דיונים ציבוריים מתנהלים, בדרך כלל, בין קטבים של שחור ולבן, טוב או רע. זה גם אופיו של השיח אודות גיוסם של חרדים לצבא ולעבודה, או מה שמכונה בלשון מכובסת "נשיאה בנטל". דעת הרוב נותנת שהחרדים לא רוצים לעבוד ולא רוצים להתגייס ואילו המדינה משתוקקת להוציא אותם מאוהלה של תורה לאוהליו של צבא ולשלבם בשוק העבודה. כדרכן של הכללות, הן חוטאות למציאות. כדרכן של הכללות, הן אינן נותנות לעובדות לבלבל אותן.
השבוע פרסם משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה מחקר שצובע בגוונים רבים ושונים את יחסו של הציבור החרדי כלפי שירות צבאי, הכשרה, לימודים ועבודה. המחקר בוצע על ידי ד"ר יעקב לופו, היסטוריון וחוקר החברה החרדית, ואסף מלחי, חוקר ורכז תחום מחקר חרדים במנהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת. הממצאים מתבססים על תשובותיהם של מאות תלמידים, בני 17 עד 20, בישיבות של שלושה זרמים – הליטאי, החסידי והספרדי, ובשלושה סוגי מוסדות בזרמים אלה – ישיבה ברמה גבוהה, ישיבה ברמה בינונית וישיבה חלשה ("לייט"), שמטרתה העיקרית למנוע נשירה מעולם התורה.
בשאלונים שמילאו התלמידים נמצא שיותר מ-40 אחוזים מהחסידים, למשל, חושבים שהעובדה שאינם לומדים מתמטיקה ואנגלית תפגע בהם בעתיד ותקשה עליהם להסתדר בחיים; כמחצית מהחסידים (40% בקרב הספרדים) חושבים שידע במחשבים הוא חיוני לעתידם המקצועי; כ-40% מתלמידי הישיבות החלשות שוחחו עם הוריהם על האפשרות ללמוד מתמטיקה ואנגלית; כשליש מהבחורים הספרדים וכרבע מהחסידים והליטאים אמרו שהוריהם מייחסים חשיבות ללימודי מחשבים של בניהם.
על אף האיסור החמור שמטילים הרבנים על שימוש באינטרנט, מתברר שלרבע מכלל התלמידים מהזרמים השונים יש אפשרות להשתמש באינטרנט מביתם. שיעור בחורי הישיבה הספרדים המשתמשים באינטרנט בביתם מגיע לשליש ואילו בקרב בני הישיבות התיכוניות, שלומדים גם לימודי חול, הוא מגיע ל-40%. יש להניח שהציבור החילוני אינו מודע ברובו לתופעה זו.
על אף הדימוי השלילי שיש לשירות צבאי בחברה החרדית, יותר מ-40% מהנשאלים מוכנים לשרת בצה"ל, בתנאים מסוימים: 42% מהבחורים החסידים ו-45% מהליטאים מעריכים שמסלול שח"ר (הפרויקט הצה"לי לשילוב חרדים) עשוי להוות חלופה רלוונטית מבחינתם, לצורך רכישת מקצוע בעתיד. מדובר בשירות שמותאם לאורחות חיים חרדיים, בתחומים טכנולוגיים שמקנים למשרתים מקצוע באזרחות.
אמנם מלאכת הקודש – קרי ברבנות, השגחת כשרות ועוד – הינה תחום העיסוק המועדף על כ-60% מכלל תלמידי הישיבות שהשתתפו בסקר, אבל כ-56% דירגו את מקצועות ההוראה במקום שני ויותר ממחצית דירגו במקום שלישי את מקצועות המחשב כתחום המקצועי המועדף עליהם.
המדינה התעלמה מהבעיה בשביל לרצות את המפלגות החרדיות
ובכן, מה למדנו מהתשובות הללו? שרמת הלימודים והלומדים משפיעה על היחס כלפי עולם העבודה. בקרב התלמידים המובחרים יש נטייה מובהקת להתמדה בלימודים. לעומת זאת, פלח גדול בקרב הצעירים החרדים, חלקם לומדים בישיבות הנחשבות נחותות, רוצה להשתחרר מעול התורה.
על בסיס הנתונים, החוקרים משערים שהיקף הנושרים הפוטנציאליים מגיע לכדי שליש מבחורי הישיבות, שהם עשרות אלפי אזרחים חרדים שניתן לגייס אותם לשירות – אזרחי או צבאי. לא רק ניתן, צריך, כדי לשבור את מעגלי העוני, הבורות והבערות שבה הם נתונים – במידה מסוימת בניגוד לרצונם.
אבל אחרי שנים של התעלמות מהבעיה והעדפה לרצות את המפלגות החרדיות, השינוי יעלה ביוקר, והנכונות של המדינה להשקיע בשינוי המגמה היא מוגבלת. שירות של בעלי משפחות חרדים הוא אכן מסלול יקר, משום שהוא מחייב לא רק השקעה בלימודי ליבה שמערכת החינוך לא סיפקה להם, אלא גם פרנסה של משפחותיהם.
צריך למקד את המאמץ לצעירים יותר, אלה שטרם נישאו, ולגייס בגיל 18 את אלה שכשירים לכך, כמו את מרבית בני גילם. צריך להפסיק לפחד ולהתמודד עם הבעיה – רבים מהצעירים הללו מוכנים לאתגר ורק מחכים שיבואו לגאול אותם מהעוני המרוד שאליו דנים אותם אלה המתיימרים להיות מנהיגיהם הרוחניים.
החלטתו של הרב עובדיה יוסף לאסור על ש"ס להשתתף בוועדה שמינתה הממשלה למצוא פתרון לסוגיית גיוס החרדים נוטלת ממנו ומעמיתיו בקרב האשכנזים את תארי ההנהגה והרעייה שבהם הם מתהדרים. טיפוח חברה של לומדי תורה אינה בראש מעייניהם. מה שמעניין אותם הוא לכלוא את המאמינים בגטאות של בדלנות.