, כי נוח ונעים לנו יותר להאמין שלא מרמים אותנו. אנחנו מקבלים את עמדת צה"ל לפיה אל קיסי היווה גם סכנה עתידית לישראל, מבלי לשאול את עצמנו עד כמה הוכיח צה"ל אמינות בעניינים כאלה בזמן האחרון, איזה אינטרס פוליטי עשוי להיות מעורב בעניין והאם חישב מישהו מה מידת הסכנה הטמונה לישראל בעצם החיסול. אנחנו מקבלים את ההסלמה כאילו הייתה דין שמיים. היא לא. יש יותר מדי סדקים – בעצם יש רק סדקים – והסדקים בדיווחים יוצרים גם סדקים בקירות וסדקים בצלעות. אנחנו יכולים להפחית אותם, אבל לשם כך נהיה חייבים ללמוד לשים לב לספקותינו הבריאים ולאלה של ספקנים מוכשרים יותר מדובר צה"ל.
אתם מאמינים לצה"ל? כתבו לנו בתגובות