אתמול התוודענו למעשה ונדליזם אלים של יותר מעשרה בני נוער מראש העין שהשחיתו בית של מורה מבית ספרם. אבל אם לא די בחומרת ההשחתה שלהם, התגובה של הוריהם, לפחות חלקם, מזעזעת לא פחות. למקרא דבריו של אחד האבות, לפיהם פעלו הנערים ב"רוח שובבות", ניתן להבין באיזו קרקע צומחים כאלה עשבים שותים (לשוכרה), ועד כמה קשה לעקור תופעות כאלה מהשורש.
בראיית האב, כפי שצוטטה ב"מעריב", "צריך להבין שהם ילדים שלא היו מודעים למעשיהם, אלא חשבו שזו מעין רוח שטות של חופש גדול... הם מעדו לא מתוך רצון לפשוע, אלא מתוך רוח שובבות... הם נסחפו להרפתקה לא טובה".
"לא היו מודעים"? "רוח שטות"? "שובבות"? איך אפשר להתייחס כך למעשים פליליים מובהקים - פריצה לבית, מריחת צואה על קירות, השפרצת זרע על ריהוט, גניבה מכרטיס אשראי, גניבת ושתיית אלכוהול לשוכרה? כיצד יכול אב לומר שבנו לא היה מודע לכך שמעשיו רעים, זדוניים? איך הוא יכול לכנות את ההתפרעות של בני 13-14, על פני ימים אחדים, "הרפתקה"?
בעקבות החשיפה השבוע מתברר שבמהלך יותר מחודש מאז אירעו המעשים, עסוקים ההורים במאמץ למנוע הגשת כתבי אישום נגד בניהם. אסור להיכנע להם. לא רק שצריך להגיש כתבי אישום נגד הילדים, צריך גם להעניש את הוריהם. אם ההורים אינם מבינים את חומרת הדברים ואת היותם אשמים במידה רבה בהתנהלות של הילדים שאותם גידלו כך, כנראה שנדרש גורם חיצוני שיצביע על אשמתם ויטיל עליהם אחריות. לא ייתכן שרק הילדים יישאו בעונש והמערכת תסתפק בטענה המוכרת שההורה גם כך סובל מספיק מהצער שגרם לו בנו.
מערכת החינוך לא אשמה
אי אפשר להאשים רק את מערכת החינוך. רוב זמנם של ילדים ובני נוער עובר עליהם בבית ובסביבה שבה הם גדלים ומתבגרים. אמנם לא נדרש רישיון כדי להביא ילדים לעולם, וטוב שכך. אבל נדרשת אחריות על אופן גידולם וחינוכם כך שלא יפגעו בחברה שבה הם חיים – שלא יכו נער ערבי בלב ירושלים ולא זוג בני נוער יהודים בלב תל אביב, לא ידקרו תלמיד בבית ספר בהרצליה ולא ישדדו זקן ברחובות חיפה.
החוק מטיל על הורים חובה לדאוג לשלומם של קטינים. חוק חינוך חובה אף כולל עד חודשיים מאסר להורים שילדיהם אינם מגיעים לבית הספר (אלא אם עשו כל מאמץ להביא אותם לשם), אבל הוא בקושי נאכף.
הסלחנות כלפי הורים חייבת להיפסק. הורים שיודעים או חושדים שילדיהם שותים לשוכרה בקביעות ואינם פונים לעזרתם של אנשי מקצוע – יש להעמידם לדין על סיכון קטינים. הורים שיודעים או חושדים שילדם מעורב בקטטות חייבים לחטט בתיק שלו. המגנומטר צריך להיות מוצב ביציאה מהבית לא פחות מאשר בכניסה לבית הספר. אי ידיעה אינה פוטרת הורים מאחריות. גם לא ההסבר על לחץ חברתי. ברור שילדים משקרים (חלק ממנגנון ההישרדות שלהם) וברור שקשה להתנגד ללחץ חברתי, אבל חייבים להציב גבולות.
האב מראש העין מבקש להטיל על הילדים שפגעו בבית המורה "ענישה חינוכית". נכון. אבל גם הוא צריך להיענש – לא רק שהוא צריך להתבייש להראות את פניו ביישוב, הוא חייב לשלם קנס כספי או פיצויים כבדים למורה.
צריך חוקים שיאכפו אחריות הורית
יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ח"כ חיים כץ (ליכוד), הגיש הצעת חוק שמטילה אחריות פלילית על הורים שילדיהם הקטינים ייתפסו כשברשותם סכין ומעניש אותם בחודש מאסר או קנס של 21,000 שקלים. רק הורים שיוכיחו כי עשו כל שביכולתם למנוע מבנם להצטייד בנשק קר או שאין להם כל שליטה על בנם – יהיו פטורים.
בארצות הברית מענישים הורים רשלנים – קנס של 500 דולר על היעדרות בלתי מצודקת מבית הספר באלסקה, מאסר להורים שילדיהם לא באו לבית הספר במרילנד ובקליפורניה. באחרונה אושר בפלורידה חוק המאפשר להחרים רישיון נהיגה מהורה שילדיו רימו בבחינת התיאוריה. בפלורידה אפילו תלויה ועומדת הצעת חוק שתחייב גני ילדים ובתי ספר יסודיים להנפיק גיליונות ציונים להורים על מידת הצלחתם להביא את ילדיהם לבית הספר בזמן ולדאוג לכך שיעשו שיעורים, ועל מידת מעורבותם בפעילות בית ספרית.
יכול להיות שצריך שילוב של השניים – מקלות וגזרים. אבל חייבים לפעול. הנביאים דיברו על כך שאם הורים אכלו בוסר, שיני בניהם תקהינה. הם טעו, בגדול. הורים רבים מדי אשמים בחטאי ילדיהם, לא להיפך.