כמו רבים מבני המין האנושי, גם אני מכור לאנגרי-בירדז. המשחק הזה מסב לי הנאה יוצאת דופן. אני מסוגל לבלות איתו שעות ארוכות שבהן אני שקוע לחלוטין בעולם שההיגיון היחיד המושל בו הוא שציפורים שנורות מרוגטקה צריכות להרוג חזירים ירוקים נטולי גוף שמבוצרים במבנים הנדסיים מורכבים שעשויים זכוכית, אבן ועץ. כלומר, ראשי חזיר (למביני עניין: בואו נתעלם כרגע מגרסת "ריו", אוקיי?). וכשאני אומר להרוג אני מתכוון למחוץ, למעוך או לפוצץ. אני לא יודע למה לחזירים אין גוף. אני פשוט מקבל את זה כנתון בעולם של אנגרי-בירדז.
ואני לא מסוגל להפעיל את החזירים. רק את הציפורים. זה מה שאני עושה: מפעיל את הציפורים. וכשאני נתקע בשלב שאני לא מצליח לגמור, אני לא מרפה ממנו. אחזור אליו שוב ושוב, אשקיע בו הרבה זמן והרבה אנרגיה, עד שאפצח אותו. כשלון איננו אופציה. למה? מה תופס אותי, ועוד מאות מיליונים בעולם, כל כך חזק באנגרי-בירדז? מה יש בה, באפליקציית האייפד הזו, שהופך אותה לעד כדי כך פופולרית?
דוד וגוליית
נתחיל בהערת אגב: המשחק שהכי דומה לאנגרי-בירדז הוא גולף. דווקא. בכל גומה במגרש הגולף מוקצה לשחקן מספר נתון של חבטות להכניס את הכדור לגומה. ובכל שלב באנגרי-בירדז מוקצה לשחקן מספר נתון של ציפורים להרוג את החזירים. גם הדיוק הנדרש משחקן הגולף כשהוא מעיף את הכדור דומה לדיוק שנדרש משחקן האנגרי-בירדז כשהוא מעיף ציפור לעבר נקודת תורפה בביצורי החזירים. אבל כאן פחות או יותר נגמרת האנלוגיה הלא מאוד חשובה הזו, שמעידה בעיקר שהיו תקופות בחיי שראיתי טורנירים של גולף בטלוויזיה (וגם את זה נעזוב עכשיו, אוקיי?).
סיכום ביניים: שחקן האנגרי-בירדז מזדהה עם הציפורים. הן מייצגות אותו במשחק. אותן הוא מפעיל. אויביו הם החזירים. הוא שואף להרוג אותם. הם מבוצרים במבנים ההנדסיים המתוחכמים. את הציפורים הוא יורה מרוגטקה. ברור שבתרבות הפופולארית חזירים הם, אה, חזירים. מ"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול ועד בכלל, הן חיות שמסמלות כוחנות, תאוות-בצע, גרגרנות וזוהמה. חזיר היא מלה נרדפת לחמדנות, אפילו שחיתות.
ציפורים, לעומת זאת, הם יצורים תמימים וטובים שמזמרים בצמרות העצים ומתעופפים בשמיים, ויש בהם, כמעט כל פעם שהם מופיעים באיזה סרט טבע או סרט מצויר, משהו פשוט מרנין. כך שלכאורה, אין שום ספק מי הטובים ומי הרעים באנגרי-בירדז. וממש לא אכפת לנו שלא הוצגה בפנינו שום סיבה לרצון העז של הציפורים להרוג את החזירים. ברור שהרצון מוצדק. אחרי ככלות הכל, אלה חזירים. יש סיבה טובה יותר?
יש לנו עוד סיבה להניח שהציפורים (קרי, אנחנו, השחקנים) הם החלשים והטובים בסיפור הזה. הרוגטקה, מאז סיפור דוד גוליית, היא סמלו של האנדרדוג, של החלש והטוב, במאבקו ברשע ובכוחני. כשמחברים את הציפורים עם הרוגטקה, כבר אין שום מקום לספק מי הטוב ומי הרע בעולם של אנגרי-בירדז.
פונדמטליזם עם כנפיים
אבל בואו נביט שוב: החזירים מבוצרים במבנים ההנדסיים. הם מתגוננים. הם אף פעם לא נוקטים בשום פעולה אלימה, גם לא בתגובה לניסיונות של הציפורים להרוג אותם. החזירים האלה הם תרבות שוחרת שלום. פציפיסטית. ויש להם סיבה טובה להתגונן: הציפורים האלה נורא תוקפניות.
האמת היא, שהציפורים רק תוקפניות. זה הדבר היחיד שהן עושות. יש להן מנטאליות רצחנית. הן (כלומר, אנחנו, השחקנים – שהרי אנחנו מפעילים את הציפורים) כפייתיות, הן יתקפו את החזירים שוב ושוב ושוב ולא ירפו עד שיהרגו אותם, את כולם, עד האחרון שבהם. אפשר לומר שהן פונדמנטליסטיות. אפשר גם לומר שהן קמיקזות: המסירות שלהן למשימה כה מוחלטת עד שהן בעצם חייבות למות כדי להרוג את החזירים. שמתם לב לזה פעם? כל הציפורים מתות במתקפה על ביצורי החזירים. הן מתרסקות ומתפוצצות ומתפצפצות, שוב ושוב ושוב, עד לניצחון. מזכיר לכם מישהו? משהו? האמת היא שהטקטיקה שלהן היא טקטיקה של טרור. של מחבלות מתאבדות. לחזירים אין סיכוי בקרב הזה כי הציפורים האלה הן טרוריסטיות: הן נכונות להקריב את עצמן כדי להרוג את החזירים.
ועכשיו תביטו שוב באנגרי-בירדז: הציפורים הטרוריסטיות מתעופפות לתוך המבנה שבתוכו מסתתרים החזירים שוחרי השלום, החזירים הקפיטליסטיים החמדניים, והמבנה קורס. זכוכיות מתנפצות. רסיסי אבן ופלדה מתעופפים לכל עבר. מזכיר לכם משהו? כבר מותר להגיד שזה שחזור של הפיגוע במגדלי התאומים? אנגרי-בירדז משחזר בשבילנו את האירוע הכי טראומטי של המאה ה-21, כשאנחנו בתפקיד המחבלים, בדמות ציפורים "חמודות". מעניין, לא?
זה כמו חלום מקודד של המחזה הכי מבעית של ימינו. ובחלום הזה מתרחש היפוך תפקידים רגשי מטריד מאוד. ומי, אתם שואלים את עצמכם, שתל את חומרי הנפץ במבנים שמגנים על החזירים? הציפורים, כמובן. אחרי ככלות הכל, זה מה שטרוריסטים עושים. והרי גם ניסיון פיגוע כזה התרחש במגדלי התאומים.
ובאשר לגרסת "ריו", שבה הציפורים לא מנסות להרוג חזירים, אלא לשחרר ציפורים שכלואות בכלובים: הציפורים בכלובים הן טרוריסטיות שנלכדו. הן יושבות בכלא. הן לא יצורים חסרי ישע ומסכנים. אחרי שהן ישוחררו, הן יחזרו למאניה היחידה שמדריכה אותן בחייהן, הן יחזרו להתמסר למטרה היחידה של קיומן: להרוג חזירים שוחרי שלום. הבנתם?
ועכשיו תסלחו לי, חייב לרוץ. יש לי חזירים להרוג.