כל השבת אני יושב לי וחושב על ביבי וברק. מה הם צריכים לעבור כדי להגן עלינו ועל האינטרסים הלאומיים של כולנו. כמה אנשים היו מסוגלים לעמוד, במקומם, בנטל הנורא הזה של עבודה עם אנשים חסרי אחריות, שרק האינטרס האישי שלהם לנגד עיניהם, המונעים על ידי רגשות של נקמה, ומוכנים לחשוף את העניינים הרגישים ביותר של ישראל, רק כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלהם.
באמת רחמנות. יושב לו אלוף במילואים מאיר דגן שבע שנים תמימות כראש המוסד, ורק משום שאיננו מקבל את השנה השמינית, הוא יוצא חוצץ כנגד ראש הממשלה, וטוען שהפצצת מתקני הגרעין באירן זה דבר אידיוטי. ועוזי ארד. ראש המועצה לביטחון לאומי, בשר מבשרו, היועץ הקרוב. התעצבן על שהשב"כ חקר אותו, והחליט לחשוף את מערכת קבלת ההחלטות ב"אקווריום" של ביבי, והציג אותו עירום ועריה. וגבי אשכנזי – הרמטכ"ל שעדיין לא פתח את פיו, אבל שלא טרח להסתיר עד כמה הוא מתנגד למתקפה באירן ומה דעתו על מקבלי ההחלטות שלנו. הרי ברור שהכל נובע אצלו מאינטרסים פוליטיים ומכעס על שנמנעה ממנו שנה נוספת.
אין סיבה לענות להם באופן ענייני
ועכשיו – יובל דיסקין. מאיפה זה נפל עליהם? רק זה היה חסר עכשיו. מצא לו איזה "פורום מג'די" שאיש לא שמע עליו, מישהו התקין מצלמה, והוא מודיע על אי אמון בראש הממשלה ובשר הביטחון, ועוד טוען בחוצפתו כי מתקפה באירן עלולה לזרז את בניית הפצצה הגרעינית שלה. לא פחות ולא יותר. נו? מישהו מאמין שזה אמיתי? שדיסקין באמת מודאג מן ההפצצה באירן? הרי הכל אישי. הוא רצה להיות ראש המוסד, לא מונה, חיכה בבית שנה שלמה עד שמישהו הזמין אותו לפורום היוקרתי הזה בכפר סבא, והגיע עם פתק מן התנ"ך שאותו הכין בבית מראש.
רק תחשבו על שני האנשים היקרים הללו, הנקיים מאינטרסים אישיים ופוליטיים, ואשר היה עליהם לעבוד שנים ארוכות כל כך עם חבורה מופקרת של אגואיסטים, שהיו מופקדים על ביטחון ישראל. חישבו גם מה עובר עליהם היום. מישהו באמת יכול לסמוך על בני גנץ, הממורמר עוד מן הרגע שבו העדיפו על פניו את יואב גלנט, ורק ברגע האחרון החזירו אותו באין ברירה? הרי הוא מונע מנקמה ומתסכול. והשמועות על עמדתו של תמיר פרדו בנושא ההפצצה באירן כבר אינן סוד. ומי יודע מה חושב יורם כהן על ההפצצה באירן? אולי גם הוא יתעצבן אם לא יקבל עוד שנה-שנתיים בתפקיד? איך אפשר לסמוך על מישהו?
ביבי וברק צודקים. אסור לנסות לענות לחבורת הביטחוניסטים הזו באופן ענייני. אין שום סיבה להסביר להם למה בכל זאת יש יתרון בהפצצה על אירן, ומה קורה באמת בתהליך המדיני עם הפלסטינים. הכל אישי. והציבור שקנה כבר כל כך הרבה דברים, אולי יקנה גם את זה.