כל אתלט יודע שאין, אין, אין כמו במבה. בוטנים זה הסמים הממריצים החדש; התינוק עם החיתול מעורר ויטאליות; צהוב מתחרז עם טוב, גידי גוב ושלמה יידוב. מרוב שבמבה מתאים לאולימפיאדה, מרוב שערכי המותגים מתממשקים באופן טבעי, מספרים שהקמע הקודם, קישקשתא – סליחה, שפיציק (!) – התקשר לבקש את הקוצים שלו בחזרה. אבל מזל שאסם חזרו בהם, כי עם כל הכבוד ל"יותר מהר, יותר גבוה, יותר חזק", "תעמיס לי ביסלי" הולך הרבה יותר טוב עם הרמת משקולות.
בעיית זיכרון
כל חלל יודע שאין, אין, אין כמו יאיר. חולצה שחורה – יש; ממלכתיות מעושה וניסיון בהגשה – יש ויש; אה, יאיר מתחרז עם שיר, "חבר זה לא קיר" וכיכר תחריר. טוב, כמעט. בקיצור, מרוב שלפיד מתאים ל"שרים בכיכר"; מרוב כריזמה ויכולת עילאית להיאנח בזמן הנכון; מרוב שה"אתה, יאיר, אתה הכי ישראלי בעיניי" מתממשק יפה עם השכול והזיכרון, מספרים שהקמע הקודם, יאיר – סליחה, שפיציק (!) – התקשר לבקש את הג'ל שלו בחזרה. הפעם אף אחד לא יחזור בו, אולי רק אם ביבי יתערב. אבל ביבי לא יתערב, כי ביבי לא רוצה להעצים את לפיד. אז מחכים שציפי או שלי יזרקו מילה בכיוון. ואם הכיכר תחזור בה זה יהיה מצוין, כי עם כל הכבוד ל"זוגתי שתחיה", זה יעבוד יותר טוב ביום השואה. ואם הכיכר תהיה של לפיד, נצטרך להמשיך לפנטז על תחריר.
בעיית מזומנים
כל מצרי יודע שאין, אין, אין כמו פואד. תרבוש, המעגל ומופלטה זה הפירמידה של השילושים הקדושים. בן-אליעזר מתחרז עם גזר, בלי קשר לשיטת המקל וזה. טוב, בואו נדבר על זה שנייה ברצינות: נראה לכם שאם פואד היה מקבל 25 אלף דולר בחודש מנשיא מצרים הוא היה ממשיך בפוליטיקה ולא ממציא (למשל) את הטרנד החתולי "פואד בלחם", חותם על צ'ק נדיב תמורת (נגיד) חמש דקות עם יאנה בחדר "האח הגדול", או סתם מחליף (לכאורה) את סט העניבות האדומות, הבמבות הצהובות ומחרוזת השירים בכיכר מאלתרמן וארגוב לאום כולתום ושריף? ואם הצ'ק של מובארק יחזור בו, זה יהיה מצוין, רק בגלל ש"אתה, פואד, אתה הכי מצרי בעיניי". נו, אתם יודעים, קומבינה של במבה, צ'קים או ימי זיכרון, זו המצאה ישראלית מדי בשביל מצרי טוב.
הכי הכי בקטנה
והנה היסטוריה: גל פרידמן מקבל מאלכס גלעדי מדליית זהב. של אסם.