רופאה
לקדם את הפיתוחים הרפואיים, במקום את הפתרונות לסכסוך | צילום: realsimple.com
למרבה הצער, גם בשנת 2013, קרוב לשבעה עשורים אחרי סיומה של שואת יהודי אירופה, הלגיטימציה לקיומה של ישראל כמדינה ריבונית במשפחת האומות עדיין מוטלת בספק. תופעת האנטישמיות, במיוחד ביבשת הישנה, מסרבת לגווע ואם זה לא מספיק הרי שמדי שנה בשנה מגיעה מדינת ישראל למקומות האחרונים בדירוג המדינות האהובות בתבל – אנחנו ממוקמים פחות או יותר בין צפון-קוריאה לאירן.  

יש שיטענו כי בסופו של יום הכל מתחיל ונגמר במדיניות – וברגע שהמדיניות תשתנה ותחול התקדמות באפיק המדיני יבוא גם השינוי התפיסתי המיוחל. כמובן שעל פניו לא ניתן לשלול את הטענה הזו על הסף, אך התמקדות בלעדית בה חוטאת לאמת משום שהתמונה הרבה יותר מורכבת. צריך לומר את האמת: ישנם הרבה מאוד בני אדם שהשנאה לישראל מושרשת עמוק עמוק בנבכי נשמתם – ושום צעד מדיני, איך שלא נסובב אותו - לא ירצה אותם. בדיוק מהסיבה הזו נדרשים קברניטי ההסברה של ישראל לשינוי תפיסתי – הסכסוך – אאוט, היתרונות היחסיים - אין.

ועידת הנשיא שנערכה בירושלים לאחרונה היטיבה לחשוף בפנינו בפעם המי יודע כמה את הדיסוננס הבלתי נתפס בין הפוטנציאל למציאות, בין יכולתה של ישראל לייצר את הפתרונות הטכנולוגיים פורצי הדרך של המחר לבין התדמית הבעייתית שהפכה למנת חלקנו באופן קבוע. שורה של פיתוחים ישראליים תוצרת כחול-לבן משפרים את איכות חייהם (שלא לדבר על מצילים את חייהם) של מיליארדי בני אדם ברחבי העולם – בין אם באמצעות טיפול רפואי חדשני, מערכת לטיהור מים באפריקה או שבב קטן שהופך את המחשב למכונית מירוץ. ובכל זאת, התדמית הגלובלית של ישראל פשוט לא משתנה – אז מה עושים?

להיות עם האצבע על הדופק

התשובה היא שינוי נרטיב – לא עוד הסברה שממוקדת באופן בלעדי בסכסוך הישראלי-פלסטיני שעלול להימשך עוד עשרות שנים – ההמתנה היא מותרות ולנו אין זמן לבזבז. הגיע הזמן להעמיד את היתרונות היחסיים של ישראל בקדמת הבמה ולמקד בהם את פעילויות ההסברה והמיתוג ברחבי תבל. נכון, יש כבר לא מעט דוגמאות לקמפייינים מהסוג הזה – אך התפיסה הזו רחוקה מלחלחל לכל מקבלי ההחלטות שמסרבים להפנים כי מדובר בקמפיין הדורש התגייסות מקיפה – על כל המשתמע מכך.

לשם המחשה, רק לפני שבועיים ולרגל יום העיוור הבינלאומי שצוין ברחבי תבל, נחשף פיתוח ישראלי חדש ופורץ דרך: אינפריס, אפליקציה פשוטה וקלה להפעלה המחליפה את המחשבים הייעודיים והיקרים שמיוצרים עבור כבדי הראייה ולמעשה מאפשרת להם להקליד בחופשיות, גם ללא התחושה המוכרת של מקלדת מקשים או אותיות ברייל. והשאלה המתבקשת היא מדוע ההמצאה לא מונפה, באמצעות הגורמים הרלוונטיים לכדי חשיפה בינלאומית? לא חבל על ההזדמנות שהלכה לאיבוד?

במקרה הזה, הדבר הנכון לעשות היה לייצר חומר כתוב במגוון שפות אודות האפליקציה ולהעבירו לכל השגרירויות הישראליות בניכר עם הוראה ברורה להפיץ את המידע לכלי התקשורת במדינת היעד. לא כל כלי תקשורת יפרסם את המידע? צודקים – אבל יש עוד אופציות – פרסום באתר האינטרנט ובאפיקי הניו-מדיה של השגרירות במדינת היעד. זאת כמובן במידה ויש לשגרירות אתר ו\או תשתית ניו-מדיה. תתפלאו לגלות שגם בנקודה הזו, מדינת ישראל מפגרת הרחק מאחור וזאת על אף האוריינות הטכנולוגית הגבוהה בה ניחנו אזרחיה.

ההסברה הישראלית חייבת לעבוד בצורה מתואמת – כמו שרשרת מזון סדורה – ההכוונה, התכנים וכמובן המשאבים יגיעו על פי רוב מלמעלה ויופצו על ידי השגרירויות אבל הדברים חייבים להיעשות על בסיס יומיומי עם האצבע על הדופק. במקביל, חייבים משרד החוץ ויתר הגורמים הרלוונטיים להעצים גם את הגורמים הבלתי-פורמליים – צעירי ישראל חדורי המוטיבציה שהוכיחו את כוחם ואת בקיאותם ברזי המדיה החברתית במהלך מבצע "עמוד ענן". העולם שייך לצעירים? אז צריך לתת להם את הבמה.  

ועזבו, בואו לא נלך רחוק מדי, בחודש שעבר אירחה את ישראל את טורניר אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21, אך למרבה הפלא אף אחד מהגורמים הרשמיים המעורבים בארגון הטורניר לא טרח לזהות כראוי את פוטנציאל המיתוג העצום שהיה טמון בו. בסופו של דבר, רק קבוצה נהדרת של סטודנטים בעלי תעוזה ורעיון מעולה הרימה את הכפפה – תרתי משמע.  

מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לפספס הזדמנויות פז מהסוג הזה. המוח הישראלי, כן, ההוא עם הפטנטים, הוא בבחינת נכס אסטרטגי המהווה יתרון יחסי – ועל קברניטי הממשלה, ההסברה ושירות החוץ לעשות בו שימוש הרבה יותר משכיל ולא לקבל את תדמיתה השלילית של מדינת ישראל כמובנת מאליה.