כאשר מישהו העלה את האפשרות שיאיר לפיד יקבל את ציפי לבני כמספר שתיים במפלגתו העתידית, מיהר מספר אחת להודיע כי לא יעשה זאת, כיון שבסיעתו לא יכהנו חברי כנסת שכיהנו עד כה. לא שאני מציע ללבני לחבור למפלגת הצמר גפן המתוק של לפיד, אבל קצת מפליאה אותי ההנמקה. מילא – אילו היה המנהיג הלאומי החדש מודיע שתפישת עולמה של לבני אינה מתאימה או שהתנהגותה אינה ראויה בעיניו, אבל לפסול אותה רק משום שהיא חברת כנסת מכהנת? זו פשוט ילדותיות, המוכיחה משהו על מה שמצפה לנו מהרפתקת מפלגתו של לפיד.
אחרי הכל, מדובר באדם מוכשר, שלמרות חוסר השכלתו הוא עולה בהרבה על חלק ניכר מחברי הכנסת, ואשר הצטרפותו למערכת הפוליטית יכולה להיות – בנסיבות מסוימות – אפילו תרומה חביבה. אני מקווה שהוא מנצל את האתנחתא עד לבחירות הבאות בעיצוב מדיניותו בתחומים שונים, וכי אנשים טובים, המוכנים להתלהב ממועמדותו, מסייעים לו לטפל בכמה עניינים שלא עסק בהם מעולם, ואשר לא תהיה לו ברירה מאשר להיכנס בהם לעובי הקורה (מעבר לשאלה המאוד לא מקורית "איפה הכסף?" שלא הצליחה להפוך לסיסמא לאומית מלהיבת המונים עד לרגע כתיבת השורות הללו). אבל הקביעה שלא לכלול בסיעתו אף חבר כנסת מוכיחה שלפיד הוא, כנראה, היועץ היחיד של עצמו.
לא עוד "הגמלאים"
אני יודע. פוליטיקה ללא פוליטיקאים היא חלום של רבים. אבל היא רצינית ממש כמו הקמת צבא בלי גנרלים, בתי חולים בלי רופאים ובתי ספר בלי מורים. הפוליטיקאים הוותיקים הם קבוצה לא פשוטה. חלקם שכחו כבר מדוע הגיעו לפוליטיקה, והם רק זוכרים שאין הם רוצים לעזוב אותה, משום שאינם מסוגלים לעשות שום דבר אחר מלבד לשבת בכנסת ולקרוא קריאות ביניים. חלקם אנשים מושחתים שניצלו את היותם "רגולטורים" ואת מעמדם כדי להכניס כסף לכיסם הפרטי, או כדי לשלוט באנשים אחרים לצורך סיפוק צרכיהם, וכמה מהם מבלים בשל כך את שנותיהם בבית הסוהר.
אבל רובם יכולים היו לעסוק במלאכות אחרות, חלקם גם ויתרו על קריירות שהיו מעניקות להם הכנסה כספית מכובדת הרבה יותר, והם עושים זאת כי משהו בוער בקרבם – אם בכיוון שמאל ואם בכיוון ימין, אם כדי להפריד דת ממדינה ואם כדי להשליט דת על מדינה. חלקם הגדול צברו ניסיון חשוב, הבינו את מגבלות הכוח הפוליטי, יודעים כיצד להשיג רוב פרלמנטרי ליוזמותיהם חוצות המפלגות, או הצליחו להוביל מהלכים חשובים בתפקידי שרים וסגני שרים.
אין שום סיכוי להצלחת סיעה חדשה בכנסת עם אנשים שכולם, או כמעט כולם, מגיעים אל בית המחוקקים בפעם הראשונה בחייהם רק כשהם נבחרים לכנסת. הניסיון של "שינוי" הוכיח זאת, אבל הניסיון של מפלגת הגמלאים הפך זאת לקריקטורה גדולה עוד יותר. הייתה לי הזכות לשבת בוועדות שונות בכנסת עם חברים בסיעה הזו. חלקם מילאו תפקידים ציבוריים בעבר, ואפילו בהצלחה. אבל בכנסת הם התנהגו כילדים בגן הילדים, התקוטטו ביניהם בלי הרף, לא ידעו מה מתרחש בוועדות ונזקקו במשך כל שלוש שנותיהם לסיוע של הוותיקים בבית כדי לדעת כיצד להצביע. בסופו של דבר הם היו חלק מקואליציה שהובילה את ישראל לשתי מלחמות. ישמור אלוהים.
ההחלטה הגורפת של לפיד היא החלטה מסוכנת. לפי הסקרים הוא עדיין מקבל מנדטים אחדים, וייתכן שגם ביום הבוחר עדיין יזכרוהו צופי הטלוויזיה, ויעניקו לו כוח לתקופת כהונה אחת, שרק נס לא יהפוך אותה לאחרונה. שילוב בין פוליטיקאים מנוסים לבין אנשים חדשים עשוי להיות מעניין וחיובי, אך כיתת טירונים תהיה נזק פוליטי לא רק למי שיעמוד בראשם, ויגלה את עמדותיהם רק תוך כדי הכהונה, אלא גם למערכת כולה.