אותי לא תצליחו לכלוא בכלוב

לא עברו מספר דקות מהרגע שמיקמנו את עצמנו, והחלה האלימות. הושלכו עלינו ביצים, נקניקיות (איזה צחוקים!), הביאו מערכת הגברה מטורפת והחלו להשמיע מוזיקה כדי להתגבר על הקריאות שלנו - זה דווקא היה מצוין, משך המון תשומת לב לכיווננו ולמסר אותו באנו להשמיע. כשהם הבינו שאנחנו לא מתעצבנים, החל הבלאגן האמיתי. מטף כיבוי הופנה לעבר אנשים אשר זכותם החוקית והלגיטימית להשמיע את קולם. אין לי מושג אם למישהו מהקוראים יצא לנשום את האבקה הזו, אבל היא חונקת וצורבת.

"את זו לא צריך לעצור, צריך להרוג"

הנוכחות שלי במקום גררה תשומת לב יתרה מהתושבים ובהחלטה של רגע נעמדתי ליד הכביש עם טאבלט המציג סרטונים מתעשיית המזון מן החי, אנשים עצרו את הרכבים, חלקם הסתכלו והסיטו מבט, חלקם צפצפו וצעקו "אנחנו איתכם" חלקם צעקו לי "צריך לשחוט אותך כמו את הפרות" וגם זה לא מטריד אותי – מה שמטריד אותי זאת אדישות. משום מה היה נדמה כי דווקא נשים ברכבים לא הסתכלו.

נעצרתי השנה ארבע פעמים, מתוכן שלוש פעמים על פעולות יזומות של חסימת בתי מטבחיים. אלה פעולות שכשאתה יוצא אליהן אתה יודע שיעצרו אותך. אין הפתעות. שוב מודה, הפעם הופתעתי, אמנם זה לא מעצר אבל הסיטואציה הזו של להיות מעוכבת בתחנת משטרה אינה נעימה.

מיד בכניסה לתחנה מישהי ראתה אותי וצעקה "את זו לא צריך לעצור, צריך להרוג". חשוב לדעת דבר אחד, מי שלא יודע את זכויותיו כאזרח רצוי שילמד. במקרה שלי נתנו לי היוועצות עם עורכת דין ליד השירותים כששוטר עומד ומקשיב. כשציינתי שזו לא הדרך, בשניות מצאו לנו חדר.

מה אגיד לך אדון קצין, הוכחת שיש לך גדול יותר.

לא, הוא לא באמת הוכיח את זה, הוא הוכיח ששוטרים יכולים לעשות מה שבא להם רק כי בא להם, הוא הוכיח שאנשים אלימים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם והוא הוכיח שמשלם המיסים נותן כספו למקומות הלא נכונים. הציבור יודע? לא ממש.

הבוקר בסופר הקופאיות היו נרגשות כי זו "טל מהאח הגדול" ואני סיפרתי להן על הרפת, אישה לקחה את הגבינה שהחזיקה ביד ואמרה לי "אני מחזירה את זה". בינגו.

הגיע העת שהציבור ידע ולי אין בעיה לשלם את המחיר.
עד אחרון הכלובים.