אני לא אנסטסיה. ואתן?

מודל נשי עדכני?

עזבו את הדוגמנית המצויה שנתפסת בעדשות הפפרצי עם חולצת בטן ותינוק בן שבוע - מיכאלי הולכת ומבססת לעצמה מעמד של מודל נשי עדכני מהזן האיכותי והמשוכלל יותר; גם אמא מקצועית, גם ח"כית עם גלאם וגם דוגמנית במיל. ששעתיים אחרי הלידה כבר נראית כמו כוכבת בפרסומת של המשביר - לגמרי סמדר שיר פוגשת את פנינה רוזנבלום וגלית גוטמן, "ואני גם מהנדסת אלקטרוניקה ומתכנתת", כמו שהיא אוהבת להדגיש בראיונות.
פייר? קצת גורמת לי להתגעגע לימים שבהם אמהות היו רק אמהות, והקרייריסטיות מקסימום הוציאו לאור ספרי בישול. אם כבר צריך לבחור, מעדיפה שפיות מיושנת על פני גרידיות מעיקה.

והאמת היא, שאני קצת מבולבלת. כי מילא הדוגמניות שעולות על ביקיני שניה אחרי הלידה; אני יודעת מה צריך לעשות בשביל זה – כפיפות בטן פלוס פרידה מתוקשרת מבן הזוג ושייק כדורים נוגדי דיכאון לארוחת הערב. אבל איך מצליחים לטפח שמונה ילדים ובמקביל להתניע קריירה שווה, איך?

זה מעניין אותי לא משום שהמודלים שלי לחיקוי מסתובבים במדורי הרכילות – גם אחרי שהתפעלתי מפיגורתה של מירי בוהדנה אחרי הלידה - שומרי משקל יכולים להמשיך לקפוץ לי.
אלא שאני בהחלט מצפה ממפורסמות שמתהדרות בהישגים שגורמים לנשים מן היישוב להסמיק מבושה - להיות כנות בעיקר עם עצמן ולציין בראיונות שהן מפזרות לכל עבר גם את המחיר שהן נדרשות לשלם כדי לעמוד בסטנדרטים שהציבו.

איך עבודתך הפרלמנטרית לא תיפגע?

אנסטסיה היפה, להצטלם שעות ספורות אחרי הלידה בהרכב משפחתי מלא כולל התינוק הטרי, וכרגיל להסתפק ב"אני בסדר גמור, מרגישה מצוין, עבודתי הפרלמנטרית לא תיפגע" – אני מאוד מצטערת, זה לא אמין.
איך עבודתך הפרלמנטרית לא תיפגע, גיברת? ואיך הילדים שלך יקבלו חיבוקים ואוזן קשבת – הרי גם במשפחתונים לקטנטנים המכסה היא עד חמישה ילדים כי אין מצב לטיפול אישי לכולם.
האם את מחביאה נני מצטיינת באגף הדרומי של דירתך העצומה? מעסיקה סבתא במשרה מלאה שטובלת את נכדיה באמבט מדי ערב?
אם כבר את כה מתאמצת להחצין את האמהות שלך ולהצטלם עם ילדייך אחת ליומיים, דברי גלויות; סופר-וומן יש רק בחוברות קומיקס.

לי זה נשמע כמו דיל מאוד לא מוצלח עבור נשים פרפקציוניסטיות שרוצות להשקיע באמת. לא שיש דבר כזה אישה מושלמת – כבר סיכמנו שאין – אבל כשאת מעמיסה על עצמך את המקסימום בכל החזיתות, כמה את יכולה לתת מעצמך באמת?

מי את ומה את מתחת לחיוכים הבלונדיניים ולציטוטים הדיפלומטיים, איפה את מוותרת לעצמך ואיפה משקיעה באמת; אם את אשת קריירה – מי מגדל את שמונת ילדייך? ואם את אכן מגדלת בעצמך שמונה קטקטים ומקדישה לכל אחד מהם את מלוא תשומת הלב – מתי יוצא לך להשלים את מכסת הפיהוקים במליאה, שלא לומר להזיע על הסטפר ולסגור את היום עם חטיף בריאות?
אני כבר מחכה לווידוי הזה, האמיתי והנינוח, הלא דיפלומטי ומעורר ההזדהות שבו תספר אנסטסיה מה בדיוק הטריק פה, ומי משלם את המחיר על האובססיביות שלה לנצח בכל המערכות. עד שיגיע, תרשו לי לוותר עליה כמודל, ולא להצטרף למקהלת הטוקבקיסטים ולעורכות המגזינים המעולפות. לא סוגדת למתעברת הסדרתית.

לכל הטורים של אורית נבון