ממשלת ישראל מצאה בגוגל מטוס ענק, סופר טנקר שמו, שיסייע לה בכיבוי השריפה. אם הסיטואציה לא הייתה כל כך עצובה, זה היה הדבר הכי מצחיק ששמעתי בחיים. לא כי אני לא מברכת על התוצאה - להיפך, כולי תקווה שבעזרת מטוס הבואינג המיוחד הזה יסתיים סוף סוף המאבק המתיש כל כך באש, ונתחיל לראות את סופו של הסיוט הזה. אבל זו בדיוק הנקודה. לחשוב שהמטוס הזה, שכולנו תולים בו כל כך הרבה תקוות, נמצא בעזרת גוגל? בעיניי זו חתיכת בדיחה.
כן, בגוגל אפשר למצוא הכל. שמענו את כל הסיפורים - מההוא שבנה פצצה ביתית ועד ההוא שמצא את אמו האובדת בעזרת מנוע החיפוש. אבל איכשהו, כשמדובר במשבר בקנה מידה כזה, שראש הממשלה כבר הגדיר כ"יום אבל לאומי", הייתי רוצה לקוות שממשלה של מדינה מתוקנת תדע מה לעשות ולמי לפנות. אתם יודעים, שיש לה מומחים ויועצים, שיש לה נהלים לשעות חירום כאלה ובקיצור - שיש שם מישהו שיודע כל מה שצריך לדעת על התמודדות עם שריפות ענק, ושאם קיים מטוס פלא כזה הוא יודע עליו, ואיך לשכור אותו. גם בלי גוגל.
שמעתי שבטוויטר יש חיפוש חברתי מעולה
אולי תגידו, מה זה משנה איך נמצא המטוס – העיקר שנמצא. אולי תגידו אפילו שצריך לברך על התושייה של אלוף יוחנן לוקר, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, שמצא בגוגל את המטוס. אולי באמת. אבל אז, למה לעצור בשריפה?
הצמרת הביטחונית יכולה לחפש בגוגל "איך להתגונן מפני התקפת גרעין מאיראן", משרד התחבורה יחפש "איך להיאבק בתאונות הדרכים", ומשרדי השיכון והאוצר יחפשו "איך להוריד את מחירי הדירות בישראל לרמה שפויה". מי יודע, אולי בגוגל יימצא פתרון שלא חשבו עליו קודם. ואגב, אם כבר הולכים על זה, אני מצפה מנבחרינו לא לחפף, ולסקור ביסודיות את כל מנועי החיפוש: בינג, יאהו וגם AOL. אין לדעת מאין תבוא הישועה.
אני, מצדי, הולכת לשדרג גם כן את יכולות החיפוש שלי. מי יודע, אולי בגוגל אוכל למצוא "ממשלה שיודעת מה היא עושה".