הטור הזה מיועד אליך. כן, כן, אתה, אתה יודע שאני מתכוונת אליך – הצבעת ביבי, אבל תמכת במחאה; אתה בטוח שכל העולם צבוע ואנטישמי, אבל אתה גאה כשישראלי זוכה בפרס נובל; אתה נחרד כל פעם כשאתה שומע על אפליה ואלימות בעולם, אבל חושב שאי אפשר אחרת עם הערבים; אתה ליכודניק, אבל הערכת את רבין; אתה מתקשה לגמור את החודש, אבל בבחירות הבאות תצביע שוב לביבי.
אני פונה אליך כי עתיד מדינת ישראל נמצא בידיים שלך. אתה מרוצה, סוף כל סוף הימין בשלטון, מספיק חזק בשביל לפעול, מספיק חזק לעשות את כל מה שרצית - להיכנס בהם: בתקשורת השמאלנית, בבתי המשפט הליברליים, בעמותות עוכרות ישראל, כן, הגיע הזמן שתראה להם מה זה.
ידידי היקר, אני לא מתכוונת להתווכח איתך על גבולות 67', אני רק רוצה לספר לך שאם בבחירות הבאות תצביע לנתניהו, ראש הממשלה הבא שלך יהיה ביבי קדאפי, או בנימין אסד.
הרבה אנשים חושבים שגל החוקים החדש שביבי גולש עליו נובע מכך שאחרי הקיץ האחרון הוא מפחד מכוחו של האזרח ולכן מנסה להשתיק אותו באמצעות הגבלת חופש הביטוי, מדיניות הפרד ומשול ופגיעה ביכולת ההתאגדות. אותם אנשים צודקים בדבר אחד, החוקים האלה הם אכן תגובה למחאה, אבל הם טועים במסקנה השנייה שלהם – הם לא נובעים מכך שביבי מפחד, אלא להפך, מכך שהוא לא מפחד. במילותיו: דוגרי, הם (לא) מ-פ-ח-ד-י-ם.
כי אם יש משהו שהוא למד בקיץ האחרון, זה שבישראל 2011 הקשר בין מה שהבוחר רוצה למי נבחר הוא במקרה הטוב רופף. חצי מיליון איש יצאו לרחובות בהפגנה הגדולה ביותר בתולדות ישראל, כ-90 אחוז מהציבור תמך במחאה, במשך חודשים הנושא המרכזי על סדר היום הציבורי היה מנוגד לחלוטין לאג'נדה הברורה שלו. ועדיין, לאורך כל התקופה, בזמן שהוא מסרב לתת מענה למצב ופתרון אמיתי לבעיות, השלטון שלו לא עורער, ואף סקר לא ניבא שבבחירות הבאות הוא בבעיה.
מחאה שלא הורגת אותך, מחשלת אותך
אז עכשיו במקום להיאבק על הזכות של רופאים להתפרנס, אנחנו קוראים שיש רופאות שלא נותנים להם לעלות לקבל פרס; במקום להיאבק על תקציבי תרבות, אנחנו נאבקים על סגירה של ערוץ וחופש הביטוי; במקום להפגין על צדק חברתי, אנחנו נלחמים על הזכות להפגין; במקום להילחם על תקציבים למכבי האש, אנחנו נלחמים שלא יפארו את שמו בטקס האזכרה של מי שמתו בגלל העדרם; במקום להילחם על הזכויות שלנו כאזרחים, אנחנו נלחמים על הזכויות שלנו כבני אדם.
מה נתניהו למד בקיץ האחרון? שמחאה שלא הורגת אותך, מחשלת אותך. ואם כך, אם סיוטו הגדול ביותר של כל נבחר דמוקרטי קורה לנגד עיניו, ואין חשש למעמדו – מה יעצור בעדו? הקיץ הזה היה הדבר הכי טוב שקרה לו – הוא קיבל מנדט חופשי, אשראי פתוח להיות ראש ממשלה.
וזה הדבר המפחיד באמת. הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה היא לא חוק לשון הרע, הסגירה של ערוץ 10, הדרת נשים או ניאו ליברליזם, אלא הניאו דיקטטוריזם, המצב שבו השלטון לא חרד להמשך שלטונו, ושאין לו – לא על הדף אלא בלבבות הבוחרים – אלטרנטיבה אמיתית. זאת המשמעות האמיתית של העשייה הפרלמנטרית הענפה שלו מאז שחזרה הכנסת. אלה אינן הכנות למלחמה אלא מסיבת הניצחון, בה הוא פנוי לגמרי לפעול אך ורק מאינטרסים פוליטיים – מריצוי הפרטנרים הקואליציוניים שלו ועד יצירת מציאות שתשמר את מעמדו הבלתי מעורער. ביבי לא עובד בשבילך, הוא עובד בשביל הגורמים הקיצוניים שהתפקדו לליכוד, הציבור החרדי והאינטרסים של ליברמן. הם אלה שיכריעו את עתידו ואת עתידך. לא אתה. בינתיים.
עכשיו, כל עוד הבחירה עוד בידיך, אתה חייב לבחור בזכות שלך לבחור, והדרך היחידה לעשות זאת היא לא לבחור בביבי אלא להזכיר לו שיש לו בוס, והוא בדיוק אתה. כן כן, אתה. אז בפעם הבאה שמתקשרים אליך מסקר כלשהו, תגיד שתצביע קדימה, העבודה, חד"ש או ישראל ביתנו, העיקר שלא תגיד ביבי.