"מה כבר יש בו, בשם?” שאלה יוליה של שייקספיר, והדגימה: "זאת שאנו קוראים לה 'שושנה', בכל כינוי אחר תפיץ את ניחוחה". יוליה צודקת, גם אם נקרא לשושנה, נניח, דני דנון, עדיין תהיה יפה וריחה יהיה מתוק. אבל מה אם ניקח עצם שאינו שושנה ונקרא לו שושנה? מה יקרה אם ניקח מטען של טלפון סלולארי ונאמר: "זאת שושנה"?
התשובה היא שאם ממשלת ישראל תעשה זאת, יתחיל הציבור להעניק זרים של מטעני סלולארי כמתנות אהבה בתוך ימים ספורים. הממשלה היא סמכות. אם הסמכות קוראת למשהו בשם מסוים, היא ודאי צודקת, ואם המשהו המסוים הזה בכלל לא נראה או מריח או מפיק תועלת כמו שהשם מחייב, הטעות היא כנראה אצלנו, נכון?
ודאי שנכון, אחרת היה נשמע קול צעקה רועם הרבה יותר השבוע, כשהוועדה המשותפת לפנים וכלכלה הגדירה את המונח "דיור בר השגה" כ”דיור במחירי השוק". הסקנדל התרחש במסגרת ניסוח התיקון לחוק התכנון והבניה, וכל הקמפיינים שרצו לקראת הישיבה בפייסבוק לא הצליחו למנוע אותו.
עתה ניתן לומר בדו"חות רשמיים של השלטון "דיור בר השגה" והכוונה תהייה דיור בכלל. גם דירה במגדלי אקירוב שעלותה 20,000,000 ש"ח מוגדרת כיום "בת השגה", ובעצם למה לא? היא בת השגה לכל בעלי השליטה בבנקים הגדולים, ותכלס, גם הפחונים של כפר שלם בני השגה עבור אותם בעלי שליטה בבנקים, כך שבעצם כל הדיור בישראל בר השגה, כל עוד קוראים לך שרי אריסון. הוועדה ייצרה סבון ענקי שניתן יהיה לסבן בו את העם לדורות, ואנחנו נעמדים בתור למקלחת כמו ילדים טובים.
אטיאס, איפה היית בזמן ההצבעה?
רק קמצוץ מפעילי המחאה החברתית עמד מחוץ לדיוני הוועדה חמוש במטריות כדי למחות על העיוות, ביניהם סתיו שפיר שכינתה אותו "שקר בר השגה". שר הבינוי והשיכון אטיאס נעדר מהדיון. רגעים לפני תחילתו שלח מסר בו הביע את מורת רוחו משינוי ההגדרה הצפוי והכריז כי יתנגד לתיקון לחוק כשזה יועלה על בימת הכנסת. "ללא קביעת מחיר הדירה”, מסר אטיאס, "הזוגות הצעירים לא יוכלו לממש את חלום קורת הגג במחירים מוזלים. החוק עבר שינוי בניגוד לעמדתי ולעמדת המשרד שחייבה קביעת מחיר מוזל לדיור בר השגה. הכוונה שלנו הייתה כי כמו במודלים דומים ברחבי העולם - מחיר הדירה יעמוד על 20% פחות ממחיר השוק למטר בנייה".
מצד אחד - מרגש. מצד שני, לא הייתי ממהר להגיש לשר אטיאס זר של דני דנונים בתודה על התחשבותו בנטולי הדירה בישראל. הרי כשיעלה התיקון להצבעה, כבר לא תהיה לו אלטרנטיבה. איפה בעצם היה אטיאס, בזמן הישיבה החשובה כל כך שבה ניתן היה לשנות את העיוות המבהיל בו עסקינן? בכלל, איפה נמצאים מנהיגינו בזמן הצבעות חשובות וישיבות החורצות את גורל העם? איפה הם נמצאים כשהאינטרסים של בעלי ההון ואילי הנדל"ן הופכים שקר לאמת-לכאורה, ומשחקים בלשון העברית כאילו הייתה ארגז של אבני לגו, שכל שקרן יכול להרכיב מהן ביטויים ומשמעויות ככל שיחפוץ?
האם אטיאס משוחד מכדי להצביע נגד הנוסח אבל מפוחד מפני דעת הקהל, ולכן מנסה להוציא את עצמו מן הכלל? גם זה משחק בתודעה. השר אטיאס, לא הצבעת נגד - הצבעת בעד, ולא משנה כמה מסרים מפוקפקים תשלח ממקום מחבואך.
בערות היא כוח
הגדרת "דיור בר השגה" מבלי להתחשב ברמות הכנסה היא הרבה מעבר לשקר פשוט. היא מעשה אורווליאני. כל מי שקרא את הספר "1984" וביקר בדמיונו באומה הטוטליטרית המושחתת אותה הגה הסופר ג'ורג' אורוול, זוכר את סיסמתו של השלטון: "מלחמה היא שלום, חרות היא עבדות, בערות היא כוח". בספרו של אורוול מתוארת החלטה של השלטון לצמצם את הקצבת השוקולד השבועית לאדם, משלושים גרם לעשרים גרם בלבד. גיבור הספר, שהוא עיתונאי, מונחה לכתוב בעיתון כי "הקצבת השוקולד תפחה לעשרים גרם". כעבור יום משבח באוזניו חבר את השלטון ומציין בשמחה את הקצבת השוקולד שתפחה.
אותו חבר אינו מטומטם. הוא בן אדם. כולנו חווים תהליך הקרוי "הצדקת המערכת". קל לנו יותר להסכים עם שיטה שקרנית מאשר להתמודד עם העובדה ששיקרו לנו ועם הרגשות הרעים שאותם מעוררת הכרה כזאת. עדיף להאמין שקיבלנו יותר שוקולד. עדיף להאמין שהוועדה המשולבת באמת מחפשת פתרון למצוקותינו, שהיא האזינה לקולו של העם בקיץ ועל כן התכנסה, ולא שהיא יושבת כולה בכיסם של בעלי אינטרסים.
זו הסיבה שלשפה כוח רב כל כך. בתום השבוע הזה כולנו יכולים להתהלך רגועים, בידיעה שהחוק מבטיח לנו דיור בר השגה. וזה נכון, החוק באמת מבטיח דיור בר השגה, אלא שלמילים הללו אין עוד כל משמעות בעיני המחוקק. זאת שאנו קוראים לה "שושנה", אם נקרא לה "בית", ניתן יהיה לגור בה?