עובדות? לא חשובות
אם יש משהו ש-2021 הספיקה ללמד אותנו זה המהירות בה אנחנו מגבשים דעה על משהו, מבלי להתעכב על עובדות או אפילו על היגיון כלשהו. זה קרה בקורונה וזה המשיך בתקרית הסמים לכאורה באירוויזיון, אבל כשמדובר בזדורוב – הלחץ של ההמונים עוד יביא לשחרור של רוצח חמום מוח ואכזרי בחזרה לרחובות
לפני כמה ימים צפיתי בסדרה בנטפליקס על רוצח אלים שהשתחרר לחופשי. הרוצח זכה לפרסום בעקבות הרצח האכזרי שביצע, ובאופן אבסורדי מדינה שלמה חגגה את שחרורו והעניקה לו מעמד של גיבור לאומי. הוא הפך לכוכב ריאליטי, ואפילו קיבל חיבוק מאם הנרצחת בפריים טיים. ביני לבין עצמי תהיתי אם לא מתחו את התסריט קצת רחוק מדי למחוזות הסוריאליזם, עד כדי אי-אמינות מוחלטת. ואז הזכרתי לעצמי; זו לא סדרה בנטפליקס, וזה לא תסריט בדיוני. זו עלולה להיות המציאות במדינת ישראל בעתיד הלא רחוק.
90 ומשהו אחוזים מהאנשים שיקראו שורות אלו, משוכנעים עד כדי שבועה בקבר אבותיהם שרומן זדורוב הוא חף מפשע, שעיר לעזאזל של המשטרה והפרקליטות. הם ראו סדרה מרתקת על מקרה הרצח לפני כמה שנים, הם קראו אינסוף "עובדות" בקבוצות פייסבוק פופולריות וצפו באלפי סרטונים מהפנטים ביוטיוב. דעתם על חוקרי המשטרה ועל הפרקליטות מוצקה למדי; מדובר בגופים מושחתים ברובם, ולא הגונים לכל הפחות. מתככי תככים ורוקמי מזימות שניצלו עובד זר ותמים שלא יודע איך נפלו עליו משמיים, וברשעותם תפרו לו תיק. הם בוודאי גם זייפו ראיות וחילצו ממנו הודאה בדרכים לא חוקיות. הם הביאו בפני השופטים תיק תפור, מלא בשקרים ועיוותים.
רומן זדורוב חף מפשע, הרוצח של תאיר ראדה מסתובב חופשי. אולי זו פגועת נפש מסוימת שהאקס המתעלל שלה נשבע שהיא אשמה? אולי אלה החברות בנות ה-12 צמאות הדם של תאיר שמאז מסתובבות ברחובות ורק במזל לא שיספו גרונות נוספים? מי יודע. מה שבטוח, זה לא זדורוב, רחמים עליו. ישנו גם הטיעון המנצח: אפילו אמא שלה חושבת שזה לא הוא. ידוע לכל שרגשותיהם העמוקים של הורים שכולים חזקים יותר מראיות מוצקות.
אבל רגע, למה אביה של תאיר, זכרונו לברכה, היה משוכנע שזדורוב הוא הרוצח? טוב, הוא בטח טעה המסכן, הוא האמין ל"ראיות מזויפות" ולא לרגשות העמוקים שלו.
אחת הבעיות הקשות ביותר של בני האדם, לעניות דעתי, היא בעיה שאכנה "בעיית אי-האמפיריות של האדם הממוצע". תמצית הבעיה היא שרוב האנשים הם לא חוקרים, או מדענים, ואפילו לא שופטים שמנתחים בצורה מקצועית מארג של ראיות. רוב האנשים לא מתמחים בלבצע מחקר אמפירי מדויק, לנתח נתונים שלב אחר שלב באופן מתודי כדי לאשש השערת מחקר ולבסס עובדה. ולכן רוב האנשים גם לא מבססים חלק ניכר מדעותיהם על עובדות. הם פשוט לא מכירים את העובדות, ולא טורחים יותר מדי לחפש. דעות מתגבשות במידה רבה על סמך מידע שטחי ולא מאומת, ועל המון רגשות. הבעיה היא, שנראה שכיום לכולם יש דעה בכל נושא, ולעיתים, דעות לא מבוססות מובילות למעשים או לתוצאות לא רצויות.
התקופה האחרונה סיפקה כמה דוגמאות שמסבירות היטב את הנקודה הזו. שנת הקורונה הביאה איתה כמות עצומה של דיס-אינפורמציה, שהובילה לקונספירציות ולזרם מרכזי למדי של אנשים שמפיצים את דעותיהם הלא מדעיות כעובדות מוגמרות. כעת, שנה וחצי מפרוץ הקורונה, יותר ויותר אנשים מעכלים את האמת (או כך לפחות אני מתרשם, וגם רוצה להאמין) - הקורונה אינה קונספירציה עולמית ואינה הונאה, התקשרות אינה יוצרת בהלת שווא בשביל אינטרסים מומצאים. החיסונים אינם מכילים שבב שהונדס על-ידי ביל גייטס ואינם נועדו לשלוט בבני האדם או לחסלם. הם חיסונים מצוינים שהונדסו על ידי מדענים, ועברו את אישורי הקהילה המדעית, אותה קהילה שמאשרת כל חיסון מוכר לאנושות. הם החזירו אותנו ואת רוב העולם לשיגרה.
מי שהקשיב לאנשי המדע והבריאות, ולא לשמועות ברשתות החברתיות ולהשערות שהונפצו והוצגו כעובדות על-ידי מומחים בעיניי עצמם, ידע זאת לאורך כל הדרך. המדענים והחוקרים והרופאים הם אינם אויבנו, וככלל, הם משקפים לנו בצורה הוגנת את מסקנות המדע. נו, זה שדובק בעובדות. מי שלא ממהר לגבש דעה נחרצת על סמך תחושותיו, או מערכת אמונותיו, או כל סיבה שאינה בסיס עובדתי - הוא בעל סיכוי הרבה יותר טוב לחתור אל האמת. כמה מאיתנו באמת עושים זאת?
דוגמה נוספת היא בתקרית מהאירוויזיון השנה; אירופה כולה ראתה את הסולן האיטלקי מתכופף ומבצע תנועה שאנו מזהים מסרטים, או מהמסיבה האחרונה שהיינו בה - כהסנפת קוקאין. תוסיפו לזה את החגיגות המוזרות של הלהקה האיטלקית הנלהבת והמראה האקסצנטרי שלהם, והמסקנה הייתה ברורה לכל: הבחור הסניף בלי בושה בפריים טיים מול כל העולם. התגובות ברשתות החברתיות היו נחרצות והבדיחות כתגובה לתגובה שלו עצמו ממסיבת העיתונאים - שקר כלשהו על כוס שנשברה - היו מצחיקות, מודה. אני מעריך הומור טוקבקים לא פחות מכל אחד אחר.
באופן המדהים ביותר בעיניי, גם "ראיית הזהב" - העדות המצמררת של רומן למדובב שישב איתו בתא במשך שבועות רבים ורומן ראה בו בסופו של דבר איש סודו, נדחקת לשוליים בין אלו המצדדים בזדורוב בכל מחיר.
מדובר בעדות שברור לכל צופה בה שלא נלקחה תחת שום לחץ או שיטות חקירה לא הוגנות (מלבד הלחץ הסביר של המדובב שרומן יספר לו גם את האמת, אחרי שהוא עצמו התוודה על מקרי רצח שביצע). רומן מספר לו בפירוט מחריד על הדרך בה ביצע את הרצח; על להב הסכין המגואלת בדם שהיה צריך לשטוף ולהחליף, על המכנסיים המוכתמות בדם שזרק למלט ואין סיכוי שהמשטרה תמצא, על הטעות שעשה כשהשאיר טיפות דם בשירותי הבנים ועל חששו שהן יימצאו, על איך התרגז ו"ראה אדום" מזעם מצטבר כאשר תאיר קיללה אותו, על איך שהיא נפלה בשירותים, כאשר חתך לה את שני עורקי הדם בגרון אותם הוא מכיר בשמם הלועזי, על למה לא אנס אותה, כי לא הספיק וגם חשש שיתפס, ועוד, ועוד, ועוד. אין אף תרחיש בו אדם יכול להמציא שקרים כה מדויקים לגבי רצח שלא ביצע, ואף סיבה לאדם חף מפשע לעשות זאת.