פייסבוק - הדלק של החיים

ופתאום פייסבוק, אולי המצאת העשור, הפך בעיני כולם לברזייה של שנת 2012. זה התחיל כמקום מפגש נוטף הורמונים; התגלגל למקום שבו הכל אופטימי ויפה, מקום שבו העולם מסתובב על הציר שבין ירח דבש בתאילנד לארוחה רומנטית בפריז; המשיך למקום שבו הגולש העצל צורך בו את התוכן שלו; נגמר בעובדה שהוא נותן דלק לחיים.

אבל עכשיו פייסבוק נתפס כמקום מסוכן. הברזייה הזו – אולי כבר התבגרתם ושכחתם – היא לא רק הברזייה של הגדולים, שם קורים דברים כמו השיחה הנונשלנטית, הפלירטוט המשרדי, המקום שבו דברים קורים ומי שלא מתכופף ללגום בו מים פשוט לא קיים. הברזייה בשביל הילדים של שנות השמונים זה הסיוט הגדול, המקום שבו חוטפים מכות, המקום שבו הם מושפלים ורק רוצים ללכת ולגמור עם זה מהר.

העם דורש דלק חברתי

המסקנות מגיעות מיד: פייסבוק מסוכן, לא טוב לתת לילדים להסתובב בפייסבוק, המורים וההורים והמנהל ואפילו השרת צריכים לעקוב אחרי הילדים בפייסבוק. אחרת הם ינסו להתאבד, ועוד בזוג, ועוד בלב הים, ועוד באמצע הסערה. אבל המסקנות האלה מעידות על כך שהתחרפנו. להאשים את צוקרברג זה להאשים את האיש שהמציא את הברז, נו, הברז מהברזייה. להאשים את פייסבוק זה כמו להאשים את הדלת שנתקעת בה. וזה אינפנטילי, כי היא אפילו לא היתה שקופה.

הצד האפל של האוקטן

תתפלאו לשמוע, אבל פייסבוק לא התייקר וגם לא הגיע ליותר משמונה שקלים לליטר (או פחות משמונה שקלים אחרי הנחת ראש ממשלה). פייסבוק נותן לכם את הדלק לחיים, את התמונה הוורודה, את הלייקים הממכרים, את החופש לבחור איך החיים שלכם יוצגו לפני כולם. ובחיים הפייסבוקיים שלכם אתם הורים טובים, אזרחים טובים, בני זוג טובים, סועדים טובים.

הדלק לחיים מוציא מכם את המיטב, מפצה על המחיר של הדלק לעבודה ועל הדלק לחופשה ועל הדלק עד לגן של הילדה, מארגן אתכם במחאה נגד אותם מחירים, נגד אותה מדינה. אבל הדלק הזה גם משכיח מכם את העובדה שיש לו גם צד אפל, לא רק התלהבות ממנה מעולה במסעדה, לא רק תיוג של כל העולם ואחותו בהופעה של מדונה, לא רק משפחתיות שמצטלמת יפה. אצל הילדים שלכם בפייסבוק, בדיוק כמו אצלכם בדלק, מספיק גפרור אחד בשביל לפוצץ הכל. אבל תעשו טובה, תפסיקו להאשים את צוקרברג.

הכי הכי בקטנה

אם אין דלק - תאכלו בנזיף.

>> הטור הקודם שלי: מי שאומר "טוב ביי" לא ראוי להיבחר
>> רותי סיני: מי מרוויח מעליית מחירי הדלק?