חגי עמיר, ארכיון
מדובר באדם המהווה סכנה לציבור מקבלי ההחלטות. חגי עמיר | צילום: רויטרס

המערכת איננה יודעת בדיוק כיצד להתייחס אליו. אחד אומר שהוא שילם את חובו לחברה. אחר אומר שאסור היה לשחרר אותו. עיתונאים מראיינים אותו בצאתו מבית הסוהר, ואמו מצולמת כשהיא מביאה סיר ממטבחה אל ההתנחלות שבי שומרון, שבה החליט חגי עמיר לבלות את השבת החופשית הראשונה שלו. הוא גם מתבטא. הוא כבר הסביר כי אינו מתחרט על מעשהו, וכי רצח רבין אכן הפסיק את התהליך המדיני, כך שמבחינתו המציאות הצדיקה את המעשה.

נכון, מהבחינה המשפטית ריצה חגי עמיר את עונשו, והעונש שהושת עליו לא היה קל במיוחד, כאשר מדובר במי שהיה שותף לרצח אך לא היה חלק מן הרצח עצמו. גם אם רבים מאתנו היו רוצים לראות איש כזה מאחורי סורג ובריח כל חייו – אין לכך הצדקה משפטית.

אבל מהבחינה המוסרית קשה מאד להשלים עם כך שאחיו של רוצח ראש הממשלה, מי שהיה מודע לכוונת אחיו ושסייע לו לממש את זממו, אומר בחוצפה שאין לה גבול, כשחיוך על פניו, כי אינו מתחרט על מעשיו. אין ספק כי מדובר באדם המהווה סכנה לציבור מקבלי ההחלטות, משום שרצח רבין אף חיזק בתודעתו את המסקנה כי די בהריגת גורם מדיני מרכזי כדי לעצור תהליך היסטורי.

הכדור בידי המתנחלים

לאן כל זה מוביל? מבחינה ביטחונית אני מניח שהמערכת מבינה היטב את הסכנה הכרוכה בו ובשכמותו, ותבקש לדעת את מהלכיו הבאים. מבחינה ציבורית אסור להפוך אותו ל"סלבריטי", גם אם כמה נפשות מעוותות היו מסוקרנות לשמוע את הגיגיו בעקבות שש עשרה וחצי השנים בכלא. ההתעלמות התקשורתית ממנו היא מרכיב חיוני בפרק הבא בחייו, וככל שירגיש נדחה על ידי אותם אנשים שהוא סבור כי יסכיתו לו – כן ייטב.

דווקא מתוך שורות המתנחלים והציונות הדתית חשוב שיחוש התנכרות וקור. אותם אנשים בימין שהזדעזעו אז מן הרצח, ואשר רואים באחים עמיר פושעים ממדרגה עליונה, צריכים להפגין את הסתייגותם מן האסיר המשוחרר הזה, במקום לארח אותו אצלם בשבתות. נכון, הביקור בשבי שומרון היה פרטי, והיו תושבים שהביעו הסתייגות, אבל מי שבאמת אינו רוצה לקבל את פניו צריך היה להפגין ליד ביתו של המארח, ולומר לו שכאן אין מקבלים את פניהם של רוצחים וסייעניהם.

כשרבין נרצח, הכל היה נראה רחוק כל כך. בדיעבד – חלף זמן קצר, האחים עדיין צעירים, והנה אחד מהם כבר בחוץ. זהו רגע מבחן לחברה הישראלית. השמאל לא מאמין שזה קורה לו, התקשורת מבולבלת, ואינה יודעת אם מדובר באייטם תקשורתי או בטריפה. הימין רובו ככולו, מבקש להתרחק מן התעוב העמירי, אך איננו יודע כיצד בדיוק לעשות זאת. התוצאה עלולה להיות שעובדת ריצויו המלא של העונש תהפוך לסוג של תשלום חוב, ושל קבלה לחברה. את זה אסור לאפשר, צריך למנוע, ואפשר למנוע: להתייחס לחגי עמיר כאל קין שרצח את הבל. לעבור למדרכה השנייה. לא לארח אותו, לא לראיין אותו, לא לשאול אותו שאלות. יהיו כאלה שיסוככו עליו ויתמכו בו, אבל אם כל השאר יתייחסו אליו כאל קין – יבלטו תומכיו עוד יותר.

>> הטור הקודם שלי: מה, גם דיסקין מונע מנקמה אישית?
>> תפסיקו להצטלם עם גלעד שליט