אני ויאיר נשנה את העולם

ערב טוב. תסתמו. סליחה, התכוונתי להגיד: אפשר שקט בבקשה? תודה.
ובכן, אני מאוד נרגשת. וגם נסערת, נפעמת, נלהבת, ועוד כל מיני מילים חגיגיות כאלה שאומרים בנאומי בחירות. אני מסתכלת עליכם, ציבור הבוחרים, ולא מאמינה שהגענו לרגע הזה. העם אמר את דברו. מה בדיוק הוא אמר? תלוי את מי שואלים. בכל מקרה, אני רוצה להגיד למפלגות האחרות: פחחחחח. סליחה, התכוונתי שאני רוצה להגיד למפלגות האחרות שזוהי אינה השעה להתנצחויות ופילוגים. בואו נמליץ עליי כולנו לנשיא. בואו נתאחד תחת הנהגתי הבלתי ניתנת לערעור.
תודה לעוזר שלי, לדובר שלי, לחננה שמפעיל את הפייסבוק שלי ולאמנית הפוטושופ שהגשימה לי חלום לככב באיילון. ותודה לכם, בוחרים יקרים, שהצבעתם בשבילי. תודה גם אם לא הצבעתם בשבילי, זאת הדמוקרטיה האמיתית, תיחנקו.

רגע, לוחשים לי באוזניה שבעצם לא הייתי מועמדת ושאין לי מפלגה. גם מעדכנים אותי עכשיו שנפתלי בנט הוא בכל זאת לא צ'אק נוריס, ושאריה דרעי מועיל לש"ס כאסיר יותר מאשר כח"כ. כמו כן, ברגעים אלה ממש נשלח מישהו, אולי מרב מיכאלי, לבשר לשלי יחימוביץ' שמפלגת העבודה הפסיד בבחירות, ושהסלבס מהאוהלים לא עזרה לה.

אני לא יודעת מה יותר מביך – לראות את מיכאלי באולפן חדשות 2 ממציאה מחדש את השפה העברית, או לשמוע את יחימוביץ' נושאת נאום ניצחון.
כך או כך, לבי עם כל הפוליטיקאים שנאלצו לשחק אותה נרגשים, נסערים, נפעמים ונלהבים, בזמן שכל קשר בינם לבין ניצחון בבחירות – מקרי בהחלט.

באופן אירוני משהו, הנאום הממלכתי והצנוע ביותר שייך דווקא למועמד שרשם את ההישג הכי מדהים שאפשר היה לדמיין. הי, פתאום נראה שאפשר בלי ש"ס. מי אמר שאין אלוהים?

הדייט הראשון שלי עם יאיר לפיד

כשיאיר לפיד נכנס לבית סוקולוב, לא נשארה עין אחת יבשה באולם. טוב, אולי קצת הגזמתי, מהתחלה: כשיאיר לפיד נכנס לבית סוקולוב – חשבתי שעוד שנייה אני מתעלפת מהתרגשות, ומישהו יצטרך לגרד אותי מהרצפה עם שפכטל נירוסטה דו צדדי. יש מצב שגם לא נשמתי והייתי חיוורת כמו גופה, כי חברתי מאיה שישבה לידי אמרה לי: "תנשמי, את חיוורת כמו גופה".
כולם מחאו כפיים בהיסטריה, בלונדינית אחת לחצה את ידו בדרכו לבמה, והוא - עם יד אחת על דוכן הנואמים ויד שנייה באוויר, מפצירה בנו להירגע – החל לדבר. "אני לא יודע אם אפשר ללמד אדם לכתוב", הוא אמר, "אבל אם יש לכם את זה, תזכרו כלל אחד: סימני הפיסוק חשובים לא פחות מהמילים".

בשבועות האחרונים נזכרתי פה ושם באג'נדה הזו שלו, בעיקר כשראיתי בפייסבוק עוד סטטוס לגלגני על מצביעי "יש עתיד". זה באמת נורא ואיום, להכניס לכנסת אדם יסודי שמבין שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, שהוא רגיש ונבון מספיק לדעת מתי לעצור ולשתוק רגע. אולי אם הפוליטיקאים שלנו היו כאלה, יאיר לפיד לא היה צריך להקים מפלגה.

עשיר ויפה? פויה

אז רגע, כמה מנדטים קיבל שלמה ארצי? והאם תירשם בקרוב הוזלה משמעותית במחירי הג'ל לשיער? אדון מלצר, המרק הזה חלבי, בשרי או יאיר לפיד? ואבו מאזן, מה ישראלי בעיניך?
אכן, הפייסבוק מעולם לא נראה ממורמר יותר, אבל זה היה צפוי; אחרי הכל, פסימיות היא תכונה מאוד ישראלית בעינינו, וחוסר פרגון אפילו יותר.
אני מניחה שאם לפיד היה קצת יותר דל אמצעים וקצת פחות פוטוגני, ההתמודדות שלו הייתה יותר קלה לעיכול לכמה אנשים. אבל מה לעשות שהוא עשיר ויפה. מאוד. זה רע? גם ביבי לא מכוער ועני, אתם יודעים. אלא שרק אחד מהם טרם אכזב אותי, וגם הצליח להרכיב רשימה רצינית ואיכותית.

הי, הג'יפ

הבחירות אמנם מאחורינו, אבל אין לי ספק שמצב העו"ש המפואר של מי שהבטיח להילחם למען מעמד הביניים – ימשיך להיות בעוכריו.
מוזר; למרות שאני לא מאלה שיכולים לקנות לילדיהם מגרשים ודירות – בואו נתחיל מלממן להם שיעורי נהיגה – אף פעם לא חשבתי שבעלי הון צריכים להתנצל על משהו.

לאנשים תמיד יהיה מה להגיד; על מועמדים עם תעודת הוראה ודירה שכורה בנתניה ירכלו שביקשו להגיע לכנסת כדי להסתדר כלכלית; בעלי ממון יואשמו בכך שאינם מבינים ללב העם.
באופן אישי, קל לי יותר להאמין לאדם עשיר שהג'וב בבית הנבחרים דווקא משנמך את תלוש המשכורת שלו, מאשר למי שזהו עבורו אמצעי שדרוג.
אני גם סבורה שיש יתרון לאנשים שבעים בכנסת; הם כבר עשו לביתם וכעת פנויים, רגשית וכלכלית, לדאוג לאחרים. כן, לפיד בהחלט יכול לחולל שינוי; הוא איש טוב וחכם שאכפת לו, בצדק נתנו לו צ'אנס.

אז מה עכשיו? נחזיק לו ולנו אצבעות, ונמשיך לראות איך הציניקנים מהפייסבוק מתחרים ביניהם מי פחות מצחיק ויותר אכזרי. למי אכפת. עכשיו, אפילו להם יש עתיד.

>> לטור הקודם של אורית נבון: סקס רע

לכל הטורים של אורית נבון