אם זה לא קרה עד כה, כעת המצב בסוריה חצה את הקו האדום. לנוכח התנגדותה העיקשת של רוסיה להחלטה אנטי-סורית במועצת הביטחון, ובעקבות סוף השבוע האחרון שבו נחשפה המעורבות האירנית בסוריה, הליגה הערבית החליטה להחזיר את פקחיה ומספר ההרוגים עלה על מאה – הגיע הרגע להחלטה של נאט"ו לפעול. על הארגון להבטיח בסוריה אזור אסור בטיסות, שיאפשר הקמה מסודרת של התנגדות לשלטונו של בשאר אסד.
כבר אי אפשר להסביר לאיש מהו ההבדל בין מה שהתרחש בלוב לבין למה שמתרחש בסוריה: ממדי ההרג הסורי אינם מאפשרים לעולם לשבת בשילוב ידיים ולהמתין להחלטת או"ם שלא תגיע. הביקורת הנשמעת על אובמה, כי מוכן היה לפעול בלוב רק בגלל הנפט שלה, נשמעת היום יותר ויותר משכנעת. הוא אינו יכול לתת לכך יד, ודאי לא בשנת בחירות. נכון שכל מעורבות שכזו אינה פופולרית בתחילתה. ודאי שיש לכך מחיר כספי מעבר לעצם פתיחתה של חזית נוספת זמן כה קצר לאחר יציאת צבא ארה"ב מעירק. אבל גם לאי פעולה יש מחיר. המשך הטבח של אסד בעמו עלול להיות יקר גם לאובמה, אם ישלים עם כך.
אין ספק, הרודן הסורי מצליח להחזיק מעמד יותר מכמה מעמיתיו הגולים, ההרוגים או הנשפטים. הוא עושה זאת משום שהעדה העלאווית, אותה הוא מייצג, חוששת לעצם קיומה באם הרוב הסוני יגיע לשלטון, והיא מעניקה לאסד את כל הגיבוי הדרוש. הוא עושה זאת משום שהצבא עדיין איתו, וכך גם מערכות הביטחון השונות. הוא עושה זאת משום שאין לו שום היסוס לפגוע בבני עמו, ולתת לצבאו יד חופשית להרוג במפגינים ולענותם בחקירות.
העולם הנאור לא יוכל לסלוח לעצמו
כיון שהעולם שקוף היום יותר מאי פעם, בוודאי יותר מאשר בזמן הטבח שעשה אביו במפגיני אל חמה ב-1980, יהיה לאסד קשה מאד לשמור על כסאו. הצילומים על המתרחש בפרוורי דמשק, בדרעא ובערים אחרות, מגיעים במהירות אל התקשורת הבין לאומית. זו מראה אותם שוב ושוב, והדבר מעורר עוד ועוד מפגינים, ואמור להקשות על העולם לשתוק.
אסד לחוץ מאד. חיוכו הטיפשי אמנם אינו מש מפיו, אבל אם הוא זקוק להופעות מבוימות בפני קהל מאד לא סטודנטיאלי באוניברסיטה של דמשק, ואם הוא משגר את רעייתו אסמה ואת שניים משלושת ילדיו להפגין בעדו ברחובות הבירה, סימן שהבחור מבין כי כל דברי ההבל שלו על כך שמדובר בקומץ טרוריסטים המכוונים על ידי גורמים חיצוניים רחוקים מאד מן האמת ואינם משכנעים איש.
דווקא משום שמוקדי הכוח עדיין בידו, והעריקה מן הצבא אינה מתרחשת כזרם עצום, עלול המצב הנוכחי להימשך שבועות ואולי חודשים ארוכים, ובינתיים ייהרגו אלפים נוספים, לעיני המצלמות. העולם הנאור (ויש דבר כזה) לא יוכל לסלוח לעצמו על ההמתנה הארוכה הזו. אין זה עניין פנימי של סוריה. כאשר מנהיג הורג בעמו, תפקידו של העולם הוא להתערב ולמנוע את המשך ההרג. אובמה התחייב לנורמות אחרות כאשר נבחר לתפקידו, ועליו לקיים זאת כאשר הוא מבקש את אמון האומה האמריקאית בפעם השנייה.