קשה להגיע למדף הספרים בצרפתית בחנות "הנסיך הקטן" שבתל אביב. קשה – כי הרצפה מלאה בשקיות תפוחות בספרים שהורדו מהמדפים, בארגזים ובתמונות. החנות מתפרקת, הולכת לעולמה. אולי תיפתח שוב בבוגרשוב, אולי לעולם לא. אני משתרע על הערימות – שתי רגליים באוויר, סכנת נפשות, מושיט יד ומגיע בקצה האצבע לספר של שירי ז'אק ברל.
אז את ז'אק ברל השגנו, אבל את תל אביב איבדנו. מהי עיר? עיר היא חנות לספרי יד שניה. כל דבר אחר אפשר למצוא בפרברים: בתי קולנוע, פאבים, חנויות כלבו... אבל בשביל מהדורה ראשונה של "כוכבים בחוץ", רומן מתח משונה משנות החמישים או כל דבר ששווה להשתרע בשבילו על ארגזים ושקיות, חייבים לחדור אל רחובות הכרך. ידוע לי רק על חנות אחת לספרים משומשים שמצויה בפריפריה, "קרון הספרים" שבקריית טבעון, אך זהו יוצא מן הכלל מקסים שמוכיח כלל ידוע.
אבל הכלל הידוע הולך ומשתנה. לרעה. כעת ש"הנסיך הקטן" נסגרת, זוהי סופה של תקופה שאחרי תקופה: בית הקפה באותו שם ששכן מעבר לפינה, זירת ההתרחשות של ספרי "הקומדיה התל-אביבית", עבר דירה מזמן, ומדפי הספרים שקישטו אותו התמעטו. ה"נסיך הקטן" השני, חנות מבוכית ונהדרת, שרדה עוד כשנה וחצי. עכשיו היא נכנעת, כי שכר הדירה עלה לשיעור שנסיכים קטנים לא יכולים לעמוד בו. במקומה יקום סניף של הוניגמן או השד יודע איזו רשת ביגוד גדולה וחסונה.
גם שתי חנויות הספרים המשומשים שפעם שכנו ברחוב שינקין הסמוך הלכו להן (ונציין גם את חנות הספרים החדשים השכנה "חותם", שגם היא לא עמנו). כך אובדים הרבה עסקים ייחודיים בבעלות פרטית. כך מאבדת העיר את נשמתה. התופעה היא בדיוק זו שהוציאה המונים אל המאהלים ואל הרחובות בקיץ שעבר, אבל היא עמוקה עוד יותר. צעיר שעלויות הנדל"ן הבלתי נשלטות הבריחו אותו לגבעתיים יכול להוסיף ולתרום לחיותה של העיר. חנות ספרים שנכפתה עליה סגירתה פשוט תעלם.
זו לא עוד מכולת
בימים אלה מוחים בעלי מכולות נגד העיריות ומשרד התמ"ת על כך שלא נאכפים חוקים שיאפשרו להם להתחרות ברשתות השיווק. מחאתם צודקת וחשובה, והיא מעידה על מצוקתם של עסקים פרטיים רבים אחרים. מצוקתן של "מכולות" הספרים אינה עניין חדש. חנויות ספרים פרטיות נבלעות בקרבן של הרשתות. קשה להן להתחרות במדיניות ההנחות ובמקביל להתמודד עם המציאות הנדל"נית.
בתוך משבר זה, עגום במיוחד גורל חנויות הספרים מיד שניה. לא רק בעל העסק מאבד את עולמו עם סגירתה של חנות כזאת. גם לנו אובד עולם. אם את מוצרי המכולת שנסגרה עדיין ניתן למצוא על מדפי המרכול, הרי שאת מרכולתה של חנות ספרים כזאת, שכולו ערך תרבותי ושבו מקופל עברה של העיר, לא ניתן יהיה למצוא שוב לאחר סגירתה.
במעמקי "הנסיך הקטן" ההולך ומתפוגג מצאנו היום דברים שלא יהיה היכן להשיגם לכשתיסגר: פנקס שירות של לוחמת בפלמ"ח, ספר נדיר על אמנות אירוטית, מדריך טיולים לעבר הירדן המזרחי שהופיע בעברית לפני קום המדינה. מצאנו גם ספר שאני חיברתי. סופרים, כידוע אינם מקבלים תגמול עבור ספריהם שנמכרים מיד שניה, ובכל זאת, לא תמצאו סופר שלא יקרע קריעה על היעלמן.
החנויות האלה הן המקום בו נוצרים סופרים. לא הייתי חושב לאחוז בעט אלמלא הייתה ירושלים של ילדותי מלאה בחנויות שתענוג לטפס על סולמותיהן. ברחוב אריסטובולוס שכנה ה"בוק סטופ", שאינה קיימת עוד. בסימטת יעבץ, במעלה גרם מדרגות עקלתוני, נמצאה "ספר וספל", שעודה קיימת, דרך נס. ירושלים הייתה פעם בירה של ספרים משומשים ועתיקים שהתחרתה בבוסטון. מדפיה עודם עמוסים, אבל עד מתי יעמדו בנטל?
ידיד המנהל חנות ספרים חיפאית סיפר לי לאחרונה כי הסחר בספרים מיד שניה מניב הכנסה סבירה עד נאה, ובכל זאת – קשה להתמודד, בעיקר בגוש דן. זהו שיקוף מדויק של כשל מעמד הביניים הישראלי. החנויות אמורות להחזיק מעמד, ובכל זאת נעלמים עסקים נהדרים כאלה מהנוף.
אין בעיה ללא פתרון. הכל שאלה של רצון טוב: של משרד התרבות, למשל, או של העיריות. להן בפרט יש אינטרס לחזק עסקים התורמים לתרבות ולמקרם אורבני בריא. בימי שלמה להט סבסדה עיריית תל אביב את מגוריהם של צעירים ואמנים במרכז העיר, ותמכה כך בפריחתה כעיר תרבות. באופן דומה יכולה כל עירייה ישראלית עכשווית להעניק הקלות בארנונה, לתמוך בחנויות לספרים משומשים ובחנויות ספרים פרטיות, ולשמור את העיר מלהפוך לסתם עוד קניון מלא אוכל זול ובגדים צעקניים, שאין בו אפילו מיזוג אוויר.