בית משפחת פוגל לאחר הטבח (צילום: חדשות 2)
הפיצוח המרשים מוטל בספק | צילום: חדשות 2

עם ישראל קיבל מתנה לחג - מעצר של החשודים ברצח הנפשע באיתמר. אמנם החשודים היו במעצר לפחות שבוע לפני הפרסום, וגם הודו במעשה (לפחות על פי הדיווחים) כמה ימים טובים לפני כן, אבל למה לקלקל סיפור טוב. תזמון טוב עושה סיפור טוב.
סיפור קצת פחות טוב הוא האופן שבו החקירה הזו נוהלה. אם לכל הכפר התייחסו כפי שהתייחסו, אפשר רק לשער מה עשו לשני החשודים, מה שמעמיד בספק את כל הפיצוח המרשים.

מיד לאחר הרצח הוטל עוצר על הכפר, כשלעצמו עדיין סביר. אבל אז החלו להגיע דיווחים על השתוללות חיילי צה"ל במהלך החקירה. קירות, רהיטים ומכשירי חשמל נותצו, תכולת ארונות פוזרה בבתים, אנשים הוכו ועשרות מהם נעצרו. העוצר הראשון בכפר נמשך שישה ימים, במהלכם לא הורשו התושבים לצאת מהבתים, גם לא כדי לרכוש מזון או תרופות. במהלך העוצר רוכזו עשרות אנשים בחדר אחד, כולל פעוטות ותינוקות, ונאסר עליהם אפילו להתפנות לשירותים או להאכיל את התינוקות במשך שעות רבות.

ואם את כל אלה ניתן עוד לתרץ בדוחק רב באילוצי החקירה, הרי שאת ההרשאה שנתנו כוחות צה"ל למתנחלים להשתולל לא ניתן להצדיק בשום צורה במדינת חוק. מיד עם תחילת העוצר צה"ל אפשר למתנחלים להקים מאחז על 15 דונם מאדמות הכפר, עודד אותם לרוץ אל הכפר כדי שתהיה להם אמתלא "לעשות משהו נגד הערבים", ובמקרה אחד לפחות גם חימש שוטר מג"ב מתנחל באלת ברזל ואיחל לו "בהצלחה עם זה, רק אל תגיד מאיפה קיבלת". גם לאחר מעצר החשודים נמשכה ההשתוללות של כוחות צה"ל בכפר הזה, ורק אמש נעצר שם עוד ילד בן 16.

התקשורת לא מספרת הכל

היחס הזה מעמיד בספק את החקירה כולה, אבל יש תהיות נוספות. הצורה שבה בוצע לכאורה הרצח הזה לא נשמעת סבירה: איך הצליחו שני נערים לחדור ליישוב המאובטח לעייפה מבלי שיתגלו על ידי מצלמות, תושבים או חיילים, לחתוך את הגדר, ליפול על נוטר שיתעלם מהאזעקה על מגע בגדר, להסתובב בישוב במשך שעות, לגנוב נשק מבית אחד, לרצוח משפחה בבית אחר, לצאת, לחזור פנימה ולרצוח עוד תינוקת, וכל זה בלי שאיש ישמע את היריות, את הצרחות או ישים לב לדבר?

עם זאת, מחדלי הטיפשות האנושית הם אינסופיים, כך שייתכן גם שזה קרה כמו שאומרים. ייתכן גם שההודאה המפורטת שנתנו החשודים על פי הדיווח היא אמת לאמיתה, וש"קור הרוח המקפיא" הוא פשוט תולדה של מפלצתיותם הנוראית, ולא של הניתוק הרגשי הנובע מעינוי - כזה הגורם לנחקר לומר בדיוק את מה שרוצה החוקר לשמוע.

ייתכן גם שטענות הפלסטינים, על כך שאחד משני החשודים ברצח, חכים עוואד, עבר לאחרונה ניתוח במפשעה שאינו מאפשר לו ללכת מרחקים ארוכים כמו שנטען וגם לא להתאפק מהשתנה, ושבליל הרצח הוא בכלל היה בבית בהתאוששות, הן קשקוש שנועד להסוות את אשמתם. מה שבטוח הוא שהטענה הזו כלל לא דווחה בכלי התקשורת הישראליים, ולא ידוע אם חוקרינו המהוללים התייחסו אליה או בדקו אותה בכלל.

מערכת משפט שרוצה שיתייחסו אליה ברצינות אינה יכולה להתיר השתוללות, ענישה קולקטיבית ושימוש באזרחים להטלת אימה ולגניבת אדמות. ייתכן מאד שאמג'ד וחכים עוואד אכן ביצעו את הרצח הנתעב הזה, ואם אכן כך הרי שיש לקוות שיימקו בכלא עד יומם האחרון (ולא, מערכת משפט שרוצה שיתייחסו אליה ברצינות לא תשנה רטרואקטיבית את חוקי העונשין כדי להשביע את תאוות הדם ולהוציא אותם להורג).

אבל עם כל התהיות האלה, ועם האופן הלא מקצועי והלא הגון שבו נוהלה החקירה הזו, איש מלבד תומכי ישראל מושבעים לא ישתכנע לעולם שהאשמים האמיתיים אכן נתפסו. התקווה הראשונה שלנו היא שאירוע כזה לא יחזור לעולם - תקווה שאין לדעת אם תתממש. התקווה השנייה היא שאם חלילה זה יקרה שוב, ההתנהלות הישראלית תהיה אחרת. חבל שגם לתקווה הזו אין סיכוי רב להתממש.

>> לטור הקודם שלי: מה (אי) אפשר ללמוד מהרצח של ג'וליאנו מר
>> "פרסום התמונות מהרצח - פגיעה בכבוד המת"