אני יהודייה. תמיד הרגשתי ככה. אבל לא תמיד הייתי כזאת. לא באופן רשמי.
אמא שלי לא יהודייה. נולדתי בברית המועצות לאבא יהודי שהגיע ממשפחה מסורתית ועלינו לישראל כשהייתי בת שנה. גרנו בירושלים והתחנכתי על ערכי היהדות. כשההורים שלי התגרשו, אמא שלי עברה לגור עם אדם דתי. חייתי בבית עם שעון שבת, הפרדה בין בשרי לחלבי וקידוש. זה מה שהכרתי ועל זה גדלתי. זה היה חלק מההגדרה העצמית שלי: אישה, אחות גדולה, יהודייה. רק שבפועל, בדיוק כמו אמא שלי, הייתי חסרת דת.
כשהייתי בת 16 אמא שלי התחילה לעבור תהליך גיור והציעה לי להצטרף אליה. בסוף יום לימודים הייתי צריכה ללכת לשיעורים של שלוש-ארבע שעות, מספר פעמים בשבוע. לעבור מדי שבוע מבחנים. לעשות שבתות וחגים אצל משפחה מאמצת שדיווחה לרבנות אם אני שומרת על המצוות. ככה זה היה במשך שנה שלמה.
אחרי שנה הגעתי למבחן בבית הדין. הדיינים לא חסכו ממני בשאלות קשות, מורכבות ומכשילות. ועניתי על כולן, ידעתי הכל. חשבתי שעברתי בהצטיינות. היתה רק בעיה אחת: למדתי בתיכון חילוני. וזה לגמרי הספיק כדי להכשיל אותי.
חזרתי הביתה מרוסקת. ממש מרוסקת. הרגשתי שהייתי כל כך קרובה להיות שלמה – וזה פשוט נלקח ממני. אמא שלי עברה את המבחן, אחותי הקטנה שלמדה בבית ספר דתי עברה את המבחן, אבא שלי יהודי, כולם יהודים – ורק אני לא. זו פשוט הייתה תחושה נוראית.
הייתי יהודייה יותר מרוב האנשים שאני מכירה. אבל בניגוד אליהם, אני לא נולדתי לתוך זה. אני בחרתי בזה – מהלב, מהנפש. מאהבה עצומה לדת הזאת. איך יכול להיות שהיהדות שלי מוטלת בספק? למה אני, שגדלתי בבית שומר מצוות, צריכה להילחם כדי להוכיח את היהדות שלי?
אני רציתי להיות יהודייה, ובסופו של דבר באמת הצלחתי. אחרי עוד שנה של לימודים, של מבחנים, עברתי את המבחן. אבל יש אנשים שמתייאשים ומרימים ידיים. ויש אנשים שפשוט מפתחים שנאה לדת.
אתם רוצים שאנשים שחיים פה יאהבו את הדת? ככה לא מקרבים אנשים ליהדות. ככה מרחיקים אותם ממנה.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: רועי ברקוביץ'
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: ליהי פיין
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il